שאלה:
שירת הים הנאמרת על ידנו מדי יום, כוללת את הפסוק "צללו כעופרת במים אדירים". האם המילה "אדירים" מתארת את המים או את המצרים? והאם יש לכך השפעה על דרך הקריאה הנכונה?
תשובה:
א) המחלוקת הפרשנית לעניין המילה "אדירים":
לפי פירוש אחד, המילה "אדירים" מתארת את מי ים סוף, שהטביעו את המצרים (דהיינו, המצרים צללו כעופרת, במי ים סוף שהיו מים אדירים), וכך משמע באבן עזרא.
אך לפי פירוש אחר, וכך עולה מהספורנו, המילה "אדירים" מתארת את המצרים. (ולפי זה הפסוק אומר כך- צללו כעופרת, במים; ומי צלל, המצרים, המכונים אדירים)[1].
ב) ההכרעה על פי המשנה ברורה והמשמעות להלכה:
הפרי מגדים, ובעקבותיו המשנה ברורה, בסימן נא ס"ק יז, מכריע כפירוש השני לעיל, היינו, שהמילה "אדירים" מתאר את המצרים.
ולפיכך, בקריאת הפסוק, יש לעשות הפסקה קלה בין המילה "במים" לבין המילה "אדירים".
(ובלשון המשנה ברורה: "יש להפסיק בין 'במים' ובין 'אדירים', שה'אדירים' קאי על המצרים").
[1] יש לציין שבגמרא במסכת מנחות דף נג ע"א מפורש לכאורה כאפשרות השניה, היינו, שהמילה "אדירים" היא תיאור למצרים (כי בגמרא שם נאמר שהמצרים נקראו "אדירים", והגמ' מביאה כאסמכתא את הפסוק "צללו כעופרת במים אדירים". ועיין שם בחידושי "חוק נתן", המודפסים בסוף המסכת, המבאר מדוע מיאנה הגמ' לפרש ש"אדירים" מתייחס למים, משום שעופרת צוללת בכל מים, ולא רק במים אדירים). ומאידך, עיין מכילתא לפרשת בשלח, פרשת השירה פרשה ז', שמשמע ש"אדירים" מתייחס למים, שלא כגמרא במנחות.
Photo by Enrique Ortega Miranda on Unsplash
תגובה אחת
רציתי להעיר שעל אף שהמשנ"ב כותב כן, הרי שלפי משפט הטעמים המים הם האדירים, כיוון שהמילה "עופרת" בזקף קטון, והמילה "במים" בטרחא. יש לדעת שזקף קטון היא עצירה חזקה יותר מטרחא, וכך יש לקרוא: "צללו כעופרת, במים אדירים".
וניתן לבחון הדבר בקלות. חפשו פסוקים בהם יש זקף קטון ולאחריו טרחא, ותמצאו שבאופן קבוע העצירה בזקף קטון חזקה יותר, ודלא כמשנ"ב.
והנה יש בדבר נפק"מ להלכה: אם ישנה הקורא את הטעמים כך שהמילה "במים" תהיה בעצירה חזקה יותר מהמילה "כעופרת" (לדוגמא: "כעופרת" – תביר, "במים" – טרחא) – נצטרך להחזיר אותו כדין טועה בטעות המשנה את המשמעות. כידוע שבראית התורה אנו פוסקים לפי המסורה אף נגד הש"ס