תפילין של רש"י ותפילין של רבינו תם

שאלה:

מה הם "תפילין של רבינו תם"? מה מחלוקתו עם רש"י? האם מי שמניח גם תפילין דרבינו תם (כדי לצאת ידי כל השיטות) עובר על פסק השו"ע, שכתב שאין לנהוג כך אא"כ האדם "מוחזק ומפורסם בחסידות"?

תשובה

א. הסבר מחלוקת רש"י ורבינו תם:

נסביר תחילה במה נחלקו רש"י ורבינו תם ביחס לתפילין:

מוסכם על כולם, ואין על כך חולק, שבתוך קובית התפילין יש להכניס ארבע פרשיות הכתובות על קלף, ואלו הן ארבע הפרשיות: 'קדש לי'; 'והיה כי יביאך'; 'שמע ישראל'; 'והיה עם שמוע'.

וכן מוסכם על כולם, שבתפילין של יד כותבים את כל ארבע הפרשיות הללו על קלף אחד ארוך ומכניסים את הקלף לקוביית התפילין, ואילו בתפילין של ראש, כל פרשייה כתובה בנפרד על קלף נפרד, (כך שיש ארבעה קלפים) ואז מקפלים את ארבעת הקלפים ומכניסים אותם לקובית התפלין.

אלא שנחלקו רש"י ורבינו תם, מהו סדר הפרשיות [הן בתפילין של יד והן בתפילין של ראש]:

לפי רש"י, סדר הפרשיות, מימין לשמאל (מנקודת ראותו של האדם העומד מול המניח את התפילין, וכביכול קורא מימין לשמאל את פרשיות התפילין לפי סדרן) הינו כך: א. 'קדש לי'; ב. 'והיה כי יביאך'; ג. 'שמע ישראל'; ד. 'והיה אם שמוע' (זהו כאמור מנקודת ראותו של העומד מול המניח; ואילו מנקודת ראותו של המניח, הסדר הנ"ל יהיה משמאל לימין: קדש משמאל, מימין לזה והיה כי יביאך, לאחר מכן מימין שמע ישראל, ולבסוף מימין

ואילו לפי רבינו תם, סדר הפרשיות מימין לשמאל (של הקורא העומד מול המניח, כנ"ל) הינו – א. 'קדש לי'; ב. 'והיה כי יביאך' (עד כאן כרש"י); ג. 'והיה אם שמוע'; ד. 'שמע ישראל' (שורש מחלוקתם נעוץ בהבנת הגמ' במסכת מנחות, ר' הערה)[1].

הכרעת השולחן ערוך כרש"י, והאם יש עניין לצאת גם ידי שיטת רבינו תם

השולחן ערוך (אורח חיים, לד, א) מציין את המחלוקת בין שתי השיטות ופוסק ש"מנהג העולם כרש"י והרמב"ם", דהיינו, לא כרבינו תם[2].

בסעיף ב' ממשיך השולחן ערוך וכותב שירא שמים ייצא ידי שתי השיטות ויניח שני זוגות תפילין (עיין בהערה כיצד)[3], אך מיד לאחר מכן ממשיך השו"ע בסעיף ג' וכותב, "לא יעשה כן אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות".

כלומר, אדם רגיל יעשה כרש"י בלבד, ורק מי ש"מוחזק ומפורסם בחסידות" יניח גם של רבינו תם. ומסביר זאת המשנה ברורה – "שכיון שהעולם נוהגין כרש"י, נראה כיוהרא מי שחושש להחמיר על עצמו בזה, אם אינו מוחזק שמחמיר על עצמו ג"כ בשאר דברים".

נמצא אם כן לכאורה לפי פסק השו"ע והסבר המשנה ברורה, שאדם שאינו "מוחזק ומפורסם בחסידות", לא יניח תפילין של רבינו תם, ואם עושה כן, נראה הדבר כיוהרה!

אם כך, מדוע רבים נוהגים להניח גם תפילין של רבינו תם? כתבו האחרונים להצדקתם, שמאחר שהתפשט אצל רבים לעשות כך, אין הדבר כבר נראה כיוהרה. וכך כותב ערוך השולחן (לד, ה), "וגם זה שכתב הבית יוסף דאין לעשות כן אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות, האידנא (= בזמננו) נתפשטה בכמה מדינות שמניחין תפילין דרבינו תם ואין בזה יוהרא, ויכול כל אחד לעשות כן ותבוא עליו ברכה". ומעין זה מובא בשערי תשובה בשם מספר פוסקים.

