עניית “ברוך הוא וברוך שמו” – כללים הלכתיים

מתי עונים "ברוך הוא וברוך שמו" בעת שמיעת ברכה ומתי אין עונים?

שאלה:

על אלו ברכות  צריך השומע לענות “ברוך הוא וברוך שמו”, כשהמברך מגיע להזכרת שם השם בברכה?

 

תשובה:

א. כללי: עניית “ברוך הוא וברוך שמו” והרעיון שביסודה

כאשר אדם שומע אדם אחר מברך, עליו לומר “ברוך הוא וברוך שמו” כשהמברך אומר את שם השם.

וכך נפסק בשו”ע, או”ח, קכד, ה: “על כל ברכה שאדם שומע בכל מקום, אומר ברוך הוא וברוך שמו”.

ומוסיף על כך המשנה ברורה, “ורמז לזה ממה שאמר הכתוב, ‘כי שם ה’ אקרא, הבו גודל לאלוקינו; ועוד, אם כשמזכירין צדיק בשר ודם צריך לברכו, שנאמר זכר צדיק לברכה, צדיקו של עולם על אחת כמה וכמה”.

 

ב. מתי אין לענות “ברוך הוא וברוך שמו”

יש שני מקרים, שבהם אין עונים ב”ה וב”ש:

האחד, כשהשומע מתפלל ונמצא במצב שאסור לו להפסיק, כגון שהוא בפסוקי דזמרה וכל שכן בקריאת שמע, אפילו בין הפרקים.

השני, כאשר אדם שומע את הברכה במטרה לצאת ידי חובה, מדין שומע כעונה- במקרה כזה, לא יענה ב”ה וב”ש, כי נחשב הדבר להפסק בברכה.

ולכן כשאדם מוציא את חברו בברכת שופר, מגילה, קידוש וכו’, השומע לא יאמר ברוך הוא וברוך שמו, שהרי אין עונים ב”ה וב”ש על ברכות שאדם יוצא בהן ידי חובה (ומכל מקום בדיעבד אם ענה, אין הדבר נחשב להפסק- משנה ברורה, קכד, ס”ק כא).

 

ג. דוגמאות שכיחות (על פי האמור לעיל) למקרים שבהם יש לענות ברוך הוא וברוך שמו:

בהתאם לאמור לעיל, להלן מקרים שכיחים שבהם יש לענות ברוך הוא וברוך שמו:

1. ברכות השחר (שהרי בדרך כלל אין שומעים אותן כדי לצאת ידי חובה).

2. חזרת הש”ץ (כי אמנם חז”ל תקנוה כדי להוציא את שאינם בקיאים, אך בפועל הבקיאים אינם מסתמכים עליה כדי לצאת ידי חובת שמו”ע).

3. ברכות העולה לתורה ולמפטיר [כי אמנם הציבור מחויב להאזין לברכה, עיין שו”ע או”ח קלט, ו, אך אין כאן גדר של הוצאה ידי חובה מדין שומע כעונה, עיין באריכות בעניין זה בשו”ת מעשה אפוד (השני) להרה”ג ישראל שניאור, סימן יט, ואת מראי המקומות שם בעניין זה].

4. ברכות המצוות וברכות הנהנין, כאשר אדם שומע אותן שלא במטרה לצאת ידי חובתו (אך עיין בהערה בהמשך).

 

ד. הערה הלכתית לעניין עניית ב”ה וב”ש בברכת המצוות וברכת הנהנים

כאמור לעיל, על ברכת המצוות והנהנים, כשאדם שומע אותן לא כדי לצאת ידי חובה, עליו לענות “ברוך הוא וברוך שמו”.

אך רבים נוהגים לא להקפיד על כך. ובאמת ראיתי באחת מהערות השוליים בספר פסקי תשובות (סימן קכד הערה 106 בשם שו”ת משנה הלכות), שמציין שמנהגנו הוא שעל ברכות המצוות והנהנין אין אנו מקפידים לענות כלל ב”ה וב”ש (אפילו כשלא בא לצאת ידי חובה), מחשש שמא יאמר זאת גם כששומע ברכות אלה כדי לצאת ידי חובה.

וזו לשונו: “ועקב חשש זה דעניית ב”ה וב”ש בברכה שיוצאים בה ידי חובה, לא נהגינן להקפיד לענות ב”ה וב”ש בברכת המצוות ובברכות הנהנין, הגם שאין שומעם כדי לצאת בהם ידי חובתם, שמא יטעה לענות גם כששומעם לצאת ידי חובה”. וממשיך הפסקי תשובות- “נמצא שלמעשה עניית ברוך הוא וברוך שמו קיימת בעיקרה בברכות השחר ובחזרת הש”ץ ובברכות העולה לתורה והמפטיר”.

Print Friendly, PDF & Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אהבתם? שתפו!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

רוצים לקבל עדכונים שוטפים על לימוד חדש?

הירשמו עכשיו לרשימת התפוצה שלנו!