ברכת “שלווה”, “גרנולה” ופריכיות חיטה – מזונות או אדמה?

שלווה (חיטה תפוחה) וגרנולה עשויים ממיני דגן. האם מברכים עליהם בורא מיני מזונות, או בורא פרי האדמה? ומהי הברכה האחרונה?

שאלה:

שלווה, גרנולה ופריכיות חיטה, עשויים ממיני דגן. האם אכן מברכים עליהם בורא מיני מזונות, או בורא פרי האדמה? ומה הברכה האחרונה עליהם?  

 

התשובה בקצרה

 
לרוב הפוסקים, נראה שברכתם בורא פרי האדמה. ואמנם הברכה על חמשת מיני דגן היא “בורא מיני מזונות”, אך זאת דווקא כשעברו תהליך אפייה או בישול, והמאכלים הנ”ל אינם עוברים הליך כזה.
 
הברכה האחרונה על מאכלים אלה היא בורא נפשות. עם זאת, מחמת ספק מסוים (כמבואר בתשובה המורחבת) נכון לאוכלם בתוך הסעודה וכך להימנע מחיוב ברכה אחרונה עליהם.
 

התשובה ביתר הרחבה:

 

א. שלווה

 
על מיני דגן, ובכלל זה חיטה, מברכים בורא מיני מזונות. ולפי זה, כך היה צריך לברך על שלווה, שהרי היא חיטה תפוחה.
 
אך בפועל הכריעו רוב הפוסקים לברך בורא פרי האדמה. כי אין מברכים “מזונות”, אלא אם בישלו את החיטה או אפו את הקמח מהחיטה. אך כאשר לוקחים גרעין חיטה וקולים אותו ונשאר שלם, מברכים בורא פרי האדמה (שו”ע, או”ח, רח, ד). וכך גם השלווה, לא עברה כל תהליך של אפיה או בישול, זוהי חיטה תפוחה בחום, ולכן ברכתה בפה”א (וזאת הברכה, פרק יב).
 
וכך מבואר גם בפסקי תשובות, רח, ח –
 
“ועל פי הכללים האלו נלמד לעניין חיטה תפוחה (שלוה) ופריכיות חיטה, שאין גרעיני החיטה עוברים תהליך בישול כלל, אלא נתפחים על ידי חום בתוספת סוכה וכדו’, ברכתן בורא פרי האדמה”. 
 
 
ולעניין ברכה אחרונה: הברכה האחרונה על שלווה היא בורא נפשות.
 
עם זאת, נכון להימנע מלהגיע לכך, ולהעדיף לאכול את השלווה בתוך הסעודה כך שלא תתחייב בברכה אחרונה [זאת משום שיש שיטה בראשונים (שיטת תוספות), ולפיה במקרה כזה של מין דגן שלא בושל וכו’ (וכך היא השלוה, כאמור לעיל) יש לברך ברכה בנוסח ייחודי – אומרים מעין שלוש, רק שבמקום לומר “על המחיה” יאמר “על האדמה ועל פרי האדמה”. ומחמת ספק זה כתבו התוספות שנכון לאכול מאכל כזה בתוך הסעודה (וכך לפטרו מברכה אחרונה ולצאת מן הספק). וכך נפסק בשו”ע (רח, ד) – הוא פוסק לברך בורא נפשות, אולם, בסוף דבריו הוא מציין את שיטת תוספות שלפיה נכון לצאת מן הספק. 
 
ונמצא להלכה כך: לגבי ברכה ראשונה, בוודאי שיברך בורא פרי האדמה; ולגבי ברכה אחרונה, מעיקר הדין ההלכה שמברך בורא נפשות, אך הבא לצאת ידי שיטת תוספות, נכון שיאכל תוך הסעודה וכך יפטור מברכה אחרונה.  
 
 

ב. גרנולה

 
הדינים לעיל (הן לעניין ברכה ראשונה והן לעניין ברכה אחרונה) נוהגים גם בגרנולה, שהרי זהו מאכל עשוי שיבולת שועל קלויה, ועוברת תהליך דומה, ולכן דינה כשלוה (שיבולת השועל מעורבת אמנם עם פירות יבשים, אך שיבולת השועל היא הרוב ולכן העיקר)- וזאת הברכה, שם.
 
וכך כותב גם הפסקי תשובות, סימן רח הערה 67 (ומוסיף שאמנם יש סוג גרנולה שעובר בישול, ואז הברכה היא מזונות, אך זה אינו מצוי כל כך בשוק). 
 
 

ג. פריכיות חיטה

בספר וזאת הברכה מתלבט לגבי פריכיות חיטה, האם גם שם ברכתם מזונות או אדמה (הפריכיות עוברות תהליך הדבקה מסוים, שיש צד לומר שהוא כבישול). אך בפסקי תשובות, סימן רח הערה 65,  מביא ממרבית הפוסקים שסבורים שדינם כשלווה וגרנולה, ומברכים בורא פרי האדמה ובורא נפשות, כאמור לעיל.
 
 
[אציין שאמנם יש חולקים על כל האמור וסוברים שהברכה היא מזונות, אך כתבתי בהתאם לדעת המחברים של “וזאת הברכה” ו”פסקי תשובות”, המציינים שהאמור לעיל הוא דעת רוב הפוסקים].
 
 
ובמקום אחר דנו לגבי פריכיות אורז, עיין כאן
 
 
 
Print Friendly, PDF & Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אהבתם? שתפו!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

רוצים לקבל עדכונים שוטפים על לימוד חדש?

הירשמו עכשיו לרשימת התפוצה שלנו!