שאלה:
לאחר שהסתיים תשעה באב, האם יש עדיין דברים שאסור לעשותם? עד מתי, ומדוע?
ומה הדין כאשר תשעה באב חל ביום חמישי? האם יש מקום להקל יותר, לכבוד שבת?
תשובה:
הצתת בית המקדש הייתה בתשעה באב, אך השריפה נמשכה עד יום עשירי באב, עד שקיעת החמה.
ולכן יש דברים שמחמירים בהם עד עשירי באב, כדלקמן:
אכילת בשר ושתיית יין:
בשולחן ערוך (תקנח, א) מבואר שנוהגים לא לאכול בשר ולשתות יין גם לאחר שיצא תשעה באב, עד שמסתיים יום עשירי באב (שו”ע, תקנח, א: “בתשעה באב לעת ערב הציתו אש בהיכל, ונשרף עד שקיעת החמה ביום עשירי, ומפני כך מנהג כשר שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בליל עשירי ויום עשירי”).
אך הרמ”א כותב, “ויש מחמירים עד חצות היום ולא יותר”. כלומר, לשיטה זו, החומרה לא לאכול בשר ויין אינה נוהגת עד לסיום עשירי באב, אלא רק עד חצות היום.
וכך נוהגים האשכנזים, על פי הרמ”א, שלא לאכול בשר ולשתות יין עד עשירי בחצות.
ולגבי בני ספרד, יש מהם שנוהגים להימנע מבשר ויין כל היום כשו”ע, ויש נוהגים עד חצות כרמ”א.
רחיצה, תספורת, כיבוס, ודברים נוספים
דנו האחרונים, אם החומרה הנ”ל (לאסור עד עשירי וכו’) היא רק בהימנעות מבשר ויין, או גם ברחיצה, תכבוסת וכיבוס. ולמעשה פוסק המשנה ברורה בס”ק ג: “עד חצות היום- והוא הדין שלא לרחוץ במרחץ, ולספר ולכבס, עד חצות”. כלומר, לא רק איסור בשר ויין נמשך עד חצות יום עשירי, אלא גם רחיצה, תספורת וכיבוס [ואמנם בביאור הלכה שם מביא דעה חולקת שמקילה בדברים אלה, אך לאחר הבאת הדעה הוא כותב ש”מכל מקום קשה להקל בזה”].
ומה לגבי שאר דברים, כגון מוסיקה וכו’? ראיתי בפסקי תשובות, תקנח, ב: “והיינו שנוהג כל הדינים הנוהגים מראש חודש אב עד התענית, לפי שרובו של בית מקדשנו נשרף בעשירי. ולכן אסור ללבוש בגדים מכובסים, לקנות או לתפור בגדים חדשים, וכן אסור לשמוע שירה, וכל כיוצא בזה כפי המפורט בסימן תקנ”א”.
[והוסיף שם הפסקי תשובות שבשעת הדחק ניתן להסתמך על הדעות המקילות, הסוברות שאיסור עשירי הוא רק בבשר ויין. ולכן, מי שיוצא בעשירי בבוקר לזמן ממושך, ניתן להקל שיכבס וכו’].
[כל זאת כתבתי לפי המשנה ברורה. אציין שבקרב בני ספרד, יש מי שסומכים על הדעות המקילות, וסוברים שאין איסור עשירי חל אלא לגבי בשר ויין, ולא לגבי שאר הדברים. אך מאידך גיסא רבים מהם מחמירים כמו המשנה ברורה, וכל אחד ינהג כמנהגו. ואעתיק דברים שראיתי בפניני הלכה (הרב מלמד) פרק י’ הערה 25: “אמנם נפוץ בציבור כי האשכנזים מחמירים בזה והספרדים מקילים. אולם לא כן מבואר באחרונים. בין הספרדים רבים מחמירים גם בכיבוס, רחיצה ותספורת, ומהם: החיד”א במח”ב תקנח, א, ור”ח פלאג’י במועד לכל חי י, צב, וכה”ח תקנח, ו. וכנה”ג בהגה”ט, מאמ”ר, ויחו”ד ה, מא, הקילו. ובבאו”ה כתב שבשעת הדחק אפשר לסמוך על המקילים. וכך דעת רוה”פ. והרב אליהו (הל’ חגים כט, ג-ד) כתב שיש להחמיר עד חצות, ומי שמחמיר בכל הדברים כל היום העשירי, הרי זה משובח. וכ”כ בכה”ח תקנח, י”].
