“מנחה קצרה” ומנהג הישיבות

"מנחה קצרה" - מתי נוהגים בה, ומדוע בחלק מהישיבות היא נהוגה כדבר שבשגרה?

שאלה:

לפעמים, במקום הנוהג הרגיל של תפילת מנחה (היינו, שלאחר “אשרי” וקדיש, הציבור מתפלל שמונה עשרה בלחש ואח”כ החזן מתחיל חזרת הש”ץ) עושים “מנחה קצרה” (דהיינו, מיד אחרי אשרי וקדיש, החזן מתחיל שמונה עשרה בקול, עד “קדושה” ו”האל הקדוש” ואז מתפללים כולם בלחש (ואח”כ אין שוב חזרת הש”ץ).

מתי לפי ההלכה ניתן לעשות כך? ומדוע בחלק מהישיבות עושים כך כדבר שבשיגרה?

התשובה בקצרה:

תפילה קצרה כמתואר לעיל, נועדה רק למצבי דחק, כגון שירא שיעבור זמן תפילה וכו’.

ומה שבישיבות נהגו כך באופן רגיל, באמת יש שהעירו על כך, אך יש שהצדיקו את המנהג בטעמים שונים כמבואר להלן.

התשובה ביתר הרחבה:

על פי הרמ”א (או”ח, קכד, ב), מתפללים תפילה קצרה דווקא “בשעת הדחק, כגון שירא שיעבור זמן תפילה” (דהיינו, שלא יספיק הש”ץ לגמור י”ח ברכות בתוך זמן תפילה- מ”ב שם; ועוד מוסיף המ”ב שהוא הדין גם בשחרית, אם חוששים שלא תיגמר תפילת הש”ץ תוך זמן שחרית).

ומוסיף ומדגיש שם המשנה ברורה בס”ק ו’, “ובלא שעת הדחק, הסכימו הרבה מהאחרונים שלא לעשות כן, כי עיקר התקנה מדינא להתפלל מתחילה בלחש, ואח”כ בקול רם”.

[ויש אומרים, שבמקום שיש לחשוש שבחזרת הש”ץ לא יהיו תשעה שמקשיבים ועונים, ג”כ יעשו כך- עיין קונטרס תפילת מרים שבספר שירת מרים, סימן מז הערה קמ].

ויש לשאול, אם כך מדוע בהרבה ישיבות נוהגים כדבר שבשגרה להתפלל “מנחה קצרה”, גם בלא שעת הדחק?

בקונטרס תפילת מרים שבספר שירת מרים, סימן מז הערה קמ, מובאים בעניין זה הדברים הבאים:

“בעיקר מנהג כמה ישיבות להתפלל מנחה קצרה, ביאר בספר אמת ליעקב (סימן קכד הערה 152) משמיה דהגר”י קמינצקי, דהטעם הוא משום שעיקר תקנת חזרת הש”ץ הייתה רק בבית הכנסת, ששם התפללו עמי הארץ שלא ידעו להתפלל, אבל בבית המדרש, ששם התפללו רק תלמידי חכמים, לא תיקנו חזרת הש”ץ כלל. ורק בשחרית, חזרו התפילה אפילו בבית המדרש, משום סמיכת גאולה לתפילה, שאי אפשר להם להפסיק לאחר ‘גאל ישראל’ ולשמוע מהש”ץ עד קדושה, ולכן הוצרכו להתפלל בעצמם ולשוב ולשמוע חזרת הש”ץ.

עוד שמעתי מחכם אחד שליט”א, שטעם מנהג אותן ישיבות, שבימים שיש שיעור כללי, מתפללים מנחה קצרה, הרי זה משום שחששו שמחמת הריתחא דאורייתא ימשיכו לדבר בלימוד אחר השיעור על חשבון תפילת מנחה, ועדיף שידברו בזמן שהש”ץ אומר בקול את הברכות ראשונות ולא כשהציבור מתחילים תפילת לחש”.

ובאמת היו הרבה שהתנגדו למנהג זה של כמה ישיבות, ועיין בספר ‘פאת שדך’ (עמ’ קיד) שהביא מהגר”א דושניצר שהיה מצטער על כך, אבל לא ביטל הנהגה זו אפילו במקומו. וכתב שם שבזמן הזה שכבר נפרצה הגדר הדחויה של הנהגה זו בכמה ישיבות, מצוה היא למאן דיישר חילה (=למי שיהיה בכוחו) להרוס את ההנהגה הזאת לגמרי, לא תיזכר ולא תיפקד. אמנם עיין עוד בשו”ת אז נדברו (חלק יב סימן כג) מה שכתב בזה”.

 

[נושאים קרובים: כשמתפללים תפילה קצרה והש”ץ מתחיל מיד שמונה עשרה (עד האל הקדוש ומשם בלחש) – מתי יתחילו הציבור שמונה עשרה? לחצו כאן]

Print Friendly, PDF & Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אהבתם? שתפו!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

רוצים לקבל עדכונים שוטפים על לימוד חדש?

הירשמו עכשיו לרשימת התפוצה שלנו!