“שברים תרועה” – בנשימה אחת או בשתי נשימות

שברים ותרועה - "בנשימה אחת" או "בשתי נשימות"? מהן "נשימה אחת" ו"שתי נשימות", לפי המ"ב ולפי החזון איש, וכמי נוהגים למעשה?
Print Friendly, PDF & Email

שאלה:

האם את ה”שברים תרועה” שבתקיעות, יש לעשות בשתי נשימות או נשימה אחת?

וכיצד בדיוק מתבצעות “שתי נשימות” ו”נשימה אחת”?

תשובה:

א. המחלוקת אם שברים תרועה בנשימה אחת או בשתי נשימות, והכרעת השו”ע

בשולחן ערוך, סימן תקצ סעיף ד, מובאת מחלוקת האם תוקעים שברים ותרועה ב”נשימה אחת” או “שתי נשימות”. והכרעתו היא, “וירא שמים יצא ידי כולם, ובתקיעות דמיושב יעשה בנשימה אחת, ובתקיעות דמעומד יעשה בשתי נשימות“.

כלומר, הכרעת השולחן ערוך הוא שכדי לצאת ידי כל הדעות, יעשה כך: בתקיעות שלפני שמונה עשרה (המכונות “תקיעות דמיושב”), יעשה את ה”שברים תרועה” ב”נשימה אחת”, ואילו בתקיעות שלאחר מכן (המכונות “תקיעות דמעומד”) יעשה ב”שתי נשימות”.

ואמנם הרמ”א חולק על כך (וסובר שיש לעשות הכול בשתי נשימות), אך ברוב הקהילות התפשט המנהג כשו”ע, וכך מובא גם בפסקי תשובות אות ו’ [ולהלן לשונו – “ובעניין המנהג למעשה, הרמ”א כותב שהמנהג הפשוט לעשות הכול בשתי נשימות, גם תקיעות דמיושב, ובכמה פוסקים מצינו שמצדיקים דברי הרמ”א… אבל בשער הציון (ס”ק יח) כתב שהכרעת השו”ע לעשות תקיעות דמיושב בנשימה אחת ודמעומד בב’ נשימות היא הכרעה טובה מאוד, שבזה יוצאים ידי כל הדעות. ואכן המנהג ברוב הקהילות כן הוא, ובשו”ע הרב כתב שכן יעשו בכל מקום שאין מנהג קבוע“].

ועוד הוסיף שם הפסקי תשובות, “ובמקום שנוהגים לתקוע בנשימה אחת ונכשל התוקע ועשה ב’ נשימות, חוזר ותוקע תשר”ת כהוגן כפי המנהג. מה שאין כן במקום שנוהגים לתקוע בב’ נשימות וטעה התוקע ותקע בנשימה אחת יצא ידי חובתו”. ועוד הוסיף – “ובכל מקרה, אם בסדר דג”פ תשר”ת עשה התוקע פעם אחת בנשימה אחת ופעם אחת בב’ נשימות, לכו”ע ולפי כל המנהגים לא יצא ידי חובתו, וחוזר לראש הסדר”.

ב. מהו “נשימה אחת” ומהו “בשתי נשימות”

במשנה ברורה מבואר, שגם כשצריך לעשות נשימה אחת, אין הכוונה ללא הפסק כלל בין השברים תרועה, אלא הפסק קצר מאוד, שאינו כדי נשימה. ואילו “בשתי נשימות”, הכוונה היא שמפסיק בין השברים מעט יותר, כדי נשימה בין השברים לתרועה. נמצא לסיכום, שבין כך ובין כך יש הפסק בין השברים לתרועה, והשאלה היא רק כמה להפסיק.

[כך לשון המשנה ברורה בס”ק יח, בהתייחסו ל”נשימה אחת” – “ומכל מקום לא יתקע שברים תרועה בכוח אחד בלי שום הפסק, דבכהאי גוונא לא מקרי נשימה אחת, אלא יפסיק מעט, רק שלא יהא כדי נשימה בינתיים”. ולגבי שתי נשימות כותב הפסקי תשובות, “והיינו שתי נשימות ממש, שאחר השברים ינשום נשימה אחת בפועל ויעשה התרועה, אבל יותר מכדי נשימה אחת לא יפסיק. ובעל תוקע שאינו יכול לתקוע אלא אם כן יפסיק יותר מכדי נשימה בין שברים לתרועה, אסור לו לתקוע”].

[ונציין שאמנם החזון איש חלק על כך וסבר ש”נשימה אחת” פירושו ללא שום הפסק כלל, ו”שתי נשימות” פירושו שיש הפסק כלשהו [כפי שמסכם הפסקי תשובות: “והחזון איש (סימן קלו ס”ק א) חולק על קביעה זו וסובר שאם מפסיק מעט אפילו פחות מכדי נשימה, זהו הפירוש של שתי נשימות שכתב השו”ע, כמבואר בשו”ע שלא יפסיק יותר מכדי נשימה, ונשימה אחת הכוונה בכוח אחד ממש ואין לו להפסיק כלל. ואכן כדבריו נהגו בבית מדרשו…”]. אך כפי שמסכם הפסקי תשובות, המנהג הוא כמשנה ברורה – “אמנם בשאר פוסקים כתבו כפי שכתב המשנה ברורה, וכן עמא דבר [=כך העם נוהג], שבמיושב מפסיקים מעט פחות מכדי נשימה, ובמעומד מפסיקים כדי נשימה, לא פחות ולא יותר“].

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אהבתם? שתפו!

רוצים לקבל עדכונים שוטפים על לימוד חדש?

הירשמו עכשיו לרשימת התפוצה שלנו!