“אל תשליכנו לעת זקנה” – ביאור הפסוק ומה הקשר שלו לאמירת סליחות

שאלה:

לקראת סוף הסליחות, נוהגים לומר נוסח “שמע קולנו”, שהוא ליקוט פסוקים ממקומות שונים (שמע קולנו, ה’ אלוקינו, חוס ורחם עלינו, וקבל ברחמים וברצון את תפילתנו; השיבנו ה’ אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם; אמרינו האזינה ה’, בינה הגיגנו… אל תשליכנו מלפניך, ורוח קדשך אל תיקח ממנו. אל תשליכנו לעת זקנה, ככלות כוחנו אל תעזבנו… וכו'”);

והנה, אחד הפסוקים הוא “אל תשליכנו לעת זקנה, ככלות כוחנו אל תעזבנו” (מבוסס על פסוק בתהלים עא, שם הנוסח הוא בלשון יחיד, “אל תשליכני לעת זקנה, ככלות כוחי אל תעזבני”). ולכאורה, שילוב פסוק זה באמירת סליחות צריך הסבר, שהרי מה עניינו לסליחות? כלומר, בניגוד לכל הפסוקים האחרים, שבהם מבקשים מהקב”ה שיקבל את תפילתנו ויחזירנו בתשובה וכו’, בפסוק זה אין שום דבר שקשור לתפילה או לתשובה, אלא בקשה שכאשר נגיע לעת זקנה, הקב”ה לא יעזבנו, וזוהי כמובן תפילה נחוצה ויקרה מאוד, אך מה הקשר שלה לעניין הסליחות?!

תשובה על פי רש”י:

אחת התשובות על כך עולה כשמעיינים בפירוש רש”י על הפסוק עצמו (בתהלים עא). רש”י שם מפרש “לעת זקנה – זקנה בחטאים, כלומר, שחטאתי הרבה“. כלומר, לפי רש”י, ה”זקנה” שהפסוק מתייחס אליה היא שקיעה בחטאים לאורך זמן. ולפי זה מובן היטב הקשר לסליחות – אנו מבקשים מהקב”ה, שגם כשאנו במצב של “זקנה בחטאים”, כלשון רש”י, לא יעזבנו הקב”ה.

ועל מנת לחדד מעט את ההבנה בדברי רש”י אלה (שהרי הם טעונים ביאור – מה הכוונה “זיקנה בחטאים”? כלומר, היכן בכלל רמוז בפסוק עניין החטא, וכיצד המילים “לעת זקנה” מרמזות בכלל על חטא?), נראה להוסיף בביאור דבריו, שהמושגים “צעירות” ו”זקנה” אינם בהכרח רק עניין של גיל, אלא משמשים גם לתיאור מצב האדם: אדם במצב “צעיר” הוא אדם מלא מרץ, שמחפש להתחדש, להשתפר ולמצוא את ייעודו. אדם במצב “זקן” הוא אדם שכבר שקע בהרגלים רגעים ונכנע להם, קשה לו להשתנות ואין בו עוד את המרץ להשתפר ולהתחדש. זוהי “זיקנה בחטאים”, ואנו מבקשים מהקב”ה, שגם כאשר אנו במצב כזה חלילה, שלא ישליכנו.

תשובה על פי הבעש”ט:

אח”כ הראוני פירוש אחר לפסוק, מאת הבעל שם טוב, וזו לשונו (ב”שפתי צדיקים” סוף פרשת פקודי) :

“אלא הכוונה, דלפעמים יתלהב האדם לאיזה עובדא הן לתורה הן לתפילה, אבל אינו מתיישן אצלו (=אינו מחזיק מעמד עצלו לאורך זמן) זה ההתלהבות והחשק, רק תיכף ומיד יפול מהחשק, ודומה לו כאילו הזקין זה המצוה, על דרך שאמרו (טור אורח חיים סימן ס”א) ‘כפרוטגמא ישנה’. לזה אמר אל תשליכני מההתלהבות, להיות בעיני כזקנה וכפרוטגמא ישנה, אלא שיהיה אצלי כפרוטגמא חדשה”.

כלומר, לפי הסבר זה, כוונת הפסוק היא כך: אנו מבקשים מהקב”ה, שלא ישליך אותנו לידי אותו מצב שנקרא “עת זקנה”. זהו מצב נפשי, שבו אדם כבר מקיים מצוות ללא חשק, מתוך שגרה ושחיקה ובהעדר התלהבות. ואנו מבקשים מהקב”ה, שלא ישליך אותנו לידי מצב זה, אלא תמיד נהיה במצב של התלהבות, ויהיו דברי התורה בכל עת בעינינו כחדשים.