נטילת ידיים ביציאה מבית הכיסא – האם דווקא מכלי?

לפי ההלכה, היוצא מבית הכיסא צריך ליטול ידיו. האם חובה ליטול דווקא מכלי?

שאלה:

היוצא מבית הכסא, האם צריך ליטול ידיו דווקא מכלי, או שדי בעצם העובדה שבאים מים על ידיו, כגון שפיכה מברז וכיוצא בזה?

[שאלה אחרת היא, האם צריכים שלוש פעמים דווקא, ובכך דנו כבר בהלכה קודמת].

 

התשובה בקצרה:

המקל שלא ליטול מכלי, יש לו על מי לסמוך, כי כך פסקו רבים מגדולי האחרונים.

אך הואיל ויש מחמירים שלכתחילה יש ליטול מכלי, רבים נוהגים לחוש לשיטתם ולנהוג כך.

ואם נכנס לבית הכסא שלא לעשות צרכיו (אלא לסיבה אחרת כלשהי), כאן יש עוד יותר מקום להקל ולא להצריך כלי, כמפורט להלן.

 

התשובה ביתר הרחבה:

עצם הדין שיש ליטול ידיים ביציאה מבית הכסא, נפסק בשו”ע, והטעם הוא משום “רוח רעה” המצויה בבית הכיסא[1].

אלא שלא נתבאר בשו”ע אם צריך דווקא נטילה מכלי, או שדי בעצם שפיכת מים על ידיו, אף מברז וכדומה.

רבים מהאחרונים כותבים במפורש שאין צריך כלי, וביניהם האליה רבה (סימן ד אות יב בשם מקור חיים), הכף החיים (בסימן ד אות סא), וכך משמע מפשטות דברי הבן איש חי[2], וכן פסק הרה”ג גרינבלט בשו”ת רבבות אפרים, שלמקלים בדבר זה יש “מקור נאמן”[3].

וכך מסיק להלכה הרה”ג שלום משאש בשו”ת שמש ומגן, חלק ג סימן לז (המחבר כותב, ש”הנה המנהג במארוקו במה שראיתי בימי חורפי, שכל החכמים, קטן או גדול, נוטל ידו מן הברז בפעם אחת, ועוף לא צווח, צפור לא צפצף על זה.  וכן נהגנו גם אנחנו אחריהם עד עצם היום הזה. וגם פה, בעיה”ק ירושלים ת”ו, לא ראיתי מקפידים על זה”. וכך הוא מסיק לבסוף להלכה, עיין שם ראיותיו).

ומאידך יש מצריכים כלי, או לפחות כותבים שראוי להחמיר בדבר[4] [ויש לדעת שגם לשיטתם, בדיעבד בוודאי שיצא גם ללא כלי, שהרי אף בנטילת ידיים של שחרית, שחמורה יותר מנטילת ידיים של בית הכסא, פוסק השו”ע שכלי אינו לעיכובא[5]].

ולמעשה, המקל יש לו בוודאי על מי לסמוך (ועיין למשל ספר “ברכת איתן” על ברכת אשר יצר, עמ’ קכה, שכתב- “מוכח מהשו”ע ועוד הרבה מרבותינו האחרונים ופוסקי זמנינו שהיוצא מבית הכסא אינו צריך ליטול ידיו מתוך כלי, והכי הלכתא“). אך רבים נוהגים בכל זאת לחוש למחמירים[6].

ואף לדעת הנוהגים להקפיד וליטול מכלי, מכל מקום כאשר נכנס לבית הכסא שלא לעשות צרכיו, כותב הפסקי תשובות שיש יותר מקום להקל ולהסתפק בשטיפה מברז כשיוצא משם (שהרי בלאו הכי יש הסוברים, שבזמננו, עצם השהייה בבית הכסא אינה מחייבת נטילה, ואינו כבית הכסא של חז”ל, הואיל והצרכים נשטפים  מיד עם זרם מים. ואמנם איננו מקלים כדעה זו לפטור מנטילה לגמרי, אך בוודאי שיש לצרפה כמשקל לקולא לעניין השאלה אם ליטול מכלי)[7].

 

 

[1] שו”ע, או”ח, ד, יח, ומשנה ברורה בס”ק מ, המסביר שהנטילה היא “משום רוח רעה השורה באלו המקומות”.

