דברי תורה לילדים ונוער – חג השבועות

אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה – דַּוְקָא בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת?

הַאִם בְּיוֹם טוֹב מֻתָּר לָאָדָם לִהְיוֹת שָׁקוּעַ כָּל הַיּוֹם בַּתּוֹרָה וּבִדְבָרִים רוּחָנִיִּים, וּלְוַתֵּר עַל אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה? בַּגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת פְּסָחִים (דַּף ס"ח) כָּתוּב שֶׁזּוֹ מַחְלֹקֶת בֵּין רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: לְפִי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, אָדָם חַיָּב לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת בְּיוֹם טוֹב וְלֹא יָכוֹל לִהְיוֹת כָּל הַיּוֹם שָׁקוּעַ בַּתּוֹרָה בִּלְבַד. וּלְפִי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מֻתָּר לָאָדָם לִהְיוֹת כָּל הַיּוֹם בַּתּוֹרָה בְּלִי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת.

וּמַמְשִׁיכָה הַגְּמָרָא, שֶׁכָּל זֶה בְּיוֹם טוֹב רָגִיל, אֲבָל בְּשָׁבוּעוֹת, גַּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מוֹדֶה שֶׁאָדָם חַיָּב בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְאֵינוֹ רַשַּׁאי לִהְיוֹת רַק שָׁקוּעַ בַּתּוֹרָה. וּמַדּוּעַ חַג הַשָּׁבוּעוֹת שׁוֹנֶה? מַסְבִּירָה הַגְּמָרָא, כִּי בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת נִתְּנָה הַתּוֹרָה.

וְלִכְאוֹרָה הַדָּבָר לֹא מוּבָן: לָמָּה הָעֻבְדָּה שֶׁהַתּוֹרָה נִתְּנָה בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת, זוֹ סִבָּה שֶׁאָדָם חַיָּב בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְאֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת שָׁקוּעַ בַּתּוֹרָה בִּלְבַד? הֲרֵי לְהֵפֶךְ, אִם בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת נִתְּנָה הַתּוֹרָה, זוֹ דַּוְקָא סִבָּה כֵּן לִהְיוֹת שָׁקוּעַ רַק בַּתּוֹרָה וְלֹא בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה?

רַשִׁ”י בְּמַסֶּכֶת פְּסָחִים מַסְבִּיר כָּךְ: בְּחַג שָׁבוּעוֹת, שֶׁבּוֹ נִתְּנָה הַתּוֹרָה, אָדָם צָרִיךְ לְהַרְאוֹת שֶׁהוּא לֹא רַק מְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה, אֶלָּא גַּם שָׂמֵחַ בָּהּ. כְּשֶׁאָדָם לוֹמֵד תּוֹרָה בִּלְבַד וְנִמְנָע מֵאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, הוּא מַרְאֶה שֶׁהוּא מְחֻיָּב לַתּוֹרָה אַךְ אֵינוֹ מַרְאֶה שִׂמְחָה. לָכֵן יֵשׁ עִנְיָן מְיֻחָד בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת, כִּי בָּזֶה הָאָדָם מְבַטֵּא שֶׁהוּא שָׂמֵחַ בַּתּוֹרָה וְרוֹצֶה בָּהּ, וְאֵינוֹ מְקַיֵּם אוֹתָהּ מִתּוֹךְ הֶכְרֵחַ בִּלְבַד.

***

תְּשׁוּבָה נוֹסֶפֶת כּוֹתֵב הָרַב יוֹם טוֹב לִיפְּמַן, מְחַבֵּר הַסֵּפֶר "עֹנֶג יוֹם טוֹב": הַכּוֹחַ הַמְּיֻחָד שֶׁל הַתּוֹרָה, זֶה שֶׁהִיא מְאַפְשֶׁרֶת לָאָדָם לִהְיוֹת בִּקְדֻשָּׁה גַּם כְּשֶׁהוּא עוֹשֶׂה פְּעֻלּוֹת גַּשְׁמִיּוֹת. הָאֲכִילָה וְהַשְּׁתִיָּה, לְפִי כְּלָלֵי הַהֲלָכָה וּלְשֵׁם שָׁמַיִם, זֶה חֵלֶק מִקְּדֻשַּׁת הַיְּהוּדִי. וְלָכֵן בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת, שֶׁבּוֹ נִתְּנָה הַתּוֹרָה, יֵשׁ עִנְיָן מְיֻחָד בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, כְּדֵי לְהַרְאוֹת שֶׁכּוֹחַ הַתּוֹרָה הוּא לְקַדֵּשׁ אֶת הָאָדָם גַּם עַל יְדֵי פְּעֻלּוֹת גַּשְׁמִיּוֹת, אִם הוּא עוֹשֶׂה אוֹתָן כָּרָאוּי וּלְשֵׁם שָׁמַיִם.

וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר (מִתּוֹךְ קְרִיאַת הַתּוֹרָה לְחַג הַשָּׁבוּעוֹת – שְׁמוֹת יט, ב)

מַדּוּעַ נֶאֱמַר “וַיִּחַן” בִּלְשׁוֹן יָחִיד, וְלֹא “וַיַּחֲנוּ”, בִּלְשׁוֹן רַבִּים? רַשִׁ"י כּוֹתֵב, שֶׁהַדָּבָר מְלַמֵּד שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ “כְּאִישׁ אֶחָד בְּלֵב אֶחָד”. כְּלוֹמַר, בְּמַעֲמַד הַר סִינַי הָיוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְאֻחָדִים כְּאִישׁ אֶחָד, וְלָכֵן נֶאֱמַר בִּלְשׁוֹן יָחִיד.

רַשִׁ"י כּוֹתֵב רַעְיוֹן דּוֹמֶה גַּם בְּפָרָשַׁת בְּשַׁלַּח. כְּשֶׁהַמִּצְרִים רוֹדְפִים אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַתּוֹרָה מִתְיַחֶסֶת לְמִצְרַיִם בִּלְשׁוֹן יָחִיד, “וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם” (יד, י); וְגַם שָׁם שׁוֹאֵל רָשִׁ"י, לָמָּה כָּתוּב "נוֹסֵעַ" בִּלְשׁוֹן יָחִיד, הֲרֵי הַמִּצְרִים הֵם רַבִּים? וְעוֹנֶה רָשִׁ"י “בְּלֵב אֶחָד כְּאִישׁ אֶחָד”, כְּלוֹמַר, הַמִּצְרִים הָיוּ מְאֻחָדִים כְּאִישׁ אֶחָד כְּדֵי לִרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה, לָמָּה אֵצֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמַעֲמַד הַר סִינַי, רַשִׁ"י כּוֹתֵב “כְּאִישׁ אֶחָד בְּלֵב אֶחָד”, וְאִלּוּ אֵצֶל הַמִּצְרִים, רַשִׁ"י כּוֹתֵב בְּסֵדֶר הָפוּךְ,  “בְּלֵב אֶחָד, כְּאִישׁ אֶחָד” (קֹדֶם “בְּלֵב אֶחָד” וְאַחַר כָּךְ “כְּאִישׁ אֶחָד”)?

אוֹמֵר הַאַבְנֵי נֵזֶר: עַם יִשְׂרָאֵל, בַּמַּהוּת שֶׁלּוֹ הוּא נְשָׁמָה אַחַת. נָכוֹן שֶׁיֵּשׁ חִלּוּקֵי דֵּעוֹת וּמְרִיבוֹת, אֲבָל כַּאֲשֶׁר הֵם מִתְאַחֲדִים סְבִיב מַטָּרָה אַחַת, כְּמוֹ בְּמַעֲמַד הַר סִינַי, הֵם חוֹזְרִים בְּעֶצֶם לַמַּצָּב הַטִּבְעִי שֶׁלָּהֶם, שֶׁהוּא הָאַחְדוּת. לָכֵן אֵצֶל עַם יִשְׂרָאֵל כָּתוּב קֹדֶם "כְּאִישׁ אֶחָד", כִּי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵם בֶּאֱמֶת קֹדֶם כֹּל כְּאִישׁ אֶחָד. לְעֻמַּת זֹאת אֵצֶל הַמִּצְרִים, הֵם אֵינָם בֶּאֱמֶת כְּאִישׁ אֶחָד, וְרַק בְּאֹפֶן רִגְעִי, הֵם הִתְאַחֲדוּ לְצֹרֶךְ הַמִּרְדָּף, וְלָכֵן אֶצְלָם קֹדֶם כָּתוּב "בְּלֵב אֶחָד", שֶׁזֶּה הָרָצוֹן הַמְּשֻׁתָּף שֶׁלָּהֶם לִרְדֹּף אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל.

כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ (כ, יב)

הַלּוּחַ הַיְּמָנִי שֶׁל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת כּוֹלֵל מִצְווֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם (אֱמוּנָה בַּהּ', אִסּוּר עֲבוֹדָה זָרָה, שַׁבָּת, שְׁבוּעַת שֶׁקֶר וְכוּ') וְהַלּוּחַ הַשְּׂמָאלִי כּוֹלֵל מִצְווֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ (לֹא תִּרְצַח, לֹא תִּגְנֹב וְכוּ').

אֲבָל אִם כָּךְ נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה, לָמָּה מִצְוַת כִּבּוּד אָב וָאֵם נִמְצֵאת בַּלּוּחַ הַיְּמָנִי, הֲרֵי אֵין זוֹ מִצְוָה שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, אֶלָּא בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ (לְאָבִיו וְאִמּוֹ)?

מַסְבִּיר הָרַמְבַּ"ן: חֲזַ"ל אוֹמְרִים, שֶׁיֵּשׁ שְׁלוֹשָׁה שֻׁתָּפִים בִּיצִירַת הָאָדָם – הקב"ה, אָבִיו, וְאִמּוֹ. הַתּוֹרָה מְצַוָּה עַל הָאָדָם לְכַבֵּד אֶת כָּל שְׁלֹשֶׁת "הַשֻּׁתָּפִים", וּמִצְוַת כִּבּוּד הוֹרִים הִיא בְּעֶצֶם הֶמְשֵׁךְ שֶׁל הַמִּצְוָה לְכַבֵּד אֶת ה' וְנֶחְשֶׁבֶת חֵלֶק מִמֶּנָּה, וְלָכֵן הִיא כְּלוּלָה בַּצַּד שֶׁל בֵּין אָדָם לַמָּקוֹם.

וְרַבִּי שִׁמְשׁוֹן רְפָאֵל הִירְשׁ מַסְבִּיר כָּךְ: הַדִּבְּרוֹת בַּלּוּחַ הַיְּמָנִי, לִפְנֵי כִּבּוּד אָב וָאֵם, הֵם דִּבְּרוֹת שֶׁל יְסוֹדוֹת הָאֱמוּנָה: אָנֹכִי ה' אֱלוֹקֶיךָ, אִסּוּר עֲבוֹדָה זָרָה, וְכֵן קִיּוּם שַׁבָּת שֶׁמְּעִידָה עַל בְּרִיאַת הָעוֹלָם וִיצִיאַת מִצְרַיִם. וּבָעָם הַיְּהוּדִי, יְסוֹדוֹת הָאֱמוּנָה נִשְׁמָרִים עַל יְדֵי כָּךְ שֶׁהֵם עוֹבְרִים מִדּוֹר לְדוֹר, עַל יְדֵי מָסֹרֶת: כָּל דּוֹר מְחַנֵּךְ וּמְלַמֵּד וּמַעֲבִיר לַדּוֹר הַבָּא אַחֲרָיו אֶת הַיְּסוֹדוֹת הָאֵלֶּה. כַּאֲשֶׁר אָדָם מְכַבֵּד אֶת הוֹרָיו, וְכָל דּוֹר מְכַבֵּד אֶת הַדּוֹר הַקּוֹדֵם, מִתְאַפְשֶׁרֶת הַעֲבָרַת יְסוֹדוֹת הָאֱמוּנָה מִדּוֹר לְדוֹר. נִמְצָא, שֶׁכִּבּוּד אָב וָאֵם הוּא הַכְּלִי הַמֶּרְכָּזִי לְהַעֲבָרַת יְסוֹד הָאֱמוּנָה שֶׁכְּלוּלִים בַּלּוּחַ הַיְּמָנִי, הוּא הַמַּפְתֵּחַ לְכָךְ. וְלָכֵן, מְקוֹמוֹ שָׁם, יַחַד עִם דִּבְּרוֹת אֵלֶּה.

לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ… וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ, וְכָל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ (כ, יָד)

נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה, אִם בְּסוֹף הַפָּסוּק כָּתוּב שֶׁאָסוּר לַחֲמֹד אֶת "כָּל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ", הֲרֵי זֶה כְּבָר כּוֹלֵל הַכֹּל, וְלָמָּה צָרִיךְ לְפָרֵט וְלִכְתֹּב "בֵּית רֵעֲךָ, וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ"? הֲרֵי הַסּוֹף, "וְכָל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ" כּוֹלֵל בְּכָל מִקְרֶה אֶת הַכֹּל.

אֶלָּא הַתְּשׁוּבָה הִיא כָּךְ: אָדָם שֶׁחוֹמֵד דָּבָר מְסֻיָּם שֶׁשַּׁיָּךְ לַחֲבֵרוֹ, רָגִיל לַחֲשֹׁב לִפְעָמִים שֶׁ"אִלּוּ רַק הָיָה לִי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה שֶׁשַּׁיָּךְ לַחֲבֵרִי, הָיִיתִי מְאֻשָּׁר וּמַפְסִיק לְקַנֵּא". כְּלוֹמַר, הוּא חוֹשֵׁב שֶׁאִם רַק יִתְמַמֵּשׁ חֲלוֹמוֹ, וְיַשִּׂיג סוֹף סוֹף אֶת הַדָּבָר שֶׁאוֹתוֹ הוּא חוֹמֵד, הוּא יֶחְדַּל מֵרִגְשׁוֹת הַקִּנְאָה שֶׁלּוֹ וְיַחֲזֹר לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר וְשָׁקֵט. אַךְ מַחֲשָׁבָה זוֹ הִיא טָעוּת, כִּי הַיְּסוֹד שֶׁל בְּעָיַת הַחֶמְדָּה הוּא בְּעָיָה פְּנִימִית בָּאָדָם עַצְמוֹ: הוּא אֵינוֹ מַעֲרִיךְ אֶת מָה שֶׁבְּיָדוֹ, וּ"פּוֹזֵל" תָּמִיד אֶל מָה שֶׁבְּיַד הָאַחֵר. כָּל זְמַן שֶׁהָאָדָם לֹא פּוֹתֵר אֶת הַבְּעָיָה הַזּוֹ מִבִּפְנִים, גַּם אִם הוּא יַשִּׂיג אֵיכְשֶׁהוּ אֶת הַדָּבָר שֶׁאוֹתוֹ הוּא חָמַד, זְמַן קָצָר לְאַחַר מִכֵּן הוּא יַעֲבֹר לְקַנֵּא וְלַחֲמֹד דָּבָר אַחֵר, כִּי זוֹ הַתְּכוּנָה שֶׁטְּבוּעָה בּוֹ.

לָכֵן פּוֹתֵחַ הַפָּסוּק בְּ"בֵּית רֵעֲךָ", וּבְ"עַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמוֹרוֹ", וּמְסַיֵּם ב"כָּל אֲשֶׁר לְרֵעֲךָ": הַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת לָאָדָם, אִם נִדְמֶה לְךָ שֶׁאַתָּה חוֹמֵד רַק אֶת "בֵּית רֵעֶךָ", וְ"שׁוֹרוֹ" וַ"חֲמֹרוֹ" וכו', זוֹהִי טָעוּת, כִּי הַבְּעָיָה הָאֲמִתִּית הִיא "כָּל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ" – הַבְּעָיָה הִיא כְּלָלִית, וְגַם כְּשֶׁתַּשִּׂיג אֶת הַדָּבָר הַמְּסֻיָּם שֶׁאוֹתוֹ אַתָּה חוֹמֵד, אִם לֹא תִּפְתֹּר אֶת בְּעָיַת הַקִּנְאָה מִבִּפְנִים, סוֹפְךָ לַחֲמֹד אֶת "כָּל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ".