סוף זמן קריאת שמע שחרית, ברכות ק"ש ושמונה עשרה

שאלה:

קריאת שמע של שחרית, וכן ברכות קריאת שמע ושמונה עשרה- עד מתי ניתן לאומרם?

התשובה בקצרה:

זמן קריאת שמע:

זמן ק"ש הוא עד רבע מאורך היום (ובכל יום הזמן שונה מקודמו, לפי השתנות אורך היום). והנה, כידוע ישנה מחלוקת בין המגן אברהם לגר"א כיצד לחשב את אורך היום, ויש נוהגים כך ויש נוהגים כך. בלוחות המצויים, ניתן למצוא זמן ק"ש לפי שתי השיטות.

זמן שמונה עשרה:

עיקר זמן תפילת שמונה עשרה הוא עד שליש היום. אם איחר זמן זה, עדיין ניתן להתפלל עד חצות היום (אך אין מקבלים על תפילה זו שכר תפילה בזמנה). ולאחר חצות, אין להתפלל שמונה עשרה.

זמן ברכות קריאת שמע:

זמן ברכות קריאת שמע הוא עד שליש היום, כזמן תפילה. האם ניתן לברך לאחר זמן זה- המשנה ברורה מחמיר שאין לברך, והרי זו ברכה לבטלה [אולם, יש נוהגים, למרות פסק המשנה ברורה, שבדיעבד אפשר לברך גם לאחר שליש היום, עד חצות].

התשובה ביתר הרחבה:

א. זמן קריאת שמע של שחרית

כידוע, מצווה לקרוא ק"ש בערב ובבוקר, שנאמר "בשכבך ובקומך".

ונפסק להלכה שזמן ק"ש של שחרית (הזמן שנחשב עדיין ל"בקומך") הוא עד רבע היום[1]; דהיינו, אם ניקח את אורך היום ונחלק לארבעה, אזי עד סוף הרבע הראשון זהו הזמן (וזמן זה משתנה מיום ליום, לפי אורך היום[2]).

והנה, כידוע נחלקו המגן אברהם והגר"א כיצד לחשב את אורך היום לעניין זה (למגן אברהם, אורך היום הוא הזמן מעלות השחר עד צאת הכוכבים, ולגר"א, מזריחת החמה עד השקיעה[3]), ויש נוהגים כך ויש נוהגים כך[4]. בלוחות השנה המצויים, מופיע זמן ק"ש לפי שתי השיטות.

מכל מקום, אדם הקורא ק"ש לאחר זמן זה (רבע היום), אינו יוצא ידי מצוות קריאת שמע. ואמנם רצוי לקרוא גם אם חלף הזמן (כדי לקבל עליו עול מלכות שמים; וכן, משום שאדם מחויב בכל יום להזכיר יציאת מצרים, וע"י קריאת פרשת ציצית שבק"ש הוא מקיים חובה זו[5]), אך כאמור, אינו יוצא ידי מצוות קריאת שמע.

ב. זמן שמונה עשרה של שחרית

עיקר זמן תפילת שחרית הוא עד שליש היום.

איחר ולא התפלל עד שליש היום, בדיעבד יכול עדיין להתפלל, כל עוד לא הגיע חצות היום. ומקבל שכר על תפילתו, אך אין שכרו כמתפלל תפילה בזמנה.

לאחר שכבר חלף חצות היום, חלף זמן תפילת שחרית לגמרי ואינו רשאי להתפלל עוד שמונה עשרה של שחרית[6].

ג. זמן ברכות קריאת שמע (יוצר אור, אהבת עולם ואמת ויציב)

את ברכות קריאת שמע [דהיינו, הברכות שלפני קריאת שמע (יוצר אור ואהבת עולם) ואחרי קריאת שמע (אמת ויציב)], ניתן לקרוא עד שליש היום[7].

אם חלף זמן זה, מבואר בשולחן ערוך ובמשנה ברורה שאסור לברך, ואם מברך, זוהי ברכה לבטלה[8]. ומציין המשנה ברורה שאמנם יש שיטה שלפיה בדיעבד הזמן הוא עד חצות, כמו בתפילה, אך הוא פוסק שאין לסמוך על שיטה זו[9] [ורק אם העיכוב היה מחמת אונס, מתלבט המשנה ברורה שמא ניתן לסמוך על שיטה זו ולקרוא בדיעבד עד חצות[10]].

למרות פסק זה של המשנה ברורה, רבים נוהגים שבדיעבד ניתן לקרוא עד חצות גם ללא אונס[11]. ומכל מקום, בוודאי שראוי מאוד להתרחק מכך ולא להיכנס למצב זה[12].

[1] המקור הוא בדברי רבי יהושע במשנה בברכות דף ט ע"ב, וכך נפסק בשו"ע, או"ח, נח, א- "ונמשך זמנה עד סוף שלוש שעות, שהוא רביע היום" (מה שנאמר בשו"ע "שלוש שעות", אין הכוונה לשעות של זמננו שהן ששים דקות; אלא "שעה" פירושה אחד חלקי שנים עשר מאורך היום, כך ש"שלוש שעות" הן רבע של היום).

