
מפרשתנו למדים, ש”הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים” ואין הקב”ה מתערב בבחירה. אם כך, האם יש מקום לתפילה בעניינים רוחניים?
משה רבינו מתחנן להיכנס לארץ ישראל, ולבסוף נענה לו הקב”ה חלקית ומאפשר לו לראותה. אך מה התועלת בראייה זו, אם אינו רשאי להיכנס?
משה מתאר בפני בני ישראל את עצת יתרו למנות דיינים, אך מייחס אותה אליו עצמו ללא אזכור יתרו כלל. מה ההסבר לכך?
מה פשר הלשון “זאת חוקת התורה”, כאשר ההתייחסות בפועל אינה לכל התורה כולה אלא רק למצווה מסוימת, מצוות פרה אדומה?
Made by: kobish.com