הרחת אתרוג וברכתו – בכל השנה ובסוכות

מה מברכים על הרחת אתרוג, בימות השנה ובמהלך החג? והאם יש מניעה להריח אתרוג במהלך החג?

שאלה:

מהי ברכת הריח על אתרוג? והאם יש מניעה מלהריח בו במהלך ימי החג?

התשובה בקצרה:

א) המריח אתרוג במהלך ימות השנה:  הנוטל אתרוג כדי להריחו, מברך עליו “ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם הנותן ריח טוב בפירות”; כי זהו הנוסח הכללי של ברכת הריח, על פירות הראויים לאכילה (בשונה מעשבים או עצים, או דברים ריחניים אחרים, שמברכים עליהם “בורא עשבי/ עצי/ מיני בשמים”, לפי העניין).

ב) המריח אתרוג במהלך ימות החג: בגמרא מבואר, שמותר להריח אתרוג בסוכות, ואין לאסור זאת מצד שהוא מיוחד למצווה (ר’ להלן בתשובה המורחבת). אך אין התייחסות בגמרא לשאלה, איזו ברכה יברך עליו. וכאן נחלקו הפוסקים: יש אומרים שמברכים כרגיל, כמו בכל השנה, ויש אומרים שאין מברכים, כי בימי הסוכות אין האתרוג מוגדר כ”פרי העומד לריח” אלא כ”פרי העומד למצווה”. וכדי לא להיכנס למחלוקת זו, כותב השו”ע שנכון שלא להריח באתרוג של מצווה בימי החג.

ג) בשבת שבחג הסוכות, הואיל ואין מקיימים מצוות ד’ מינים בשבת ואין האתרוג עומד למצווה, שוב אין מניעה לקחת אתרוג, ולברך עליו ברכת הריח כרגיל (“הנותן ריח טוב בפירות”, כדלעיל).

[עם זאת, יש מאחרוני זמננו שכתבו שבזמננו אנו, אתרוג אסור לחלוטין בטלטול בשבת, וזאת מדין מוקצה; שהרי אנו רגילים להתייחס לאתרוג כדבר יקר ורגיש ומקפידים להניח אותו במקום מסוים ולא להשתמש בו, ובתנאים אלה נוצר “מוקצה מחמת חסרון כיס”].

התשובה ביתר הרחבה:

א) פירות הראויים לאכילה, כאשר אדם נוטל אותם כדי להריח את ריחם הטוב, מברך עליהם ברכת הריח בנוסח הבא- “ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם, הנותן ריח טוב בפירות”. בהתאם לכך, במהלך השנה כולה, כשאדם נוטל אתרוג כדי להריחו, יברך “הנותן ריח טוב בפירות” (שו”ע, או”ח, רטז, ב, ומשנה ברורה שם ס”ק ח)[1].

[ויש להדגיש, שדין זה הוא דווקא כשנוטל את הפרי לידיו מלכתחילה במטרה להריח, ולא במקרה שנטל כדי לאכול וכד’ ורק במקרה מגיע אליו הריח (שו”ע, שם)].

ב) במהלך ימות החג, מותר להריח אתרוג, ואין לאסור אותו מצד שהוא מיוחד למצוותו, כמבואר בגמרא ובשולחן ערוך[2]. אך נחלקו הפוסקים בשאלה, האם לברך עליו: יש אומרים שיברך כרגיל, ויש אומרים שלא יברך, כי בימים אלה הוא אינו מוגדר כ”פרי העומד לריח” אלא כ”פרי העומד למצווה”. מחלוקת זו מובאת בשו”ע ללא הכרעה, ומסיים השו”ע שכדי לא להיכנס למחלוקת, נכון שלא להריח בו במהלך החג[3]. ומוסיף המשנה ברורה, שגם אם מריח שלא ממש בשעת המצווה (כגון, שמריח לפני או אחרי נטילת הד’ מינים), גם אז ראוי להיזהר בזה, כי אמנם המגן אברהם הקל בכך, אך אחרונים רבים אחרים חלקו עליו[4].

ג) בשבת שבחג הסוכות, אין האתרוג עומד למצווה (כי בשבת אין מקיימים מצוות נטילת לולב), ולכן אין מניעה ליטול האתרוג ולהריח בו ולברך עליו “הנותן ריח טוב בפירות” (משנה ברורה, תרנח, ס”ק ה)[5]. אלא שיש מאחרוני זמננו שכתבו, שבזמננו אנו, אתרוג אסור לחלוטין בטלטול בשבת, וזאת מדין מוקצה; שהרי אנו רגילים להתייחס לאתרוג כדבר יקר ורגיש ומקפידים להניח אותו במקום מסוים ולא להשתמש בו, ובתנאים אלה נוצר “מוקצה מחמת חסרון כיס” – עיין פסקי תשובות, תרנח, ב, בשם אחרונים. להרחבה מסוימת בעניין זה, שראיתי לאחרונה, לחצו כאן)

 

[1] (נציין שלגבי נוסח הברכה המדויק, השו”ע כותב “הנותן ריח טוב בפירות”, ואילו המ”ב מציין שלפי האליה רבה, הנוסח הוא “שנתן ריח טוב בפירות. לא ברור מלשון המ”ב כמי הוא מכריע).

[2] ככלל, דבר שהוקצה למצוותו אסור ליהנות בו; אך האיסור מתייחס דווקא לתשמישו העיקרי של הדבר, ולא לתשמישים טפלים; ובפירות, התשמיש העיקרי הרגיל שלהם הוא אכילה והריח הוא תשמיש משני. לכן, לאכול את האתרוג במהלך החג, אסור, אך להריח בו מותר- שו”ע, או”ח, תרנג, א, על פי רבא בסוכה דף לז.

[ולעומת זאת ביחס להדס, הואיל ועומד בעיקר להרחה, באמת נפסק שאסור להריחו במהלך החג, כי זהו תשמישו העיקרי ומזה הוקצה- שם].

[3] שו”ע שם, וכן בסי’ רטז, יד: “המריח באתרוג של מצוה, מברך עליו, ויש אומרים שאינו מברך”. ומסביר המ”ב את הדעה שאין מברכים- “דלאו לריח עבידא, כיוון שהוא של מצוה”. ומסיים השולחן ערוך, “לכך נכון שלא להריח בו”.

[4] המ”ב (ס”ק נב) מביא את דעת מגן אברהם בשם רש”ל, שלפיה, כל הנדון הנ”ל אם לברך ברכת ריח על אתרוג במהלך החג, הוא דווקא כשמריח בשעת המצווה (היינו, שאדם נוטל אתרוג במטרה משולבת- במטרה לצאת ידי המצווה וגם כדי להריח בו), ואילו כשמריח שלא בשעת המצווה, כגון שמריח לפני קיום המצווה או אחריה, אזי יברך ברכת הריח ללא חשש, גם בסוכות. כך כאמור דעת מגן אברהם בשם רש”ל, אך לעומת דעה זו, מביא המ”ב אחרונים החולקים על כך וסוברים, שספק השו”ע אם לברך, מתייחס לכל מהלך החג, גם שלא בשעת קיום המצווה (וממילא יש להימנע מהרחה כל החג, גם שלא בשעת קיום המצווה, כדי להימלט מהספק). ולביאור הצדדים עיין בהרחבה בביה”ל ד”ה המריח.

הכרעת המ”ב היא, שלמרות שעל פי הסברה ועל פי חישובי הסוגיות והראשונים, הצדק עם המגן אברהם, מכל מקום הואיל והרבה אחרונים חולקים עליו, ראוי להחמיר כאותם אחרונים ולהימנע מלהריח בימי החג, גם שלא בשעת קיום המצווה (ובלשונו בביאור הלכה- “ועל כן נראה דהעיקר כהמגן אברהם לדינא, דבשארי פעמים בכל ימי החג צריך לברך כשמריח לכולי עלמא. ומכל מקום אחרי שהרבה אחרונים הנ”ל מחמירים בזה, והעתיקו הדרך החיים והחיי אדם את דבריהם, יש למנוע מלהריח באתרוג כל ימי החג”).

[5] ובשער הציון ד’ מוסיף המחבר, שעל אף שיש אחרונים המחמירים גם בזה (כי לדעתם, גם בשבת יש הספק הנ”ל אם לברך וממילא ראוי להימנע מלברך), מכל מקום ניתן להקל בזה, כי בלאו הכי כבר ראינו שדעת המגן אברהם היא שאפילו ביום חול, שלא בשעת קיום המצוה, מברכים ללא חשש, ולכן מכל מקום בשבת יש לסמוך להקל [ועיין שם עוד במ”ב, המעיר שאפילו לדעת המחמירים, הסוברים שגם בשבת יש להימנע מלהריח, מכל מקום בוודאי שאין האתרוג מוקצה ומותר בטלטול, שהרי יכול להריח בו על ידי שיצרפו לפרי אחר שמברכים עליו ללא ספקות].

Print Friendly, PDF & Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אהבתם? שתפו!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

רוצים לקבל עדכונים שוטפים על לימוד חדש?

הירשמו עכשיו לרשימת התפוצה שלנו!