“הכול בידי שמים, חוץ מיראת שמים” – פרשת עקב

מפרשתנו למדים, ש"הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים" ואין הקב"ה מתערב בבחירה. אם כך, האם יש מקום לתפילה בעניינים רוחניים?

Photo by Chris Liu-Beers on Unsplash

האמרה “הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים” ומקורה בפרשה

האמרה הידועה, “הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים”, מקורה בגמרא במסכת ברכות, דף לג ע”ב:

“ואמר רבי חנינא: הכול בידי שמים, חוץ מיראת שמים; שנאמר (דברים י, יב), ‘ועתה ישראל מה ה’ אלוקיך שואל מעמך, כי אם ליראה’…”.

ביאור הדברים: “הכול בידי שמים” – כל ענייני האדם נקבעים משמים, למעט דבר אחד, “חוץ מיראת שמים”- האם אדם יהיה צדיק או רשע, את זה יקבע רק האדם עצמו, והדבר נתון לבחירתו בלבד.

ומביאה לכך הגמרא מקור מלשון הפסוק בפרשת עקב, בו נאמר “ועתה ישראל, מה ה’ אלוקיך שואל מעמך, כי אם ליראה”; יראת שמים, זהו דבר שה’ שואל מעמך, ואינו מעניק לך דבר זה כשאר דברים, אלא הדבר נתון לבחירתך.

סתירה לכאורה לאמרה זו ממקור אחר, ממנו משמע שיש התערבות משמים בבחירה

האמרה “הכול בידי שמים  חוץ מיראת שמים”, סותרת לכאורה את דברי הגמרא במקום אחר; במסכת ברכות, דף י’ ע”א, מסופר שבשכונתו של רבי מאיר היו “בריונים” שמיררו את חייו, עד שלבסוף, בעצת ברוריה אשתו, התפלל עליהם רבי מאיר שיחזרו למוטב, ונענתה תפילתו וכך היה[1]. ומכאן מוכח, שגם בעניינים של בחירה (כמו חזרה למוטב) שייכת התערבות משמים (כי אחרת, אין מקום לתפילה כלפי מעלה, על אדם אחר שיחזור למוטב).

קושיה זו מקשה שם המהרש”א במקום, ונשאר בצריך עיון.

[ועוד ממשיך המהרש”א, שלכאורה יש להקשות יותר מזה, כיצד זה שאנו מתפללים תמיד “השיבנו אבינו לתורתך”, או “ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך” וכדומה? הרי כאמור, עניינים אלה אינם בידי שמים אלא בידי אדם? אלא שביחס לשאלה זו כותב המהרש”א שאין היא קשה כל כך, כי “בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו”, ולכן כשאדם מתפלל על עצמו ומראה בעצמו רצון לחזור למוטב, מסייעים לו משמים. אך אין הדבר מיישב את השאלה הקודמת, מהגמרא במסכת ברכות, שם מוכח שמועילה תפילה גם על אדם אחר, וכיצד ייתכן הדבר? המהרש”א נשאר בשאלה זו בצריך עיון].

דברי ה”אגרות משה” בעניין השאלה האמורה

הגאון רבי משה פיינשטיין, בשו”ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן מ, מתכתב אודות השאלה האמורה עם הגאון רבי אפרים גרינבלט. הרב גרינבלט סבר ליישב את השאלה כך: הכלל “הכול בידי שמים חוץ מידי שמים” רק מתייחס לכך שהקב”ה לא יתערב מעצמו בבחירתו של אדם; אולם, כאשר הדבר בא על ידי תפילה ובקשה מלמטה (בין של החוטא עצמו ובין אדם אחר), אזי אין מניעה שהקב”ה ייענה לכך (כי היענות כזו, נקראת “בידי אדם” ולא “בידי שמים”, שהרי היא באה על ידי תפילת אדם ומכוחו).

אך הרב פיינשטיין כותב על תירוצו של הרב גרינלבט שהוא “דוחק גדול”, ומיישב בעצמו באופן אחר את השאלה, כך: תפילת רבי מאיר לא הייתה שהקב”ה יתערב באופן ישיר בבחירתם ובהטיית לבם של הבריונים, אלא התפילה הייתה שנסיבות חייהם ישתנו, באופן שיקל עליהם לחזור בתשובה (כגון, שיזדמנו למקום של תורה, או למקום שבו מצויים אנשים המשפיעים לטובה, וכיוצא בזה)[2].

