מנהג אחיזת הציצית ונישוקה בעת קריאת שמע

שאלה:

באלו שלבים ובאיזה אופן אוחזים ומנשקים את הציצית בשעת קריאת שמע?

תשובה:

המנהג הנפוץ הוא כפי שמסכם הקיצור שולחן ערוך, יז, ז, וזו לשונו:

“קודם קריאת שמע, כשאומר ‘והביאנו’ [ולפי נוסח ספרד, ‘מהר והבא עלינו’], נוטל את הציצית בידו, ואוחזן בשעת קריאת שמע, ביד שמאל בין קמיצה וזרת כנגד ליבו. וכשמגיע לויאמר, שהיא פרשת ציצית, אוחזן גם בימינו. וכשאומר וראיתם אותו, נותנם על העיניים, ומסתכל בהם ונושקן. ונוהגין שבכל פעם שאומר תיבת ‘ציצית’, נושקן. ואוחזן עד ‘ונחמדים לעד’, שאז נושקן ומניחם מידיו”[1].

והנה, רבים מאוד נוהגים לנשק את הציצית גם בסיום קריאת שמע, באמירת ה’ אלוקיכם אמת. אך נראה שאין לכך מקור. ובאמת ראיתי בספר “דעת נוטה” (שאלות שנשאל הגר”ח קנייבסקי ותשובותיו), חלק ב, תשובה תשלז, שהגר”ח קנייבסקי נשאל “האם יש מקור למה שנהגו לנשק הציצית אחרי אמירת ‘אני ה’ אלוקיכם אמת'”, ותשובתו היא- “לא ראיתי מנהג זה”.

[1] חלק מהמנהגים המובאים כאן בקצש”ע, אך לא כולם, מובאים גם בשו”ע, או”ח, כד, סעיף ב וסעיף ד, ובמשנה ברורה שם. המנהג לאסוף הציצית לידו כבר בשעת “והביאנו” בברכה שלפני ק”ש, וכן המנהג לנשק הציצית הן בשעת “וראיתם אותו” והן בשעת אמירת המילה “ציצית” לא מובא בשו”ע ובמ”ב. אך שאר המנהגים כן מובאים שם. השו”ע שם כותב בסעיף ב, “מצווה לאחוז הציצית ביד שמאלית כנגד לבו בשעת קריאת שמע. רמז לדבר, והיו הדברים האלה על לבבך” (והלב הוא בשמאל). ומוסיף המ”ב בס”ק ד- “כתוב בכתבי האר”י ז”ל, שיאחזם בין קמיצה לזרת, וכשיגיע לפרשת ציצית יקחם גם ביד ימין ויביט בהם, ויהיו בידו עד שמגיע ל’נאמנים ונחמדים לעד’ ואז ינשק הציצית ויסירם מידו”. ובסעיף ד כותב השו”ע- “יש נוהגין להסתכל בציצית כשמגיעים ל’וראיתם אותו’ וליתן אותם על העיניים, ומנהג יפה הוא וחיבוב מצווה”. ומוסיף שם המ”ב- “נמצא בשם הקדמונים, שכל המעביר ציצית על עיניו כשקורא פרשת ציצית, יהא מובטח שלא יבוא לידי סימוי עיניים”.

[אציין גם שיש חולקים בכלל על מנהג הנישוק, מטעם הפסק, וכך מביאים רבים בשם הגר”א והחזון איש, אך כתבתי כמנהג המקובל].