ובמשנה ברורה מהדורת דרשו, הערה 24, מביא המחבר – "ודעת הגר"א (כתר ראש אותיות יג-יד, אור חדש המובא בהלכות הגר"א ומנהגיו אות לג), שאין צריך להניח תפילין של רבינו תם, שהרי נפסק להלכה כדעת רש"י… ואם נחוש לשיטת רבינו תם, יש עוד שיטות רבות ששייך לחשוש להם, ואם כן יניח כל אחד תפילין מרובות. וכן נהג החזון איש (דינים והנהגות פרק ג אות טו) שלא להניח תפילין של רבינו תם. ומכל מקום דעת הגר"ח קנייבסקי (מאיר עוז תפילין עמ' תפא) בשם החפץ חיים והגרי"י קניבסקי, שראוי לאדם שיניח תפילין של רבינו תם על כל פנים פעם אחת במשך חייו".

[1] שורש מחלוקתם נעוץ בהבנה של הגמרא במסכת מנחות דף לד ע"ב: שם אומרת הגמ', "כיצד סדרן [=מהו סדר הפרשיות]? קדש לי, והיה כי יביאך, מימין; שמע, והיה אם שמוע, משמאל". כלומר, הפרשיות "קדש לי" ו"והיה כי יביאך" הן מימינו של המניח, והפרשיות "שמע" ו"והיה אם שמוע" הן משמאלו של המניח. ונחלקו רש"י ורבינו תם כיצד להבין את דברי הגמרא הללו:

לפי רש"י, כוונת הגמרא לומר, שהסדר מימין אל שמאל המניח (כשהוא מניח תפילין של ראש), הוא "קדש לי", "והיה כי יביאך", "שמע" ו"והיה אם שמוע", כך שהאדם העומד מול המניח תפילין של ראש, רואה מימינו את שתי הפרשיות "קדש לי" ו"והיה כי יביאך", ומשמאלו רואה את שתי הפרשיות "שמע" ו"והיה אם שמוע"; אך רבינו תם סובר שלא ייתכן שזו ההבנה, כי אם כן, מדוע מתייחסת הגמרא באופן נפרד ל"שתי פרשיות מימין" ול"שתי פרשיות משמאל" [כלשון הגמ' – "כיצד סדרן, קדש לי והיה כי יביאך מימין, שמע והיה אם שמוע משמאל"], ולא אומרת בצורה פשוטה את סדר ארבע הפרשיות מהימין ועד השמאל ["כיצד סדרן, קדש לי, והיה כי יביאך, שמע, והיה אם שמוע"]! לכן מפרש רבינו תם, שכוונת הגמרא כך: שתי הפרשיות שמימין, סדרן הוא "קדש לי" ו"והיה כי יביאך" (כרש"י), ואילו שתי הפרשיות משמאל, סדרן הוא שהפרשה הראשונה משמאל היא "שמע", והשניה היא "והיה אם שמוע".

[2] בלשון השו"ע – "סדר הנחתן בבתים – לרש"י והרמב"ם, קדש משמאל המניח… ואחריו כי יביאך בבית שני, ושמע בבית השלישי, והיה אם שמוע בבית הרביעי, שהוא בית החיצון לימינו; ולרבינו תם, בבית השלישי והיה אם שמוע ובבית הרביעי שהוא החיצון שמע. ומנהג העולם כרש"י והרמב"ם".

[3] בלשון השו"ע – "ירא שמים יצא ידי שניהם, ויעשה שתי זוגות תפילין ויניח שניהם. ויכוין בהנחתם, 'באותם שהם אליבא דהלכתא אני יוצא ידי חובתי, והשאר הם כרצועות בעלמא'. כי מקום יש בראש להניח שתי תפילין, וכן בזרוע". ומוסיף המשנה ברורה, "והנוהג כן להניח ב' זוגות תפילין, יניח של רש"י למטה לצד הפנים, ושל ר"ת למעלה [=כלומר בתפילין של ראש]. וכ"כ האר"י ז"ל, שיכניס תחלה של רש"י ויעמידם לצד הכתף ואחריהם של ר"ת לצד היד [=כאן הכוונה לתפילין של יד], ושניהם על הקיבורת; ויניח בראשו, של רש"י למטה ושל ר"ת יותר למעלה ושניהם במקום הראוי לתפילין". ומוסיף המשנה ברורה, "והרצועות דר"ת יהיה מכוסה תחת רצועות דרש"י שלא יתגלו רק רצועות דרש"י, ותפילין דר"ת יהיו קטנים מתפילין דרש"י". ועיין שם פרטים נוספים בעניין הברכה וההידוק וכו'.

וממשיך השו"ע – "ואם אינו יודע לכוין המקום ולהניח שניהם יחד, יניח כדברי האחד של יד ושל ראש (ויסלקם מיד), ויניח האחרים על סמך ברכה הראשונה". ומסיים השו"ע – "(ויש אומרים שאם) לא יוכל להניח בבת אחת [=כפי שמסביר המשנה ברורה, הכוונה היא שיש לו מכה, או שמתבייש מאנשים העלולים ללעוג לו] יניח של רש"י ויברך עליהם ויהיו עליו בשעת קריאת שמע ותפלה ואחר התפלה יניח של רבינו תם בלא ברכה ויקרא בהם שמע והיה אם שמוע".