דיני ברכות המגילה – חלק א

מהן ברכות המגילה? מחלוקת ספרד ואשכנז לעניין שהחיינו ביום; ברכת הרב את ריבנו וייחודה; על מה לכוון בשהחייינו ומתי;
image_printהדפסה - print

א) מהן ברכות המגילה לפניה ולאחריה:

לפני המגילה, מברך הקורא ג’ ברכות- “אשר קדשנו וציוונו על מקרא מגילה”; “שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה”; ו”שהחיינו”.

לאחר המגילה, מברכים “הרב את ריבנו” (שו”ע, או”ח, תרצב, א).

[הנוסח המלא – ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם, הא-ל הרב את ריבנו והנוקם את נקמתנו והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו, והנפרע לנו מצרינו. ברוך אתה ה’ הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם, הא-ל המושיע”].

ב) ברכת שהחיינו – גם ביום או רק בלילה? מנהג ספרדים ואשכנזים בעקבות מחלוקת שו”ע ורמ”א:

האם את ברכת שהחיינו יש לברך גם על קריאת הלילה וגם על קריאת היום?

בזה נחלקו הדעות: לפי השו”ע (שם, וכך נוהגים הספרדים), מברכים שהחיינו רק בקריאה שקוראים בלילה, אך ביום אין מברכים שהחיינו, שהרי בירכו כבר בלילה. ואילו לפי הרמ”א, וכך נוהגים האשכנזים, כן מברכים שוב ביום; וטעמו, שאע”פ שכבר בירכו בלילה, מכל מקום עיקר קריאת המגילה ביום (משנה ברורה, שם).

ג) ברכת “הרב את ריבנו” – רק כשיש עשרה

הקורא את המגילה ביחיד, או בפחות מעשרה (וכגון שלא הצליח למצוא עשרה, שהרי לכתחילה מצווה לחפש אחר עשרה- שו”ע, או”ח, תרצ, יח), דינו כך: לפני המגילה, הברכות הן כרגיל, ללא שינוי. אך לגבי הברכה שאחרי המגילה, “הרב את ריבנו”, כותב הרמ”א שאין מברכים אותה אלא בעשרה ולא בפחות מעשרה (רמ”א, שם – “ואין לברך אחריה אלא בציבור”).

ובספר ערוך השולחן (תרצב, ה) מבואר הטעם לכך,  לפי שברכה זו אינה על הקריאה, אלא זוהי ברכה נפרדת כללית על הנס (רק שהסמיכוה לקריאת המגילה), ולכן לא נתקנה אלא בעשרה, שאז יש פרסום הנס (“ויש לומר הטעם, דכיוון דאינה שייכא למגילה, אלא היא ברכת הודאה משום פרסומי ניסא, לא נתקנה אלא בציבור, שיש פרסום, ולא ביחיד”).

ומוסיף ערוך השולחן (שם בסעיף ג) שבזה גם מוסבר דבר נוסף: במסכת מגילה מבואר, שברכה זו אינה חיוב גמור כשאר הברכות, אלא תלויה במנהג. אך לא מוסבר שם, מה השוני בין ברכה זו לשאר הברכות, ומדוע לחלק ביניהן. ומסביר ערוך השולחן, שהסיבה לכך היא, שכאמור לעיל, ברכה זו שונה מן השאר, והיא אינה ברכה על המגילה כשאר הברכות, אלא כאמור ברכה נפרדת על הנס.

