שאלה:
לפי המנהג הנפוץ, בעת שהאשה מדליקה נרות שבת היא מתפללת על ילדיה. האם יש מקור לכך, ומה באמת הקשר בין הדלקת נרות לבין התפילה הנ”ל?
תשובה:
את תפילת האשה על ילדיה בהדלקת נרות אנו מוצאים בדברי הראשונים – רבינו יונה ורבינו בחיי:
בפרשת יתרו (שמות יט, ג) אנו מוצאים שמשה דיבר אל הנשים לפני שדיבר אל הגברים (שהרי נאמר בפסוק “כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל”, והביא רש”י שם את דברי חז”ל, ש”בית יעקב” הוא כינוי לנשים, ו”בני ישרא” הם הגברים, ונמצא שדיבר אל הנשים לפני הגברים).
וכותבים על כך רבינו בחיי בפירושו לפרשת יתרו, וכן רבינו יונה (אגרת התשובה, הדרש השלישי, דרש הנשים אות נא), שהסיבה לכך שהוקדם הדיבור אל הנשים תחילה, נובעת מכך שלאשה יש תפקיד מפתח מרכזי בחינוך הילדים בדרך הישרה לתורה ולמצוות (ובלשון רבינו יונה – “ולמה נצטווה לדבר עם הנשים תחילה, מפני ששולחות בניהן לבית הספר, ומשימות עיניהן על בניהן שיעסקו בתורה, ומרחמות עליהן בבואם מבית הספר ומושכות לבם בדברים טובים שיהא חפצם בתורה, ושומרות אותם שלא יתבטלו מן התורה, ומלמדות אותם יראת חטא בילדותם…”. ודברים דומים ברבינו בחיי).
ובהמשך לכך כותב רבינו בחיי על עניין תפילת הנשים בעת הדלקת נרות: “ולכך ראויה האשה להתפלל לשם יתברך בשעת הדלקת הנר של שבת – שהיא מצוה מוטלת עליה – שיתן לה ה’ בנים מאירים בתורה, כי התפילה יותר נשמעת בשעת עשיית המצוה, ובזכות נר שבת שהוא אור, תזכה לבנים בעלי תורה הנקראת אור, שנאמר (משלי כו, כג) ‘כי נר מצוה ותורה אור’, וכן דרשו רז”ל (שבת כג, ב) האי מאן דרגיל בשרגי, הויין ליה בנים תלמידי חכמים [=מי שרגיל בנרות, יהיו לו בנים תלמידי חכמים]”.
וכן כותב רבינו יונה (שם, אות ס) – “ותתפלל ותאמר יהי רצון שיהו בני מאירים העולם בתורה ובמצוות וביראת שמים, מפני שתפילה זו נאה להתפלל בשעה שהאירה נר של מצוה, כעניין שנאמר (משלי כו, כג) ‘כי נרא מצוה ותורה אור’“.