שאלה:
על איזה נר יש להבדיל במוצאי יום הכיפורים? מהו "נר ששבת"?
והאם מבדילים על בשמים במוצאי יום כיפור?
תשובה:
דין הבדלה על נר במוצאי יום כיפור ("נר ששבת")
יש הבדל בין ימים טובים רגילים (כגון פסח, שבועות, סוכות וראש השנה) לבין יום כיפור:
בכל יום טוב, כשמגיע מוצאי יו"ט אין מבדילים על הנר, ונוסח ההבדלה אינו כולל בורא מאורי האש (שהרי גם במהלך היו"ט היה מותר להשתמש באש, לצרכי בישול וכו', ולכן השימוש באש אינו דבר שמתחדש במוצאי יו"ט, ולפיכך אין מברכים על הנר במוצאי יו"ט.
לעומת זאת, במוצאי יום כיפור, כן מבדילים על נר, ונוסח ההבדלה כולל "בורא מאורי האש", כמו במוצאי שבת.
ובמלים אחרות, לעניין ברכת הנר בהבדלה, מוצאי יום כיפור אינו כמוצאי יום טוב, אלא כמוצאי שבת – שבשניהם מברכים "בורא מאורי האש".
אולם, על אף שכאמור גם במוצאי שבת וגם במוצאי יום כיפורים מבדילים על הנר, יש מכל מקום הבדל בין הנר שמבדילים עליו במוצאי יום כיפור, לבין הנר שמבדילים עליו במוצאי שבת: במוצאי שבת, אנו מדליקים אש ומבדילים עליה, ואילו במוצאי יום כיפור, מבדילים דווקא על אש שהייתה דלוקה כבר מערב יום כיפור[1].
הטעם לכך הוא, שברכת האש במוצאי יום הכיפורים שונה במהותה ובסיבתה מברכת האש בכל מוצאי שבת: בכל מוצאי שבת, מה שמברכים על האש, הוא כזכר לכך שהאש הראשונה נוצרה במוצ"ש (כשאדם הראשון הקיש אבנים זו בזו ונוצרה האש); ואילו ביום כיפור, ברכת האש נובעת מטעם שונה לחלוטין, והוא, להורות שבכל יום כיפור הייתה אש זו אסורה לנו בשימוש, וכעת הותר השימוש (וכך אנו מורים על ייחודיותו של יוה"כ ביחס ליום טוב, שבכל יו"ט אין איסור להשתמש באש ולבשל וכו', ורק ביוה"כ אסור). ומאחר שזהו שורש ברכת האש במוצאי יוה"כ, לכן יש לקחת דווקא אש שדלקה מערב יוה"כ, כדי להדגיש – אש זו נאסרה לנו בשימוש ביוה"כ כולו, ורק כעת הותר השימוש בה[2].
הכינוי שניתן לנר זה, שהיה דולק כל יום כיפור וכעת אנו מברכים עליו, הוא "נר ששבת", דהיינו, אש שהייתה בעולם, בכל מהלך היום שבו נצטווינו לשבות ממלאכה, יום הכיפורים [3].
[הערה: כאמור, מקפידים להבדיל על נר ששבת. ומכל מקום יש להיזהר שלא להבדיל על נר נשמה שהודלק לכבוד המת כי אחת מהלכות הבדלה היא שמבדילים דווקא על נר שהודלק להאיר, ולא כשהודלק למטרות אחרות. ומסיבה זו, גם לא יבדיל על להבת גז הבישול וכו'. ומכל מקום, יכול להדליק מהם נר אחר, ואז לצרף את הנר הנוסף אליהם ולהבדיל על שניהם[4]].
[כשיום כיפור חל בשבת, הכללים מעט אחרים, ולא נדון בכך כעת].
בשמים במוצאי יום כיפור
במוצאי יום כיפור, כמו בכל מוצאי יום טוב, אין מברכים בהבדלה בורא מיני בשמים; וזאת משום שדווקא בהבדלה של מוצאי שבת, תיקנו לברך על הבשמים כדי להשיב את הנפש הדואבת על הסתלקות "הנשמה היתרה" שהייתה בשבת [כפי שמסביר המשנה ברורה, תצא, ס"ק ג, טעם ברכת הבשמים במוצ"ש הוא "להשיב את הנפש, שכואבת על הנשמה היתרה שניטלה ממנו אחר שבת" (וכן בסימן רצז, ס"ק ב- "להשיב הנפש, שהיא כואבת מיציאת השבת")]. לעומת זאת ביום טוב וביום כיפור, בשונה משבת, אין "נשמה יתרה", ועל כן לא תיקנו ברכת בורא מיני בשמים ביציאתו (כלשון המ"ב, תצא, ס"ק ג- "דעניין הבשמים הוא להשיב את הנפש שכואבת על הנשמה היתרה שניטלה ממנו לאחר שבת, וביום טוב ליכא נשמה יתרה"). והוא הדין גם ביום כיפור (שו"ע, תרכד, ג).
[כשיום כיפור חל בשבת, נחלקו הדעות ולא נדון בכך כעת].
[1] ועדיף להבדיל על נר זה עצמו, מאשר להעביר אש זו לנר אחר ולהבדיל על הנר האחר (פסקי תשובות, תרכד, הערה 26, ומדייק כך מלשון המ"ב).
יחד עם זאת, כדי לצאת גם ידי מעלת "אבוקה", שהיא מצוה מן המובחר בהבדלה, נוהגים העולם לעשות "צירוף", דהיינו, אל הנר הנ"ל שדולק מערב יוה"כ, מצרפים נר נוסף, ומבדילים על שניהם (עיין פסקי תשובות, שם; אך כפי שמבואר שם, הדבר אינו מעכב כלל).
[2] ובלשון המשנה ברורה, תרכד, ז: "ומה שנשתנה יום הכיפורים משבת הוא, משום דטעם שמברכין על האור במוצאי שבת, שאינו אלא לזכר שנברא האור במוצאי שבת, שאדם הראשון הקיש האבנים במוצאי שבת זה בזה והוציא מהן אש, לכן מותר לברך על אש כזה ממה שהוציאוהו עתה. אבל במוצאי יום הכיפורים, מה שמברכין על האור הוא להורות שיום זה היה קדוש משאר ימים טובים ונאסר להבעיר בו אש, ועתה הותר, והוי האש דבר חידוש ומברכין עליו, וזה לא שייך אלא באור ששבת, רוצה לומר, שהיה בעולם ביום הכיפורים בשעת שביתה ופסקה הנאתה ממנו בו ביום, ועכשיו הותר לו, מה שאין כן באור זה שלא היה מעולם ביום הכיפורים".
[3] משנה ברורה, שם- "באור ששבת, רוצה לומר, שהיה בעולם ביום הכיפורים בשעת שביתה, ופסקה הנאתה ממנה בו ביום ועכשיו הותר לו".
[פוסקים רבים מקלים, שאור חשמל שדלק מערב יוה"כ, מקיים את מעלת "נר ששבת" וניתן להבדיל – פסקי תשובות, תרכד, הערה 38].
[4] עיין רמ"א, תרכד, ה (ומ"ב ס"ק יד), ופסקי תשובות, תרכד, ו. במקרה כזה, מתקיימת מעלת נר ששבת על ידי נר הנשמה, והמעלה של "עשוי להאיר" על ידי הנר החדש שהודלק.