שיעור שתיית משקה לעניין ברכה אחרונה

מהו שיעור המשקה המחייב ברכה אחרונה? כזית או רביעית? ספק השו"ע וההכרעה ההלכתית
image_printהדפסה - print

שאלה:

מהו שיעור המשקה, שלאחר שתייתו חייבים בברכה אחרונה?

התשובה בקצרה:

השו”ע מתלבט אם שיעור המשקה המחייב ברכה אחרונה הוא “כזית”, או “רביעית” (זאת בניגוד לברכה אחרונה על מאכל, ששם ברור שהשיעור הוא כזית). ומחמת ספק זה פוסק השו”ע, שכדי לא להיכנס לספק, ייזהר לא לשתות שיעור שבין כזית לרביעית (אלא ישתה פחות מכזית ואז ברור שאינו מתחייב, או ישתה מרביעית ומעלה ואז ברור שמתחייב).

ומכל מקום, אדם שלא נהג כך, אלא שתה שיעור שבין כזית לרביעית ונכנס לספק (ואין לו עוד משקה שיוכל להשלים לרביעית ולצאת מהספק), אזי מספק לא יברך, כי הלכה למעשה אין מברכים ברכה אחרונה על שתיה אלא בשיעור הודאי, שהוא רביעית ומעלה.

ובתרגום למידות ימינו, כזית הוא 27 סמ”ק ורביעית היא 86 סמ”ק.

התשובה ביתר הרחבה:

כידוע, על אכילת מאכל, אין מברכים ברכה אחרונה אלא אם כן אכל ממנו כמות של כזית (יש דעות כמה הוא כזית, והמנהג הפשוט לעניין ברכה אחרונה הוא לשער ב-27 סמ”ק, עיין פסקי תשובות סימן ר”י אות א).

אך לגבי משקין, מסתפק השו”ע (בסימן ק”צ סעיף ג’ וכן בסימן ר”י סעיף א’) מהו שיעור השתייה המחייב ברכה אחרונה: האם השיעור הוא כזית, כמו באוכלין, או שמא רביעית, כמו שמצאנו בכמה מדיני התורה הקשורים למשקין (ונציין שעל אף שהשו”ע כותב דבריו לעניין יין, הוא הדין לשאר משקין- עיין במשנה ברורה בסימן ק”צ ס”ק ט’, וכן בסימן ר”י סק”י).

השו”ע אינו מכריע את הספק אלא כותב שיש להימנע ממנו, דהיינו, או שישתה פחות מכזית וכך בוודאי לא יהיה מחויב, או ישתה מרביעית ומעלה ואז ודאי יהיה מחויב [ובלשונו- “לכך, יזהר לשתות או פחות מכזית, או רביעית, כדי להסתלק מן הספק” (סימן ק”צ שם, וכך כתב גם בסימן ר”י הנ”ל)].

ובתרגום למידות ימינו- ייזהר האדם לשתות או פחות מ-27 סמ”ק, או יותר מ-86 סמ”ק (פסקי תשובות, סימן ר”י אות ב’. והנה ידוע שיש סוברים שרביעית הוא 150 סמ”ק, וכך התפשט המנהג בזמננו לעניין קידוש והבדלה וכו’, אך מכל מקום לעניין ברכה אחרונה, נוקטים ששתיית 86 סמ”ק מחייבת ברכה אחרונה, עיין שם בהערות 16 ו-18).

נשאלת השאלה, מה דינו של אדם שלא נזהר כפי שמורה השו”ע, אלא שתה כזית ומעלה אך פחות מרביעית (ואין לו עוד משקה שיכול להשלים לשיעור רביעית וכך לברך), האם יברך? התשובה היא שלא יברך, כי הלכה למעשה אין מברכים ברכה אחרונה על שתיה אלא בשיעור של רביעית ואילך, שהוא השיעור הודאי לברכה (על פי מ”ב בסימן ק”צ ס”ק י”ד, ובסימן רי ס”ק יב).

[פרט נוסף לסיום – מי שנקלע כאמור למצב ספק ושתה כזית ומעלה (וכאמור אין לו די משקה להשלים לרביעית כדי לצאת מהספק), שאמרנו לעיל שאינו מברך מחמת הספק, מוסיף המשנה ברורה (סימן רי ס”ק יב) שטוב שיפסיק לשתות לפני שמגיע לשיעור “רוב רביעית”. וזאת משום שיש שיטה מסוימת, והיא שיטת הט”ז, שלפיה שיעור רוב רביעית כבר חייב בברכה אחרונה. ואמנם שיטה זו נדחתה מהלכה, אך כותב המ”ב שלכתחילה טוב להיזהר ולחוש לה].

 

image_printהדפסה - print
Print Friendly, PDF & Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אהבתם? שתפו!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

רוצים לקבל עדכונים שוטפים על לימוד חדש?

הירשמו עכשיו לרשימת התפוצה שלנו!