דיני ברכות המגילה – חלק ב

יצא ידי מגילה וקורא שנית להוציא אחרים - מי יברך? ומה הדין כשמברך שנית עבור נשים?
image_printהדפסה - print

שאלה:

אדם שכבר יצא ידי קריאת מגילה, וקורא שוב כדי להוציא אחרים ידי חובה, מי יברך את הברכות על המגילה, הקורא או השומעים?

והאם ישתנה הדין כאשר הקריאה הנוספת היא עבור נשים?

התשובה בקצרה:

א. גם מי שכבר יצא ידי מגילה, יכול לקרוא לאחרים, ואף לברך עבורם את ברכות המגילה. אלא שיש לשים לב, שכאשר קריאה שניה זו היא עבור נשים, הואיל ועיקר חיובן של נשים במגילה הוא בשמיעה ולא בקריאה [ומשום כך אשה הקוראת לעצמה באמת מברכת “לשמוע מגילה” (ולפי נוסחאות מסוימות “לשמוע (מקרא) מגילה”)], פוסק המ”ב שטוב שיברך עבורן בנוסח הנשים- “לשמוע מגילה”, ולא בנוסח הברכה הרגילה “על מקרא מגילה” (שהרי הוא כבר יצא, וכל קריאתו כעת היא עבור הנשים).

ב. ישנם פוסקים הסוברים, שכל דין זה שאמרנו (שהקורא בשנית הוא גם זה שיאמר את הברכה על המגילה), נאמר דווקא בשומעים שאינם יודעים לברך, ואילו כאשר השומעים יודעים לברך, יברכו הם (במקרה כנ”ל של קריאה שנעשית על ידי מי שכבר יצא). הפסקי תשובות כותב שהמנהג המקובל היום הוא אכן להחמיר כדעות אלה, ואכן יברכו השומעים (האם כל השומעים או אחד עבור כולם – אם הם עשרה, יברך אחד עבור כולם, ואם פחות, יברך כל אחד לעצמו, עיין שם). ומכל מקום, המיקל שלא לנהוג כדעות אלה אלא נוהג שהקורא מברך אף כשהשומעים בקיאים, יש לו על מי לסמוך.

התשובה ביתר הרחבה:

השולחן ערוך פוסק (אורח חיים, תרצב, ג), שגם מי שקרא כבר, יכול לקרוא לאחרים ולהוציאם ידי חובה, ויכול אף לברך עבורם את הברכה על המגילה [ובלשונו: “אף על פי שיצא כבר, מברך להוציא את אחר ידי חובתו” (וכפי שמסביר שם המ”ב, שכוונת השו”ע היא שהקורא יכול להוציא את השומעים הן בקריאה והן בברכה)].

והנה, כאשר הקריאה השניה הנ”ל נעשית עבור נשים, מתעוררת שאלה: כידוע, אשה הקוראת מגילה לעצמה, אינה מברכת בנוסח הרגיל של גברים, “על מקרא מגילה”, אלא בנוסח “לשמוע מגילה”, כי עיקר חיובה הוא שמיעה ולא קריאה (רמ”א ומשנה ברורה בסימן תרפ”ט סעיף ב’. ויש גורסים “לשמוע מקרא מגילה”). ואם כן, כאשר אדם קורא פעם שניה כדי להוציא נשים, ומברך בעצמו, כיצד יברך, האם יברך “על מקרא מגילה” כפי שהיה מברך אילו היה קורא לעצמו, או שמא יברך “לשמוע מגילה? [שאלה זו מתעוררת רק כשקורא פעם שניה; כי הקורא בפעם ראשונה כדי לצאת ידי חובה, בוודאי מברך כרגיל, ויוצאות בכך גם הנשים].

על כך כותב המשנה ברורה- “וכשהוא מברך לנשים, טוב שיברך ‘לשמוע מגילה’, כי יש פוסקים שסוברין דאשה אינה חייבת בקריאה, רק לשמוע”. כלומר, הואיל והוא כבר יצא, ואינו מברך אלא להוציא את הנשים, יברך בנוסח “לשמוע  מגילה”, ולא “על מקרא מגילה”.

והנה, ישנה דעה בפוסקים, שלפיה ההוראה הנ”ל (שהקורא בשנית יברך בעצמו עבור השומעים), אמורה דווקא כשהשומעים אינם יודעים לברך, ואילו כשהשומעים יודעים לברך, יברכו הם בעצמם. המשנה ברורה מביא דעה זו, אך מסיים “ומנהג העולם להקל להוציאן בכל גווני”, כלומר, מנהג העולם הוא להקל, שהקורא בשנית עבור שומעים, יכול הקורא לברך, גם אם השומעים יודעים לברך.

והנה, המיקל כמשנה ברורה בוודאי יש לו על מי לסמוך, אך בכל זאת מן הראוי להביא את דברי הפסקי תשובות (תרצב, ז), הכותב שבימינו המנהג המקובל הוא שאם השומעים יודעים לברך, יברכו הם בעצמם. ובלשונו: “אמנם האידנא המנהג המקובל הוא שמי שכבר יצא ידי חובה וקורא שוב להוציא אחרים ידי חובתן, וכל שכן אם קורא לנשים, השומעים מברכים לעצמן ולא הקורא”. וממשיך הפסקי תשובות ומסכם מהי הדרך שבה השומעים מברכים: “אם הם פחות מעשרה שומעים, כל אחד מברך לעצמו; וביותר מעשרה, אחד מהשומעים מברך ומוציא את כל השומעים. ויש אומרים שבנשים אף אם הם יותר מעשרה, תברכנה כל אחת ואחת לעצמה”.

image_printהדפסה - print
Print Friendly, PDF & Email

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אהבתם? שתפו!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

רוצים לקבל עדכונים שוטפים על לימוד חדש?

הירשמו עכשיו לרשימת התפוצה שלנו!