“מגדיל” או “מגדול”

שאלה:

באלו זמנים וסעודות אומרים (בסוף ברכת המזון) את הנוסח “מגדיל ישועות מלכו”, ובאלו אומרים “מגדול ישועות מלכו”?

מה פשר ההבדל, והאם יש אמת בדבר שאין זו אלא טעות סופר של המדפיסים?

תשובה:

מקור הנוסח הוא פסוק בתנ”ך, אלא שבתנ”ך מופיע פסוק זה בשני מקומות שונים, פעם כתוב “מגדיל” ופעם “מגדול”:

בתהלים יח, נא, נאמר “מגדיל ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו”.

לעומת זאת, בשמואל ב, כב, נא, נאמר “מגדול ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו”.

ומאחר שאנו מצטטים את הפסוק בברכת המזון, נשאלת השאלה כיצד לומר, מגדיל או מגדול?

המשנה ברורה בסימן קפח ס”ק ה כותב כך: “נוהגים לומר בשבת ויום טוב וראש חודש, ‘מגדול’; ובחול, ‘מגדיל’“.

ומוסיף על כך הפסקי תשובות: “ויש לזה טעם על פי הסוד” (עיין שם להפנייתו למגן אברהם, אבודרהם, דרכי משה, כנסת הגדולה, מטה משה ועוד).

ועוד מוסיף הפסקי תשובות, על פי אחרונים- “וגם בחול המועד יש לומר ‘מגדול’, וכן בסעודת מלוה מלכה וסעודת פורים. ויש אומרים, שכמו כן בסעודת חתן וברית מילה וסיום מסכתא יש לומר מגדול, כיוון שיש הארה של מצווה” (עיין שם המקורות).

*

והנה, ישנה השערה ידועה, שלפיה כל ההבדל בין שבת לחול (לעניין אמירת “מגדול” או “מגדיל”),  אינו אלא טעות סופר של המדפיסים; דהיינו, לפי השערה זו, במקור הופיעו בסידור ליד המילה מגדול ראשי תיבות “בש”ב”, כשהכוונה לכך שבשמואל ב’ מופיע הנוסח “מגדול” (בש”ב = בשמואל ב’), ולאחר מכן טעו המדפיסים והפכו את ראשי התיבות “בש”ב” למילה “בשבת”, וכך נוצר מצב שאומרים בשבת כך וביום חול כך. ה”פסקי תשובות” כותב בה”ש 9 שאין רגליים להשערה זו והיא “דברי לצים” (אך אעיר, שראיתי השערה זו בספר “ברוך שאמר” על התפילות, של בעל התורה תמימה). ואכן, יש פירכה משמעותית להשערה הנ”ל, והיא, שהחלוקה לפרקים של התנ”ך, ובכלל זה החלוקה בין “שמואל א'” ל”שמואל ב'” היא כידוע חלוקה נוצרית במאה ה-16 (וקליטת החלוקה אצל היהודים היא אף מאוחרת יותר), ואילו העדויות על המנהג להבדיל בין “מגדיל” ל”מגדול” הן מוקדמות לתקופה זו.