שאלה:
האם אשה חייבת במצוות לולב? והאם חייבת במצוות סוכה? ומה דינה לעניין הברכה?
התשובה בקצרה:
א. מאחר שלולב היא מצוות עשה שהזמן גרמא, אין האשה חייבת בכך. יחד עם זאת, היא רשאית לקיים את המצווה ואף מקבלת על כך שכר (והוא הדין בכל מצוות עשה שהזמן גרמן). וכשמקיימת את המצווה, נחלקו האשכנזים והספרדים האם תברך על המצווה: לפי האשכנזים תברך, ולפי הספרדים אינה מברכת (וכן, לפי הספרדים, לא תברך "שהחיינו" על נטילת לולב ביום הראשון).
ב. וכך הדין גם לעניין מצוות סוכה: גם זוהי מצוות עשה שהזמן גרמא ואשה פטורה ממנה, אך יכולה לקיים את המצווה ולדעת האשכנזים אף לברך עליה. עם זאת, יש בקרב האשכנזים כאלו הנוקטים, שלעניין סוכה אין הנשים מברכות (כמבואר להלן).
התשובה ביתר הרחבה:
לעניין לולב:
אשה פטורה ממצוות לולב, שהרי נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן (מבואר במספר מקומות, עיין רמ"א, או"ח, תרנח, ט; משנה ברורה, תרנד, א). עם זאת, היא רשאית לקיים את המצווה ואף מקבלת שכר על כך. כי זהו הכלל בכל מצוות עשה שהזמן גרמא, שאמנם אשה פטורה ממצוות אלה, אך היא רשאית לקיימן ומקבלת שכר (מבואר במספר מקומות, עיין למשל משנה ברורה, תקפט, ס"ק ח).
כאשר אשה מקיימת מצוות לולב (שהרי אמרנו שהרשות בידה, אע"פ שאינה חייבת), האם היא מברכת על כך? בעניין זה נחלקו הספרדים והאשכנזים: הספרדים הולכים בשיטת השולחן ערוך (או"ח, יז, א; תקפט, ו), הסובר שנשים אינן מברכות כשמקיימות מצוות עשה שהזמן גרמא (כי איך תברך "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו", כאשר אינה מחויבת בדבר), ואילו האשכנזים הולכים בשיטת הרמ"א (שם), הסובר שמברכות (ומה שאומרות "וציוונו", הכוונה היא שעם ישראל באופן כללי הצטווה במצווה זו, ולכן הן מקבלות שכר כאשר מקיימות את המצווה- עיין מ"ב, יז, ד).
[הערה: לפי מנהג הספרדים, שנשים אינן מברכות את ברכת המצווה ("וציוונו על נטילת לולב"), האם תברכנה ברכת "שהחיינו" (ביום הראשון)? בעניין זה נחלקו הדעות, ולמעשה נוקטים שלא תברכנה שהחיינו, כי ברכת שהחיינו על מצוות נתקנה רק בצירוף ברכה אחרת, וכשאין מברכים את אותה ברכה, גם אין מברכים שהחיינו[1].
ולעניין סוכה:
גם לעניין סוכה פוסק השו"ע (תרמ, א) שנשים פטורות ממצוות סוכה (כי היא מצוות עשה שהזמן גרמא, כמבואר שם במ"ב). ומוסיף המשנה ברורה, שלפי האשכנזים, הסוברים שנשים מברכות על מצוות עשה שהזמן גרמא, גם כאן תברך.
אולם, יש בקרב האשכנזים הנוקטים, שנשים אינן מברכות על סוכה, כמובא בפסקי תשובות, תרמ, א (ובהערה 6 שם ליקט המחבר טעמים שונים הכתובים בפוסקים אלה. כגון, שאין נשים מברכות אלא על מצוות שקיבלו עליהן בתורת מצווה באופן עקבי, בעוד שלעניין סוכה, הרי אינן מקפידות על כך ואוכלות גם בבית; ועוד טעמים אחרים, עיין שם).
[1] פסקי תשובות, תרנד, ג, עיין שם מקורותיו. מסקנתו היא כי "אותן נשים הנוהגות לא לברך על הלולב, גם שהחיינו לא יברכו". אלא שהוא מסיים "אך אין למחות על אלו המברכות שהחיינו".