דברי החזון איש

היסוד לתשובתו של הרב גרינבלט (התשובה שאותה ראינו שהאגרות משה אינו מקבל, ומגדיר אותה כ”דוחק גדול”) מצוי למעשה בדברי החזון איש (מודפסים בגיליונות על החומש, וכן מובאים הדברים בחזון איש חלק אורח חיים, בסוף הספר):

החזון איש כותב, שהכלל “הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים” רק בא לומר, שאין הקב”ה מתערב מעצמו בבחירה, כי אם יתערב הקב”ה בעצמו, הרי שלא ניתן יהיה לייחס את הבחירה לברואים אלא לקב”ה; אך כאשר הדבר בא על ידי מעשה אדם, כתפילה, אם כן הבחירה מתייחסת לברואים, ואם כן אין בכך סתירה ליסוד הבחירה (ועוד משמע מלשון החזון איש שם, שמאחר שכל ישראל כגוף אחד, לכן אין זה משנה אם אדם מתפלל על עצמו או שאדם אחר מתפלל עליו; כי כשהקב”ה מסר את הבחירה לברואים, נחשבים כל ישראל לעניין זה כגוף אחד, וכשאחד משפיע על חברו למצווה, בין בתפילה ובין בדרך אחרת, נחשב הדבר למעשה הנעשה מכוח בחירה). ללשונו של החזון איש, עיין בהערה[3].

הסברו של הרב דסלר

הגאון הרב אליהו דסלר, בספרו “מכתב מאליהו” מתייחס בקצרה לשאלה לעיל, מרבי מאיר וה”בריונים”, ומדבריו עולה ההסבר הבא (חלק ד’, עמ’ 271):

הבחירה שאותה אדם צריך לעשות, היא תמיד בין כלל הכוחות המושכים אותו לרע לבין כלל הכוחות המושכים אותו לטוב. הכוחות המושכים לכאן ולכאן, מורכבים משלל גורמים, וביניהם תכונות מולדות, השפעות סביבתיות, כוחות פנימיים וכו’, שלבסוף האדם צריך לבחור ביניהם, והבחירה נתונה בידו.

הכוחות המעורבים, שביניהם צריך האדם לבחור, משתנים מאדם לאדם, שהרי אנשים נולדים עם תכונות נפש שונות (קמצן או נדיב, אכזר או רחמן, יכולות לימודית גבוהה או נמוכה וכד’), וכן גדלים במשפחות שונות וסביבות שונות וכו’. ובהתאם לכך, גם נקודת הבחירה אינה שווה אצל כל אדם. כך, למשל, מי שנולד עם אופי אכזרי, ייאלץ להתמודד עם נטיותיו להכאיב או להציק, וזו תהא בחירתו. לעומת זאת, מי שנולד עם אופי רחמני במיוחד, אינו נאלץ להתמודד עם שאלות כאלה, והבחירה שלו תהיה ברמות גבוהות ודקות יותר – כמה להקריב לטובת אדם אחר וכד’. וכך גם במצוות לימוד תורה, למשל, אצל מי שנולד עם יכולת ריכוז נמוכה במיוחד ונטייה לבטלה, ההתמודדות תהיה אם ללמוד בכלל, וייתכן שכל חצי שעת לימוד תיחשב להקרבה; ולעומתו, אצל מי שנולד עם תאוות ידע ויכולות לימודיות גבוהות, הלימוד יהיה מובן מאליו, אך בחירתו תהיה בנקודה דקה יותר – רמת ההקרבה ללימוד וכד’.

נמצא לסיכום, שכל אחד צריך לבסוף לבחור, אך נקודת הבחירה שונה מאדם לאדם, בהתאם לתכונותיו, המולדות או הסביבתיות [בהבהרת עצם הנושא של נקודת הבחירה, ועד כמה יכול האדם לשנות ו”ולהזיז” אותה במהלך חייו, האריך הרב דסלר במספר מקומות ב”מכתב מאליהו” ובפרט בקונטרס הבחירה שבחלק א’].

ולפיכך, ניתן להתפלל על אדם שיתן לו הקב”ה תכונות או כוחות, והדבר אינו סותר כלל את הליך הבחירה; כי מה שישתנה בעקבות התפילה יהיה בסך הכול נקודת הבחירה, ולא הבחירה עצמה ועצם הצורך לבחור (שהוא תמיד נותר בידי האדם עצמו). ניקח, למשל, את אותם בריונים שהציקו לרבי מאיר; רבי מאיר התפלל עליהם, שיסייע להם הקב”ה ויעניק להם כוחות נפש, רגישויות לכאב הזולת וכיוצא בזה. הצורך שלהם לבחור לא ייעלם, והם עדיין יצטרכו לבחור, אך נקודת הבחירה שלהם תהיה שונה (אם, למשל, נקודת הבחירה המקורית שלהם הייתה האם להציק או להימנע, נקודת הבחירה החדשה שלהם תהיה במידת ההקרבה לטובת אחרים וכיוצא בזה). לפיכך, אין תפילת רבי מאיר סותרת את הכלל “הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים”.

ביאור הרבי מקוצק למימרא “הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים”

הרבי מקוצק היה מפרש את האמרה “הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים”, באופן ייחודי:

“הכול, בידי שמים” – כשאדם מתפלל על כל דבר שהוא, כגון פרנסה וכו’, הרי זה “בידי שמים”, כלומר, ההחלטה אם להיענות לכך היא בידי שמים, ובשמים שוקלים האם להיענות לבקשתו, האם הדבר מגיע לו וכו’, ולכן לא ברור שייענה; “חוץ מיראת שמים”- כשאדם מתפלל על יראת שמים, בקשה כזו נענית תמיד, כך שיראת שמים אינה “בידי שמים”, אלא בידי אדם – הכוח בידיו, כי תפילה כזו תמיד נענית.

סיכום

נמצאנו למדים, שלמרות הכלל “הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים”, יש מקום לתפילה גם בנושאים רוחניים הנתונים לבחירה:

כאשר אנו מתפללים על עצמנו, הדבר מובן יותר, כפי שכותב המהרש”א, שעצם הנכונות והרצון של אדם ללכת בדרך מסוימת, היא כבר צעד מצד האדם עצמו, ולכן הקב”ה מוסיף ומסייע לו; אך האם ניתן להתפלל גם על אחרים שיחזרו בתשובה? מהמעשה ברבי מאיר עולה שניתן להתפלל תפילה כזו, אך נחלקו הדעות כיצד הדבר אפשרי: יש אומרים שהתפילה מועילה בדרך “עקיפה” (שיזמן להם הקב”ה אנשים טובים שיעודדו אותם למוטב וכו’), אך יש אומרים שהתפילה מועילה לכך באופן ישיר, ומה ששנינו “הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים” הוא רק כשהדבר אינו נעשה על ידי תפילה.

 

לדברי תורה נוספים על פרשת עקב לחצו כאן

 

[1]  תחילה, התפלל רבי מאיר למיתתם, אך אשתו של רבי מאיר, ברוריה, ביקשה ממנו שיתפלל שיחזרו למוטב; והביאה ראיה מן הפסוק בתהלים פרק קד, שם נאמר “יתמו חטאים מן הארץ” – לא נאמר “יתמו חוטאים“, אלא “יתמו חטאים“, ומשמע שצריך האדם להתפלל לא למיתת הרשעים, אלא לכך שיחדלו מחטאיהם.

[2] ובלשונו: “… ומה שתירץ כבוד תורתו… דאולי ע”י תפלת האדם אין זה נקרא בידי שמים, הנה הוא דוחק גדול ולא מסתבר זה כלל, דהא התפילה שהשי”ת יעשה שישובו בתשובה…אבל צריך לומר שהתפלה היתה שלא יהא להם נסיונות וממילא ישובו, שלא היו חוטאים אלא מחוסר פרנסה וכדומה, וגם שייך להתפלל שהשי”ת יזמין להם שישמעו דברי מוסר מאנשים צדיקים וישובו עי”ז בתשובה וזה יותר נכון”.

ומעין תירוץ זה מובא בסידור עבודת ישראל (על הנוסח בברכות השחר “ואל תשלט בנו יצר הרע”), וזו לשונו: “אין להקשות, איך נתפלל ככה, והלא הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים (ברכות לג, ב). כי אין עניין כל הבקשות האלה, רק שיסלק הקב”ה מאיתנו את כל המונעים המעכבים אותנו מלבוא אל השלמות, ויזמין לנו דרכים נאים המביאים אותנו לידי תכלית יעודנו, אבל היראה בעצמה, עליה הרשות נתונה לאדם ולו הבחירה לבחור מה שירצה”.

[3] לשון החזון איש: “המקום ב”ה מניח את הבחירה ביד האדם; אבל האדם רשאי להכריח את רעהו לעבודתו יתברך, בין בכפיה ובין בפיתוי, ולא הוי ביטול הבחירה, כיוון דהמעשה עושה בבחירה וכל ישראל כאיש אחד… המקום ברוך הוא אינו נותן בלבם את הקירוב, דאם כן לא יתייחס הדבר לברואיו. אמנם, אם יש מתפלל לפניו על הקירוב, ותפילתו נשמעת, מתייחס הקירוב שעושה הקב”ה לברואיו, כיוון שנעשה על ידי תפילת גברא”.

[הערה: נראה שהחזו”א מכניס בתוך דבריו את עניין הערבות בין בני ישראל (“וכל ישראל כאיש אחד”), כי אם לא כן עדיין יקשה, שסוף סוף כשראובן מתפלל על שמעון, כיצד מתייחסת הבחירה לשמעון? על כך כותב החזון איש, שכל ישראל ערבים, אך הדבר לכאורה צ”ע, כי גם אם ישראל ערבים, עדיין במציאות הבחירה אינה שלו, וכך מעיר הרב אלישיב, מובא בספר “שיעורי מרן הגרי”ש אלישיב” על מסכת ברכות, עמ’ נט].

Print Friendly, PDF & Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אהבתם? שתפו!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

רוצים לקבל עדכונים שוטפים על לימוד חדש?

הירשמו עכשיו לרשימת התפוצה שלנו!