[2] עיין בן איש חי על פרשת תולדות וכן בדבריו ב”עוד יוסף חי” על ויצא (ובדבריו על תולדות ניתן עוד לומר שהכוונה רק שאין  צריך ליטול אל כלי, אך ב”עוד יוסף חי” סתם שאין צריך “כלי”, ומשמע גם שא”צ ליטול מכלי; ואם כי יש שנדחקו ופירשו גם שם שהכוונה רק אל כלי, הרי שמפשט דבריו לא עולה כך, וכן דייקו ממנו כמה מאחרוני זמננו).

[ואף מלשון החיד”א בספרו מחזיק ברכה, סימן ד, משמע שאין צריך כלי; עם זאת, הדגש שם הוא יותר על הנטילה אל כלי, ולא ברור לחלוטין מלשונו האם הוא מיקל גם בשאלה אם צריך ליטול מכלי, עיין שם].

[3] וזו לשון שו”ת רבבות אפרים, חלק ה סימן תקצ”ג: “במה שכתבנו בחלקים הראשונים של רבבות אפרים, דיטול ידיו בכלי כשיוצא מבית הכסא, ראיתי כעת להרב בן איש חי’ בספרו עוד יוסף חי חלק הלכות פ’ ויצא ה’, וזו לשונו, אע”ג דאמרו בזוה”ק אית רוחא חדא בית הכסא וכו’ אין רוח רעה זו דבית הכסא כוחה חזק כרוח רעה דשינת הלילה, ולכך הקילו בה דאין צריך כלי, ועוד בשאר דברים, וכנזכר במנחת אהרן דף יג א. וא”כ משמע מדבריו, דאלו המקילין ליטול מהברז אין להחמיר ויש להם מקור נאמן ועיין בזה”.

[4] למשל, המנחת יצחק בחלק ה סימן צו, מביא דעות מחמירות ומקלות, וכותב שראוי לחוש למחמירים במקום שניתן. ועיין התכתבות ענפה בשאלה אם צריך כלי, בין הרה”ג שלמה עמאר לבין הרה”ג מאיר מאזוז (ההתכתבות מובאת בספר שמע שלמה לרה”ג עמאר, חלק ב, אורח חיים, סימנים א-ד), שבה הרה”ג עמאר מצריך כלי ואילו הרה”ג מאזוז סובר שאין צריך כלי. ונציין שאף הרה”ג עמאר, שדעתו נוטה להחמיר, מסיים שם בסופו של דבר שהמיקל יש לו על מי לסמוך.

[חלק מההתכתבות שם נוגע לשאלה, האם ניתן לדייק לכאן או לכאן מדברי השו”ע בסימן קסה; ועיין עוד בעניין זה בדברי הרב משאש, בשו”ת שמ”ש ומגן, ג, לז].

[5] שו”ע ורמ”א, או”ח, סימן ד סעיף ז.

[6] בספר ילקוט יוסף (על השכמת הבוקר ונטילת ידים, סימן ד עמ’ תלד, וכן בקיצור שו”ע שלו) מבואר ש”אין צריך כלי לנטילה זו, והמחמיר ליטול ידיו בכלי, תבוא עליו ברכה”. וכך כותב הפסקי תשובות בסימן ד’, אות יח, ש”נהגו להחמיר” בעניין זה, עיין שם. וכך כותב הפסקי תשובות בסימן ד’, אות יח, ש”נהגו להחמיר”. ומציין בהערה את דברי גרש”ז אויערבך המובאים בהליכות שלמה, פרק כ הערה 86, שלימדוהו מנערותו להקפיד ליטול ג’ פעמים ובכלי.

[7] הפסקי תשובות, בסימן ד הערה 171, לאחר שמביא את המחמירים ומצריכים ג’ פעמים, מוסיף- “ולעניין הנכנס לבית הכסא שלנו בלא לעשות  צרכיו, כיוון שבלאו הכי איכא דסבירא להו שדינם כבית הכסא דפרסאי שאין צריך נטילה כלל וכדלהלן אות יט, שפיר טפי להקל ליטול רק פעם אחת כל יד ובלא כלי”.

 

Photo by Andres Siimon on Unsplash

Print Friendly, PDF & Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אהבתם? שתפו!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

רוצים לקבל עדכונים שוטפים על לימוד חדש?

הירשמו עכשיו לרשימת התפוצה שלנו!