שאלה:
האם נכון שיש מניעה לאכול את הקצה של הלחם, מחשש שהדבר גורם לשכחה?
התשובה בקצרה:
ובכל זאת יש נוהגים להיזהר מכך, למרות העדר המקור, וזאת משום שלדעתם, ככלל, ראוי לחשוש לדבר שהבריות חוששות לו, גם בהעדר מקור ברור. כך, למשל, הגר”י וייס בשו”ת מנחת יצחק, כשנשאל האם יש מקור למנהג הנ”ל, השיב שהוא אמנם אינו יודע מקור לזה, אך הוא רגיל מעודו להימנע מכך, שכן, ראוי לחוש לדברים כאשר מקובל אצל אחרים לחשוש להם.
התשובה ביתר הרחבה:
א. ספרים וחיבורים שבהם מבואר שאין לחשוש לכך
בכמה ספרים מובאים דברי הגר”ח קנייבסקי (וכן אביו בעל הקהילות יעקב) ולפיהם, אין שום מקור לזהירות להימנע מאכילת קצה הפת, ושהם עצמם אינם נוהגים להיזהר בזה.
כך, למשל, בספר “ארחות רבינו הקהילות יעקב”, חלק שלישי, עמ’ קד (תוכן הספר הוא עדויות מאת תלמידו המובהק של הקהילות יעקב, על ארחות הקהילות יעקב ובני ביתו), מובא כדלקמן –
“העולם נזהר מלאכול את קצה הלחם הקשה, ואומרים הטעם משום שקשה לשכחה. אמר לי הגרח”ק שליט”א (שחיבר קונטרס הזכרון) ששאלוהו על כך ולא מצא מקור לזה, ובבית אביו רבינו מו”ר זצוק”ל לא חששו לזה ואכלו את קצה הלחם”.
וכן בספר “זכר עשה” (חיבור העוסק בענייני זיכרון ושכחה בתלמוד תורה – הרב אברהם יקותיאל אוהב ציון), כותב המחבר-
“ומה שמפורסם אצל אנשים שיש חשש שכחה לאכול מהקצה האחרון של פת לחם, אין לזה מקור, ועל כן אין עניין להיזהר בזה”.
(ובהערה שם הוסיף) – “וכן כתב הגר”ח קנייבסקי שליט”א בתשובה דאין מקור לשמועה זו, ובתשובה אחרת כתב דאין אנו נוהגים בזה, וכך הוא בספר ‘דולה ומשקה’ עמ’ שסב” [ועיין שם בהערה שהאריך עוד שגם בקבלה אין בזה עניין].
ב. דעות המחברים והפוסקים שכן נזהרו מכך
על כך השיב המחבר, שהוא אינו יודע מקור למנהג זה, אך על אף זאת הוא נזהר בו מאז ומעולם, וזאת על פי המבואר בירושלמי, שיש לחשוש לדברים שהבריות חוששות להם (בין משום חשש סכנה ובין משום חשש שכחה). ובלשונו:
4 תגובות
שמעתי שהמקור נובע מחשש שמא אכל עכבר מקצה הלחם וזה קשה לשכחה
ייתכן. בחיפושיי הרבים לא מצאתי טעם כזה.
בבית מרן הגאון ציס”ערבי יעקב משה חרל”פ זצוק”ל ומשפחתו הקפידו על זה מאוד,וכנראה על פי קבלההו
מעניין, יישר כוח