הבדלה ביום כיפורים – אש, בשמים ו”נר ששבת”

על איזו אש עושים הבדלה במוצאי יום כיפור? מהו נר ששבת? והאם מבדילים על בשמים?
image_printהדפסה - print

שאלה:

על איזה נר יש להבדיל במוצאי יום הכיפורים? מהו “נר ששבת”?

והאם מבדילים על בשמים במוצאי יום כיפור?

תשובה:

דין הבדלה על נר במוצאי יום כיפור (“נר ששבת”)

בשונה מכל מוצאי יום טוב, שבו אין מבדילים כלל על נר ואין ההבדלה כוללת ברכת “בורא מאורי האש”, במוצאי יום כיפור כן מבדילים על נר, ומברכים “בורא מאורי האש”, כמו במוצאי שבת.

עם זאת, בשונה ממוצאי שבת שבה מדליקים אש ומבדילים, במוצאי יום כיפור מבדילים דווקא על אש שהייתה דלוקה מערב יום כיפור[1], (ולהבנת טעמו של דין זה, עיין בהערה[2]). וזהו המושג המכונה “נר ששבת[3].

[הערה: כאמור, מקפידים להבדיל על נר ששבת. ומכל מקום יש להיזהר שלא להבדיל על נר נשמה שהודלק לכבוד המת כי אחת מהלכות הבדלה היא שמבדילים דווקא על נר שהודלק להאיר, ולא כשהודלק למטרות אחרות. ומסיבה זו, גם לא יבדיל על להבת גז הבישול וכו’. ומכל מקום, יכול להדליק מהם נר אחר, ואז לצרף את הנר הנוסף אליהם ולהבדיל על שניהם[4]].

[כשיום כיפור חל בשבת, הכללים מעט אחרים, ולא נדון בכך כעת].

בשמים במוצאי יום כיפור

כאשר חל יום כיפור באמצע השבוע (ולא בשבת), לכל הדעות אין מברכים בהבדלה בורא מיני בשמים; וזאת משום שדווקא בהבדלה של מוצאי שבת תיקנו לברך על הבשמים, כדי להשיב את הנפש הדואבת על הסתלקות הנשמה היתרה שהייתה בשבת (כפי שמסביר המשנה ברורה, תצא, ס”ק ג, טעם ברכת הבשמים במוצ”ש הוא “להשיב את הנפש, שכואבת על הנשמה היתרה שניטלה ממנו אחר שבת” (וכן בסימן רצז, ס”ק ב- “להשיב הנפש, שהיא כואבת מיציאת השבת”). לעומת זאת ביום טוב, בשונה משבת, אין נשמה יתרה, ועל כן לא תיקנו ברכת בורא מיני בשמים ביציאתו (כלשון המ”ב, תצא, ס”ק ג- “דעניין הבשמים הוא להשיב את הנפש שכואבת על הנשמה היתרה שניטלה ממנו לאחר שבת, וביום טוב ליכא נשמה יתרה”). והוא הדין גם ביום כיפור (שו”ע, תרכד, ג).

[כשיום כיפור חל בשבת, נחלקו הדעות ולא נדון בכך כעת].

 

[1] ועדיף להבדיל על נר זה עצמו, מאשר להעביר אש זו לנר אחר ולהבדיל על הנר האחר (פסקי תשובות, תרכד, הערה 26, ומדייק כך מלשון המ”ב).

יחד עם זאת, כדי לצאת גם ידי מעלת “אבוקה”, שהיא מצוה מן המובחר בהבדלה, נוהגים העולם לעשות “צירוף”, דהיינו, אל הנר הנ”ל שדולק מערב יוה”כ, מצרפים נר נוסף, ומבדילים על שניהם (עיין פסקי תשובות, שם; אך כפי שמבואר שם, הדבר אינו מעכב כלל).

[2] ברכת האש במוצאי יום הכיפורים שונה במהותה ובסיבתה מברכת האש בכל מוצאי שבת: בכל מוצאי שבת, תיקנו לברך על האש כזכר לכך שהאש הראשונה נוצרה במוצ”ש (כשאדם הראשון הקיש אבנים זו בזו ונוצרה האש), ואילו ביום כיפור, ברכת האש נובעת מטעם שונה לחלוטין, והוא, להורות שבכל יום כיפור הייתה אש זו אסורה לנו בשימוש, וכעת הותר השימוש (וכך אנו מורים על ייחודיותו של יוה”כ ביחס ליום טוב, שבכל יו”ט אין איסור להשתמש באש ולבשל וכו’, ורק ביוה”כ אסור).

ומאחר שזהו שורש ברכת האש במוצאי יוה”כ, לכן יש לקחת דווקא אש שדלקה מערב יוה”כ, כדי להדגיש – אש זו נאסרה לנו בשימוש ביוה”כ כולו, ורק כעת הותר השימוש בה.

ובלשון המשנה ברורה, תרכד, ז: “ומה שנשתנה יום הכיפורים משבת הוא, משום דטעם שמברכין על האור במוצאי שבת, שאינו אלא לזכר שנברא האור במוצאי שבת, שאדם הראשון הקיש האבנים במוצאי שבת זה בזה והוציא מהן אש, לכן מותר לברך על אש כזה ממה שהוציאוהו עתה. אבל במוצאי יום הכיפורים, מה שמברכין על האור הוא להורות שיום זה היה קדוש משאר ימים טובים ונאסר להבעיר בו אש, ועתה הותר, והוי האש דבר חידוש ומברכין עליו, וזה לא שייך אלא באור ששבת, רוצה לומר, שהיה בעולם ביום הכיפורים בשעת שביתה ופסקה הנאתה ממנו בו ביום, ועכשיו הותר לו, מה שאין כן באור זה שלא היה מעולם ביום הכיפורים”.

[3] “נר ששבת” פירושו – אש שהייתה בעולם ביום כיפור שנצטווינו בו לשבות ממלאכה (משנה ברורה, שם- “באור ששבת, רוצה לומר, שהיה בעולם ביום הכיפורים בשעת שביתה, ופסקה הנאתה ממנה בו ביום ועכשיו הותר לו”)

[פוסקים רבים מקלים, שאור חשמל שדלק מערב יוה”כ, מקיים את מעלת “נר ששבת” וניתן להבדיל – פסקי תשובות, תרכד, הערה 38].

[4] עיין רמ”א, תרכד, ה (ומ”ב ס”ק יד), ופסקי תשובות, תרכד, ו. במקרה כזה, מתקיימת מעלת נר ששבת על ידי נר הנשמה, והמעלה של “עשוי להאיר” על ידי הנר החדש שהודלק.

 

image_printהדפסה - print
Print Friendly, PDF & Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אהבתם? שתפו!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

רוצים לקבל עדכונים שוטפים על לימוד חדש?

הירשמו עכשיו לרשימת התפוצה שלנו!