נתינת מתנה בשבת ויום טוב

האם מותר לתת מתנה בשבת? ומה הדין במתנה לחתן או נער בר מצווה?
Print Friendly, PDF & Email

שאלה:

האם מותר לתת לאדם מתנה בשבת?

תשובה:

חכמים גזרו איסור על מקח וממכר בשבת ויו”ט, שמא יבוא לידי כתיבה. וכתוצאה מכך אסרו גם נתינת מתנה בשבת ויו”ט, הואיל ויש דמיון בינה לבין מקח וממכר[1]. והאיסור חל בין על הנותן, בין על המקבל[2].

עם זאת, לא אסרו חכמים נתינת מתנה כאשר המתנה היא לצורך שבת או יו”ט, או שמטרת הנתינה היא שחברו יוכל לקיים מצוה שצריך לעשותה ביום זה, כגון הקנאת ארבעה מינים וכד’[3].

מכוח איסור המתנה האמור, אין לתת בשבת מתנה לבר מצוה או חתן וכד’, וכך כותב המשנה ברורה (שם), בשם מגן אברהם- “וכתב עוד דלפי זה, מה שנהגו ליתן כלים במתנה לחתן הדורש, אינו נכון”. עם זאת, יש מקילים בכך, כי מחשיבים זאת כ”צורך מצוה” שיש בו כדי להתיר את עניין המתנה[4].

במקרי צורך ניתן לפתור את העניין על ידי כך, שהנותן יעשה פעולת קניין עבור המקבל כבר מלפני שבת (ואין צורך לשם כך לפגוש את המקבל, אלא יקרא לאדם אחר ויתן לו את המתנה, והלה יגביה ויכוון שהוא זוכה במתנה מהנותן עבור המקבל), ואז, בשבת עצמה יוכל לתת באופן פיזי את המתנה למקבל (שהרי המתנה כבר הייתה קנויה לו מערב שבת). ואם לא עשה כך לפני שבת, ניתן לעשות גם דבר אחר – שיכוון המקבל בשבת שאינו זוכה בחפץ מבחינה קניינית, עד מוצאי שבת[5].

 

[1] וכלשון המשנה ברורה, שו, ס”ק לג: “והנה מקח וממכר אחד בפה ואחד במסירה, אסור, גזירה שמא יבוא לכתיבה. וגם אסור ליתן מתנה לחבירו, דדמי למקח וממכר, שהרי יוצא ברשותו”.

[2] שמירת שבת כהלכתה, מהדורת תש”ע, פרק כט סעיף לא, עיין שם מקורותיו לכך.

[3] משנה ברורה, שם, בהמשך- “אלא, דבמתנה מותר כשהוא לצורך שבת ויו”ט, כמו שכתוב סימן שכג סעיף ז, וכן לצורך מצוה”. וביתר פירוט בשמירת שבת כהלכתה, שם- “אסור ליתן מתנה בשבת וביו”ט אלא אם כן יש בה צורך שבת או יום טוב, או צורך מצוות היום, כגון הנותן אתרוג או לולב במתנה לחברו ביום טוב ראשון של סוכות כדי שהלה יוכל לקיים בו את המצווה”.

[4]  הפסקי תשובות (מהדורה חדשה, סימן שו אות כא) מביא שיש מקלים בכך; וכן מובא שם, שאף בדברי המ”ב עצמו ניתן למצוא סמך לקולא, כי המ”ב, בהמשך למה שכתב בשם המגן אברהם שאין לתת לחתן, ממשיך וכותב “ועיין באליה רבה”; ובאליה רבה הנ”ל, בס”ק יט, מבואר לקולא- “ונראה דחשבינן נמי צורך מצוה להגדיל כבוד התורה, ולשמח חתן וכלה, ולפעמים הם עניים”. הדברים מובאים כאמור בפסקי תשובות, ובהמשך לכך הוא כותב, “ואכן המנהג… לתת בשבת מתנות ודורונות למרביצי תורה ותלמידי חכמים, ולחתנים בשבעת ימי המשתה, ולחתן בר מצוה, דחשבינן זאת לכבוד התורה ולתפארת וחיבוב המצוה, וכן נותנים ומבטיחים מתנות לילדים ונערים עבור תלמודם בשבת או עבור ידיעותיהם במבחן תורני בשבת“; ובהערה מביא הפסקי תשובות את הערוך השולחן, שכותב “ואין בזה דררא דאיסורא כלל, ומנהג ישראל תורה היא“. מכל מקום, מפשט לשון המשנה ברורה עולה שנטייתו להחמיר, וכן הוא בשמירת שבת כהלכתה.

[5] מה הם בדיוק מקרי הצורך שאז ניתן להשתמש בפתרונות אלה? בפסקי תשובות הלשון היא “בעת הצורך כשיש בזה משום שמחה ועונג שבת ויו”ט…”. משמע שסתם כך, אין להקל ולסמוך על הפתרונות הנ”ל. וכן בשמירת שבת כהלכתה, מובאים פתרונות אלה לעניין הרוצה להקנות לחתן הדורש או חתן בר מצוה (שלשיטתו אסור לתת להם בשבת באופן הרגיל, והוא אינו מהמקילים בזה). ומשמע שסתם כך אין להקל. וצ”ע.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אהבתם? שתפו!

רוצים לקבל עדכונים שוטפים על לימוד חדש?

הירשמו עכשיו לרשימת התפוצה שלנו!