כאשר תשעה באב חל ביום חמישי (כך שעשירי באב יוצא בערב שבת)
כאשר תשעה באב חל ביום חמישי (כך שעשירי באב יוצא בערב שבת), כאן כבר ניתן להקל גם לפני חצות של יום שישי, לכבוד שבת, וכפי שכותב המשנה ברורה (תקנח, ג) “וכשחל תשעה באב ביום חמישי, שאז יום עשירי הוא ערב שבת, מותר בכל זה [=רחיצה, תספורת וכיבוס] לכבוד שבת”.
ומוסיף הפסקי תשובות (תקנח, ד): “והסכימו האחרונים שכבר באור ליום שישי – מוצאי התענית, מותרת הרחיצה וכיבוס ותספורת”.
ועוד מוסיף הפסקי תשובות, שכל ההיתר הנ”ל לפני שישי בחצות, הוא דווקא כשעושה לכבוד שבת: “אמנם דווקא כשעושה לכבוד שבת, אבל אם בדעתו להתרחץ שוב למחרת, אין היתר להתרחץ גם במוצאי התענית, עד חצות יום המחרת. וכן אין היתר לכבס אלא בגדים לכבוד שבת, אבל לא בגדים של ימות החול”. ועוד מוסיף – “ואכילת בשר ושתיית יין אסורה עד חצות, כבכל שנה, דלא כאלו הטועים בזה” [ומסיים – “ויש הכותבים שגם לעניין תספורת נכון להחמיר להמתין עד חצות”. אך כאמור, מפשטות דברי המ”ב, מותר להסתפר כבר לפני חצות לכבוד שבת].
מה הדין אם מכבס בגדים לכבוד שבת (ביום שישי לפני חצות) ורוצה להוסיף למכונה בגדים גם שלא לכבוד שבת? האם הדבר מותר? בפסקי תשובות הנ”ל, בהערה 19, כותב המחבר “ובשו”ת שבט הקהתי חלק ג סימן קפב, דמכל מקום יש להתיר להוסיף במכונת כביסה המכבסת בגדים לכבוד שבת גם בגדים לימות החול” (ונימוקו, שכיוון שבלאו הכי יש חולקים על עצם ההנחה שאיסור עשירי הוא גם בדברים חוץ מבשר ויין, לכן בזה לכל הפחות יש להקל). וכן במשנה ברורה מהדורת דרשו, הערה 7, מובא ש”דעת הגרש”ז אוירבך… שמותר לכבס רק לצורך השבת, אך הוסיף שאם מכבס במכונת כביסה שאין רגילות לכבס בה כמות קטנה, מותר להוסיף כביסה אף שלא לצורך השבת”.
ואציין שראיתי עוד בהערה 7 הנ”ל במהדורת דרשו, שכותב שדעת הגאון רבי ניסים קרליץ להקל אף יותר, שכיוון שכבר הותר הכיבוס והרחיצה וכו’ לכבוד שבת, כבר התירו לגמרי, אפילו שלא לכבוד שבת, ובלשונו: “ואף אם מכבס שלא לכבוד שבת, דעת הגר”נ קרליץ (קרא עלי מועד, שם) שמותר, שכיוון שאין דברים אלו אסורים מדינא אלא שנהגו שלא לעשותם בעשרה באב, וכשחל עשרה באב ביום שישי משום כבוד השבת לא נהגו כלל להימנע מלעשותם, ומטעם זה מותרת אף רחיצה שלא לכבוד שבת (ולכן מותר ללכת לים או לבריכה)”. [וכמובן איני מתיימר לפסוק, אך פשטות לשון המשנה ברורה היא שההיתר הוא לכבוד שבת בלבד, וכפי שמורים הגרש”ז אוירבך והפסקי תשובות. וכל אחד ינהג כמנהגו].