ועיין במשנה ברורה ס"ק ג, שכתב ש"לכתחילה אסור להתאחר עד אותו הזמן". כלומר, אין לאדם לדחוק את עצמו ולסמוך על כך שיקרא בסוף הזמן.

[2] משנה ברורה, נח, ה.

[3] המחלוקת מוזכרת בקצרה גם במשנה ברורה, נח, ד. ועיין ביתר הרחבה בפסקי תשובות, נח, ג.

[4] עיין פסקי תשובות, נח, ג, בעניין המנהגים לכאן ולכאן.

[5] שו"ע, נח, ו, בתוספת מ"ב ס"ק כז (המ"ב כותב "שטוב שיקראנה כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים, אבל אינו מחויב, שאינו  מקיים בזה המצוות עשה דק"ש, וכמו שהסכימו כל האחרונים, שאין נמשך זמן ק"ש מן התורה, רק עד שלוש שעות, וכנ"ל. ודע, דמכל מקום פרשת ציצית או שארי פסוקים שהם מזכירת יציאת מ צרים, מחויב מן התורה כל היום, דהא מן התורה לא נקבע זמן לזכירתה וכמו שכתב השאגת אריה סימן י' דעד הערב הוא זמן לזכירת יציאת מצרים").

[6] ביאור הדברים: במסכת ברכות דף כו ע"א נחלקו רבי יהודה וחכמים: לפי רבי יהודה זמן תמיד של שחר, וכך גם זמן תפילה, הוא עד שליש היום ("ארבע שעות") ואילו לפי חכמים עד חצות. ונפסקה הלכה בדף כז ע"א כרבי יהודה. אלא שכתבו הפוסקים, שמחלוקת זו בין רבי יהודה לחכמים (שבה כאמור נפסק כרבי יהודה) היא רק לעניין השאלה מתי עיקר זמן תפילה (כלומר, מתי נחשבת התפילה לכזו שיש עליה שכר מלא), ואילו לעניין השאלה עד מתי ניתן להתפלל, בזה לא נחלק רבי יהודה, ומסכים שניתן עדיין להתפלל עד חצות (עיין רי"ף על מסכת ברכות פרק ד', וכן מעדני יום טוב על הרא"ש שם באות ח').

ובהתאם לכך נפסק בשו"ע, או"ח, פט, א: "ונמשך זמנה עד סוף ארבע שעות, שהוא שליש היום. ואם טעה או עבר והתפלל אחר ארבע שעות עד חצות, אף על פי שאין לו שכר תפילה בזמנה, שכר תפילה מיהא איכא". ומוסיף הרמ"א, "ואחר חצות אסור להתפלל תפילת שחרית" [ועיין במשנה ברורה דיון אם ניתן להתפלל בחצי שעה שלאחר חצות, ומסקנתו שיש להחמיר ולא להתפלל אז; רק שאם עבר על כך ובכל זאת התפלל בחצי שעה זו, יצא].

[7] שו"ע, או"ח, נח, ו. נמצא שסוף זמן הברכות מאוחר יותר מסוף זמן ק"ש. וכך מבואר במסכת ברכות דף י ע"ב, שגם לאחר שכבר חלף רבע היום ("שלוש שעות") ותם זמן קריאת שמע, ניתן עדיין לומר הברכות.

ויש להעיר, שבגמ' שם לא מבואר במפורש שיש הגבלה על מתי ניתן לומר ברכות ק"ש, ובוודאי אין מוזכר בגמ' שזמן הברכות מוגבל עד שליש היום; רק שהשו"ע פסק בעקבות כמה ראשונים (רשב"א ורא"ש), שזמן הברכות הקבוע הוא עד שעה רביעית, בדומה לתפילה שעיקר זמנה עד שעה רביעית [ומדוע השוו את ברכות ק"ש לתפילה, ולמה דווקא עד עיקר זמן תפילה ולא עד חצות, עיין בהרחבה בשו"ת ארץ צבי (פרומר), חלק א סימן לו, דף מד].

[8] משנה ברורה, נח, ס"ק כו. ועיין בהערה הקודמת.

[9] ביאור הלכה, ד"ה קוראה בלא ברכותיה.

[10] שם בביאור הלכה.

[11] פסקי תשובות, נח, יב- "ונהוג עלמא להקל בדיעבד ולקראה בברכותיה עד חצות היום (אפילו בלא אונס- הערה 94 שם), כשם שהקלו לעיין תפילה בדיעבד עד חצות היום… אבל לאחר חצות היום… בכל עניין אין להקל" (ובסוף דבריו מציין גם שיטה נוספת, שלפיה ניתן בדיעבד להקל עד סוף היום, עיין שם).

[12] שם.

Photo by Matt Palmer on Unsplash