אמירת “בלי נדר” על תכנונים עתידיים שאינם מצווה

שאלה:

כשאדם אומר שיעשה כך וכך, ולא מדובר בדבר מצווה או קבלה טובה וכו’ אלא בסתם דברי רשות, האם הוא צריך לומר “בלי נדר”?

התשובה בקצרה:

מעיקר הדין, האמירה “בלי נדר” שייכת רק בתכנון עתידי של דברי מצוה, ואין חובה לומר בלי נדר בתכנון עתידי שאינו של מצוה (שהרי גם בלי אמירת בלי נדר אין האמירה מחייבתו כנדר). אך בכל זאת כותב הקיצור שולחן ערוך שטוב להרגיל עצמו לומר “בלי נדר” גם באמירת דברי רשות.

התשובה ביתר הרחבה:

כשאדם אומר שיעשה כך וכך, אם מדובר בדברים של מצווה, כגון שאומר שיקבע סדר לימוד כלשהו וכו’, יש לאמירות אלה מעמד מחייב של נדר (עיין גמ’ נדרים ח ע”א, ושו”ע יו”ד ריג סעיף ב). וכך כותב החכמת אדם, כלל צא, הלכה ה: “האומר אשנה הלכה זו או אעשה דבר זה והוא דבר מצוה, הרי זה נדר, כדמצינו ביעקב, דכתיב ‘וידר וכו”, וכתיב ‘עשר אעשרנו לך'” (כלומר, יעקב לא אמר “הריני נודר”, ועל אף זאת מחשיב הכתוב את אמירתו לנדר, “וידר יעקב נדר”). לכן, על מנת שהאמירה לא תהיה מחייבת, עליו לומר “בלי נדר”. וכך גם מבואר בקיצור שולחן ערוך, סז, ד.

לעומת זאת באמירה לעתיד על דברים שאינם של מצווה, כגון היום אלך למקום כלשהו וכו’, מעיקר הדין אין צורך לומר “בלי נדר”. ואף על פי כן כותב הקיצור שולחן ערוך (שם, וכך משמע גם בחכמת אדם הנ”ל), שטוב להרגיל עצמו לומר “בלי נדר” גם באמירות שאינן של מצוה, וזו לשון הקיצור שולחן ערוך- “צריך האדם ליזהר כשהוא אומר שיעשה איזה דבר מצוה שיאמר בלי נדר. וטוב שירגיל האדם את עצמו כן אפילו באמרו לעשות דבר רשות, כדי שלא יכשל חס וחלילה בעוון נדרים”.

וכך מבואר גם בשו”ת אבני ישפה, יורה דעה, סימן קפ: “ויש אנשים הרגילים לומר גם על דבר הרשות, ‘בלי נדר’. וחשבתי מתחילה שהוא ללא צורך, דבשלמא בדבר מצוה יש לומר בלי נדר כדי שלא ייכשל בעוון נדרים, אבל בדבר הרשות, כיוון שלא הזכיר לא לשון נדר ולא לשון שבועה, אם כן ודאי שאינו חל. אמנם כעת ראיתי בקיצור שולחן ערוך לרב שלמה גאנצפריד זצ”ל, שכתב בסימן סז סעיף ד וז”ל- ‘וטוב שירגיל האדם את עצמו כן אפילו באמרו לעשות דבר רשות, כדי שלא יכשל חס וחלילה בעוון נדרים'”. ומוסיף האבני ישפה, “ונראה טעמו, משום שקשה לאדם להבחין בכל מה שאומר שיעשה אם הוא נכלל בדבר מצוה או לאו, ובזה שאומר תמיד בלי נדר הוא בטוח שלא ייכשל”.