שאלות:
כידוע, בערים מוקפות חומה המגילה נקראת בט”ו אדר ולא בי”ד אדר. האם דין זה חל גם בחו”ל? ומה דינן של ערים שהיו מוקפות בעבר והיום אינן מוקפות (או להיפך)? ומה בכלל הטעם לחלק בין ערים מוקפות חומה לערים שאינן מוקפות חומה?
תשובה:
בין בארץ ובין בחו”ל, הכלל הוא אחד: בערים מוקפות חומה קוראים מגילה בט”ו אדר, ולא בי”ד אדר.
יש ערים שבתקופה מסוימת היו מוקפות ואח”כ חרבה החומה (או להיפך, שרק בשלב מאוחר בהיסטוריה נוספה חומה), והכלל הוא, שהזמן הקובע לעניין זה הוא ימות יהושע בן נון; דהיינו, כל עיר (בין בארץ ובין בחו”ל) שהייתה מוקפת חומה בזמן יהושע בן נון, קוראים בה בט”ו אדר (אפילו אם היא אינה מוקפת היום), וכל עיר שבזמן יהושע בן נון לא הייתה מוקפת חומה, אין קוראים בה בט”ו, אלא בי”ד.
וכך נפסק בשולחן ערוך, או”ח, תרפח, א: “כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון, אפילו אינן מוקפין עכשיו, קורין בט”ו, אפילו אם הם בחוץ לארץ“.
המקור להבדל הנ”ל, בין ערים מוקפות חומה לערים שאינן מוקפות (ערי הפרזות), הוא בפסוקי המגילה עצמה (עיין בפרק ט פסוק יט, “על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות, עושים את יום ארבעה עשר לחודש אדר וכו'”, ומכאן שרק בערי הפרזות, שאינן מוקפות, קוראים בארבעה עשר, ואילו המוקפים קוראים בט”ו אדר); וכן, הכלל שזמן יהושע הוא הקובע, גם הוא נדרש בפסוקים (כמבואר בגמרא במסכת מגילה דף ב). אך מה הוא ההיגיון שבדבר?
הר”ן במסכת מגילה (דף ב ע”א בדפי הרי”ף) עומד בהרחבה על הטעם (ודבריו מובאים גם במ”ב, בשינוי לשון). תחילה הוא מסביר מדוע בכלל קבעו את החילוק בין ערים מוקפות לערים שאינן מוקפות: כל הערים נלחמו בי”ג ונחו בי”ד, ואילו שושן נלחמה גם בי”ד ונחה בט”ו. ולכן לשושן קבעו שפורים יהיה בט”ו. והואיל ובה היה עיקר הנס, תיקנו שלא רק שושן אלא גם ערים נוספות, שדומות לשושן בכך שהן מוקפות חומה כמותה, ינהגו בט”ו.
ובלשון הר”ן: “ויש כאן שאלה, מה ראו אנשי כנסת הגדולה לחלוק מצוה זו לימים חלוקים ולקבוע יום מיוחד לפרזים ויום מיוחד לכרכים, מה שאין כן בשאר מצוות, שהרי התורה אמרה ‘תורה אחת ומשפט אחד’? יש לומר, שמפני שהיהודים היושבים בערי הפרזות, והיהודים אשר בשושן, לא נחו מאויביהם ביום אחד, שהרי היהודים הפרזים נחו בארבעה עשר, והיהודים אשר בשושן נחו בחמישה עשר, ועשו מאליהם כל אחד ביום מנוחתו משתה ושמחה, לפיכך כשקבעו עליהם יו”ט לדורות, קבעוהו לכל אחד ביום שנח בו. והשוו כל הכרכים המוקפים חומה, לשושן שהיא מוקפת חומה, מפני שבה היה עיקר הנס“.
וממשיך הר”ן ושואל: מדוע זמן יהושע הוא הקובע? כלומר, מדוע קבעו חז”ל שהזמן הקובע לעניין הקפת החומה הוא זמן יהושע בן נון, ולא זמן אחשורוש? והרי שושן עצמה, שהיא המקור לכל עניין המוקפות, לא הייתה כלל מוקפת מימי יהושע אלא מימי אחשורוש!
עונה על כך הר”ן, שבאמת מעיקר הדין צריך היה לקבוע שזמן אחשורוש הוא הקובע, כמו שושן; אך אם היו עושים כך, היה בזה גנאי גדול לארץ ישראל ביחס לחו”ל והייתה ניכרת שפלותה, כי בימי אחשורוש היו ערי ארץ ישראל חרבות מחומות, וערי חו”ל בעלי חומות, ונמצאת חו”ל חשובה מארץ ישראל. לכן תיקנו שכל עיר שהייתה מוקפת חומה מימי יהושע, אפילו אם חרבה חומתה לאחר מכן, תקרא בט”ו.
[אמנם, שושן עצמה, הואיל ובה היה הנס והיא עצמה נחה בט”ו, שם תיקנו שאע”פ שאינה מוקפת מימי יהושע, תקרא בט”ו].
ובלשון הר”ן: “יש לומר, דהיינו טעמא כדי לחלוק כבוד לארץ ישראל… שכיוון שהוצרכו לחלוק בין מוקפין לשאין מוקפין, כשם שנחלקה שושן משאר עיירות, אילו תלו הדבר מימות אחשורוש, הייתה ארץ ישראל שהייתה חריבה באותן הימים נידונת כפרזים, והיה גנאי בדבר. ולפיכך תלוי הדבר בימות יהושע בן נון, כדי שתהא נדונת ככרכים, שאע”פ שעכשיו אין להם חומה, כיוון שהייתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון הרי דינה כאילו יש בה חומה… אבל אם נתלה הדבר לעניין מגילה בימות אחשורוש, נמצאו כמה עיירות שבחו”ל שנידונות כמוקפות חומה, ורוב א”י כפרזים“[1].
[1] הר”ן גם מוכיח כך מדברי הירושלמי, עיין שם. וכן עיין שמביא טעם נוסף לכל העניין בשם הרמב”ן, אך מקשה עליו ודן בדבריו, עיין שם.