{ונוסיף עוד, שההסבר הנ”ל של ערוך השולחן (היינו, שברכת “הרב את ריבנו” היא ברכה נפרדת שאינה קשורה לקריאה אלא לנס), מבוסס ביסודו על דברי הר”ן במסכת מגילה, דף יב ע”א בדפי הרי”ף. הר”ן שם מקשה כך – כידוע, בברכות קריאת שמע, הכלל הוא שהברכה שלאחר קריאת שמע אינה פותחת ב”ברוך אתה ה'”, כי היא נחשבת “ברכה הסמוכה לחברתה”, דהיינו, היא נחשבת המשך של הברכות שלפני קריאת שמע, ולכן אינה פותחת ב”ברוך” כברכה בפני עצמה (וכך גם ברכת “ישתבח” שאחרי פסוקי דזמרה, אינה פותחת ב”ברוך”, כי היא נחשבת המשך של “ברוך שאמר” שלפני פסוקי דזמרה). ואם כך, מדוע הברכה שלאחר המגילה, “הרב את ריבנו”, כן פותחת בברוך? מה ההבדל בינה לבין ברכת קריאת שמע? [ומוסיף הר”ן שלמעשה אותה קושיה קשה גם על הברכות שבקריאת התורה, מדוע ברכת “אשר נתן לנו” שלאחר הקריאה פותחת ומסיימת בברוך, ואין מחשיבים אותה כסמוכה לחברתה? אך על זה עונה הר”ן, שבמקור, ברכת “אשר בחר” וברכת “אשר נתן” היו נאמרות על ידי שני אנשים נפרדים, דהיינו, העולה הראשון בירך בתחילה “אשר בחר”, והעולה האחרון בירך לבסוף “אשר נתן”; ואף שלאחר מכן השתנתה התקנה וקבעו שכל עולה מברך “אשר בחר” בתחילת עלייתו ו”אשר נתן” בסוף עלייתו, מכל מקום הואיל ובמקור היו שתי הברכות מבורכות ע”י שניים נפרדים, לכן אינן נחשבות “סמוכות”. אך על ברכות המגילה עדיין קשה]. ומתרץ הר”ן, שברכת הרב את ריבנו נחשבת לברכה נפרדת, כי היא אינה על קריאת המגילה אלא על הנס, ולכן לא נקראת “סמוכה לחברתה”. ועל כך מתבססים דברי ערוך השולחן הנ”ל, שראינו לעיל}.

ד) על אלו מצוות יש לכוון כאשר מברכים שהחיינו

המשנה ברורה (תרצב, ס”ק א) מביא את דברי המגן אברהם, הכותב בשם השל”ה, שבברכת “שהחיינו” שלפני קריאת המגילה, נכון לכוון גם למשלוח מנות ולסעודת פורים (היינו, שברכת שהחיינו תחול גם על מצוות אלה, ולא רק ביחס לעצם קריאת המגילה).

ויש לעיין, מדוע לא הזכירו מתנות לאביונים, שגם עליה צריך לכוון בברכת שהחיינו, הרי גם מצווה זו היא ממצוות היום? ובאמת בפוסקים אחרים מבואר שיש לכוון גם למתנות לאביונים, וכך מפורש בקיצור שולחן ערוך, קמא, יב. אך כאמור, בשל”ה, במג”א ובמשנה ברורה לא מוזכר מתנות לאביונים לעניין שהחיינו, ויש להסביר מדוע, ובמה נחלקו השיטות הנ”ל.

רבים מאחרוני זמננו תולים את המחלוקת הנ”ל (האם לכוון גם למתנות לאביונים) בשאלה, כיצד נתפסת מצוות מתנות לאביונים בפורים: האם זוהי מצוות הצדקה הרגילה של כל השנה (רק שבפורים יש גדרים מיוחדים, כגון השיעור של שתי מתנות לשני עניים וכו’), או שזוהי מצווה נפרדת, שאינה מדין הצדקה הרגילה אלא חלק משמחת הפורים (וכך מדויק בריטב”א, בבא מציעא, עח ע”ב: הריטב”א מסביר, מדוע בפורים אין מדקדקים בעני הבא לבקש האם הוא ראוי לכך, אלא נותנים לכל אחד שמבקש, ומסביר זאת הריטב”א בכך שבפורים המתנות לאביונים הן מדין שמחה ולא מדין צדקה: “שאין מדקדקין בדבר לומר אם הוא עני וראוי ליתן לו אם לאו, אלא נותנים לכל אדם שיבוא ויתבע, שאין יום זה מדין צדקה בלבד, אלא מדין שמחה ומנות, שהרי אף בעשירים כתיב ‘ומשלוח מנות איש לרעהו'”); שאם זו אותה מצוות של כל השנה, אזי אין עניין לברך עליה שהחיינו בפורים, אך אם זוהי מצווה חדשה ונפרדת, יש לברך עליה. כך, כאמור, מסבירים רבים מאחרוני זמננו (עיין למשל נטעי גבריאל, פרק נא, הערה ד).

