ברכה על אורז ועל פריכיות אורז

מה מברכים על אורז ומדוע? מה הדעות השונות לגבי הברכה על פריכיות אורז ומהי ההכרעה המקובלת?

שאלה:

מה מברכים על אורז? ומה מברכים על פריכיות אורז?

 

תשובה:

על אף שאורז אינו מין דגן, מכל מקום מאחר שאורז מבושל משביע וסועד את הלב כמו חמשת מיני דגן, לכן לפני אכילתו תיקנו לברך בורא מיני מזונות[1] (וזהו המאכל היחיד שאינו מין דגן ומברכים עליו “מזונות”).

וכל זה דווקא בברכה ראשונה, אך לאחר אכילתו אין מברכים “על המחיה” כמו על מיני דגן, כי ברכה זו תיקנו רק במיני דגן משום חשיבותם, אלא מברכים “בורא נפשות”[2].

דין זה שאמרנו שעל אורז מברכים בורא מיני מזונות, הוא דווקא באורז מבושל. אך אם לא בישלוהו, מברכים בורא פרי האדמה[3]. ומכאן נחלקו הדעות לגבי פריכיות אורז, האם יש להחשיב אותן כאורז “מבושל” או לא (כי גרגירי האורז מצד אחד עוברים הדבקה ע”י חום, אך מצד שני אינם עוברים תהליך בישול). ההכרעה הרווחת והמקובלת היא לברך עליהן בורא פרי האדמה, כדין אורז שאינו מבושל[4].

 

לדיון בברכה על פריכיות חיטה, שלווה וגרנולה, לחצו כאן

לדיון מה הדין כשאכל גם מזונות וגם אורז (האם על המחיה פוטר אורז), לחצו כאן

 

 

[1] כך נפסק בשולחן ערוך (אורח חיים, רח, ז), שאם בישלו אורז או טחנוהו ועשו ממנו פת, ברכתו בורא מיני מזונות, כי פת אורז או אורז מבושל משביעים וסועדים הלב כחמשת מיני דגן. וכפי שכותב המשנה ברורה בס”ק כח- “דפת שלו או תבשילו משביע וסועד הלב כמו מחמשת מיני דגן, ועדיף משאר  מיני קטניות” [וממשיך המשנה ברורה ומסביר מדוע אין מברכים “המוציא| על פת מאורז- “ומכל מקום לא חשיב פת שלו כלחם גמור של חמשת מיני דגן לברך המוציא”].

נעיר כאן כמה הערות נוספות: א) עיין שם בלשון הרמ”א, שמפשוטה משמע שהבישול הנדרש כדי שברכת האורז תהיה מזונות, הוא בישול עד שהאורז “יתמעך”, ואם כן על אורז שלנו, שנשאר שלם אחר הבישול, לכאורה היה צריך לומר שהברכה איננה מזונות. אך הביאור הלכה מביא בשם הפרי מגדים, שאם הסירו את קליפת האורז לפני בישולו, כמו באורז שלנו, יש לצדד שאף כשהאורז לא נתמעך, ברכתו בורא מיני מזונות. ועל כך אנו מסתמכים כשמברכים על האורז שלנו במ”מ. ב) במשנה ברורה בס”ק כה מובא שיש המתלבטים מהו האורז שעליו אמרו חז”ל שברכתו מזונות, האם זהו אכן האורז של ימינו, או שמא כוונתם הייתה למין אחר, הנקרא היום דוחן. וממשיך המ”ב שמחמת התלבטות זו, יש הנמנעים מלאכול אורז שלא בתוך הסעודה, כדי לא להיכנס לספק. אך מוסיף המ”ב שאחרונים אחרים כתבו שאין להסתפק בכך, ובוודאי כוונת חז”ל לאורז שלנו. הפסקי תשובות מביא ש”יראי שמים המדקדקים באורחותיהם” חוששים להתלבטות זו, אולם “המנהג הפשוט שהתפשט ברוב קהילות ישראל, לברך על אורז מבושל, בין אורז לבן ובין אורז חום (מלא) בורא  מיני מזונות ולאחריו בורא נפשות… ובכלל זה פצפוצי אורז, וכמו כן כל מוצרי אורז שנתמעכו לגמרי כגון דייסת אורז, פשטידת (קוגל) אורז, ואטריות אורז וכד’, מברכים בורא מיני מזונות ובורא נפשות“.

[2] שם בשו”ע ובמ”ב.

[3] שם.

[4] בספר וזאת הברכה מביא המחבר את פסיקת גרש”ז אוירבך, הגר”מ שטרנבוך והגרח”פ שיינברג, וכן את פסיקת הרב אבא שאול (בשו”ת אור לציון, יד, כא), שלפיה הברכה היא בורא פרי האדמה; ומנגד, מביא המחבר את דעת “אחד מגדולי הדור” (כוונתו לגרי”ש אלישיב, וכך גם ראיתי בספרים אחרים) הסובר שהברכה היא מזונות. ונראה שההכרעה המקובלת במרבית הפוסקים האחרונים היא לברך בורא פרי האדמה [כך נוטה המחבר בספר וזאת הברכה הנ”ל, וכך נפסק גם בפסקי תשובות- “אבל על פריכיות אורז, כיוון שאין האורז עובר תהליך בישול כלל, יש לברך עליו בורא פרי האדמה“; וכך גם מכריע הרה”ג דוד יוסף ב”הלכה ברורה”, חלק י, סימן רח סעיף כד, ומביא שם שכך הכריע גם אביו, הרה”ג עובדיה יוסף, בחזון עובדיה על הלכות ברכות, עמ’ קפד].

Print Friendly, PDF & Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אהבתם? שתפו!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

רוצים לקבל עדכונים שוטפים על לימוד חדש?

הירשמו עכשיו לרשימת התפוצה שלנו!