[זהו הסבר אפשרי, אך מלבד הסבר זה יש גם הסברים אחרים לשיטה שלפיה אין מכוונים למתנות לאביונים. יש מסבירים, למשל, שרצו למנוע מצב שבו מגיע אביון לקבל כסף, ואנשים אינם נותנים לו כי טרם בירכו שהחיינו על המגילה (עיין פסקי תשובות, תרצב, הערה 19, בשם מספר אחרונים). וכן יש מסבירים, שהמציאות של אביונים היא מציאות שאין ראוי לברך עליה שהחיינו, וכו’].

מכל מקום, נראה שאין בזה הכרעה ברורה, ויש נוהגים כך ויש נוהגים כך. וכך נראה גם מהפסקי תשובות, סימן תרצב אות ה.

ה) האם את הכוונה הנ”ל מכוונים בשהחיינושל הלילה או של היום?

האשכנזים, הנוהגים לברך שהחיינו גם בקריאת הלילה וגם בקריאת היום, מכוונים את הכוונות הנ”ל רק בשהחיינו של היום (כי מצוות משלוח מנות, סעודה ומתנות לאביונים, זמנן ביום, ולא בלילה (וכך מבואר במשנה ברורה, תרצב, ס”ק א: “ויכוון זה בברכת שהחיינו דיום, כי זמנן ביום”). [ואמנם יש החולקים על כך וסוברים שיש לכוון גם בלילה (אבני ישפה, חלק ה, או”ח, צח), אך נראה שמנהג האשכנזים השכיח הוא כמ”ב, שמכוונים רק בשהחיינו של היום].

אך מה לגבי מנהג הספרדים, שאינם מברכים שהחיינו ביום על קריאת המגילה, אלא רק בלילה, כמפורט לעיל?

בפרי מגדים, וכן בכף החיים, תרצב, ד, מבואר שלשיטת הספרדים, יש לכוון את הכוונות הנ”ל בשהחיינו של הלילה [ואע”פ שמהביאור הלכה (ד”ה ושהחיינו) עולה שהוא מקשה על דברי הפרי מגדים ולכאורה אינו מסכים עמו, מכל מקום ראיתי בספרי אחרוני זמננו שכך נוהגים הספרדים למעשה, כדברי כף החיים הנ”ל). ואמנם עיין בשו”ת אדני פז, חלק ד, או”ח, פב, החולק על כך, אך רבים מאחרוני זמננו כתבו כנ”ל, ובהתאם לזה כתבתי].

[ובאמת קשה על כך, הרי מצוות משלוח מנות וסעודה ומתנות נוהגות רק ביום, ואיך מכוון על כך בלילה לשיטת הספרדים? נאמרו על כך יישובים שונים, כגון, שהואיל ועוסק כעת במצווה ממצוות הפורים (קריאת מגילה), יכול לכוון באופן כללי על מצוות הפורים גם אם אין זמנן כעת- אבני ישפה, חלק ה, או”ח, סימן צח, ועוד].

 

image_printהדפסה - print
Print Friendly, PDF & Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אהבתם? שתפו!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

רוצים לקבל עדכונים שוטפים על לימוד חדש?

הירשמו עכשיו לרשימת התפוצה שלנו!