חובת אכילת פת – רק בליל יו"ט של סוכות ופסח או בכל יו"ט? הסתירה ויישובה

Photo by Tetiana SHYSHKINA on Unsplash

א. קושיית הראשונים: מדברי המשנה עולה שרק בליל סוכות חובה לאכול פת, והדבר סותר לכאורה למקורות אחרים

במשנה בדף כז ע"א סובר רבי אליעזר, שאדם חייב לאכול בסוכה י"ד סעודות, וחכמים חולקים ואומרים, "אין לדבר קצבה, חוץ מלילי יו"ט ראשון של חג בלבד".

כלומר, לפי חכמים, בכל חג הסוכות אין חובה לאכול פת (רק שאם בוחר לאכול, לא יאכל חוץ לסוכה, כמבואר ברש"י); והזמן היחיד בסוכות שיש בו חובה לאכול פת, הוא ליל יו"ט ראשון של סוכות, שבו חייב אדם לאכול פת בסוכה. ומוסיפה הגמרא, שהמקור לחובה זו לאכול בליל סוכות, הוא גזירה שווה מליל פסח, שבו האכילה היא חובה, כאמור בפסוק "בערב תאכלו מצות".

לפי זה נמצא, שהזמן היחיד שיש בו חובת אכילת פת, הוא רק בליל פסח וליל סוכות. ונמצא לכאורה שבחג השבועות (וכן ביום סוכות וביום פסח, שלא בלילה), אין חיוב אכילת פת; רק בליל פסח וליל סוכות יש חובה מיוחדת, הנלמדת מפסוק, אך אין חובה כללית לאכול ביו"ט פת!

והקשו על כך הראשונים, הרי ממסכת ברכות דף מט, עולה לכאורה שיום טוב דינו כשבת, ויש בהם חובה כללית לאכול פת בסעודה (כי הגמרא שם דנה באדם השוכח יעלה ויבוא בברכת המזון, האם צריך לחזור, ומסקנת הגמרא היא שבראש חודש אין צריך לחזור, כי אין בו חיוב לאכול פת. אך בשבת ויו"ט, עליו לחזור, כי יש בהם חיוב אכילת פת). ואם כך רואים, שהדין הוא באופן כללי שחייב אדם באכילת פת בשבת וביו"ט, ולא רק בליל סוכות וליל פסח.

ב. תירוצי הראשונים

נחלקו הראשונים כיצד יש ליישב את הקושיה לעיל:

לפי תוספות (ד"ה אי), אכן אין חיוב כללי לאכול פת בסעודת יו"ט, כפי שעולה כאן מהסוגיה. ולכן, בשבועות (וכן בפסח ובסוכות, בסעודת היום עצמו שאינה בלילה), באמת אין חובה לאכול פת. ומה שלמדנו במסכת ברכות דף מט, שיש חובה לאכול פת בשבת ויו"ט, באמת הכוונה היא רק לליל יו"ט של פסח וסוכות, כעולה כאן מהסוגיה [ועוד מוסיפים תוס', שמה שנאמר במסכת פסחים דף סח ע"ב, שאדם צריך לאכול ולשתות ביו"ט, שנאמר "לכם", הכוונה היא באופן כללי לפירות וכד', אך אין חיוב לאכול פת][1].

אך הר"ן (דף יב ע"ב בדפי הרי"ף) חולק על תוספות. לשיטתו, בוודאי יש חיוב כללי לאכול פת ביו"ט, כעולה מדברי הגמרא בברכות; ומה שהוצרכה התורה לחדש חיוב מיוחד בליל פסח, כאן יש חידוש מיוחד, שבליל פסח צריך לאכול לא סתם פת, אלא פת שיוצאים בה ידי חובת מצה (בניגוד למצה עשירה, שאמנם אינה חמץ, אך אין יוצאים בה ידי חובת מצה). ומדוע הוצרכה התורה לחדש חיוב מיוחד בליל סוכות? כאן מעלה הר"ן שתי אפשרויות לתרץ:

תירוץ א' של הר"ן – בליל יו"ט של סוכות החידוש הוא, שחייב אדם לאכול דווקא אכילה כזו, שמחייבת סוכה, דהיינו, אכילה שהיא יותר משיעור כביצה (כי מדין יו"ט הרגיל, יכול לאכול כביצה באכילת עראי מחוץ לסוכה; אך בליל יו"ט ראשון, יש חיוב לאכול דווקא אכילה כזו, המחייבת בסוכה, וזהו שיעור יותר מכביצה);

תירוץ ב' של הר"ן  – בליל יו"ט של סוכות, החידוש הוא שאפילו כזית נחשבת אכילת חובה חשובה, המחייבת סוכה, וזאת בניגוד לכל שאר החג, שחייב בסוכה רק אם אוכל יותר מכביצה[2].

[אפשרות נוספת ליישב את הקושיה, כותב הביאור הלכה בסימן תרלט, ד"ה בליל יום טוב. הביאור הלכה שם כותב שהוא מלכתחילה אינו מבין את הקושיה, כי ניתן ליישב כך: באמת, יש חובה כללית לאכול פת ביו"ט, ומה שהוצרכה התורה לחדש חובה מיוחדת בליל פסח וליל סוכות, יש בכך נפקות לאדם שרגיל להתענות בכל יום והאכילה היא צער עבורו; שבשבת ויו"ט, הוא פטור מלאכול, כי שבת ניתנה לעונג ולא לצער, אך בליל סוכות וליל פסח יש חובת אכילה מיוחדת, אף לאדם כזה].

ג. הפסיקה להלכה

להלכה נפסק, שבכל יו"ט (פסח, שבועות וסוכות) חייב אדם לאכול שתי סעודות, ולאכול בהן פת (שו"ע סימן תקכט, ומשנה ברורה שם ס"ק יג).

ומה שהוצרכה התורה לחדש בליל סוכות חובה מיוחדת לאכול פת, לעניין זה נפסק להלכה תירוצו השני של הר"ן, כפי שהבאנו לעיל, שבליל יו"ט של סוכות החידוש הוא שאפילו כזית חייב בסוכה (בניגוד לשאר החג, שאין חיוב סוכה אלא אם אוכל שיעור גדול של יותר מכביצה)[3].

עם זאת, מוסיף המשנה ברורה (ס"ק כב), שמי שיש לו יותר מכביצה פת, מן הנכון לאכול שיעור זה, כי כך ייצא גם ידי התירוץ הראשון של הר"ן, הסובר שהחידוש בלילה הראשון הוא שיש לאכול בו יותר מכביצה ("אם יש לו, בוודאי מן הנכון שיאכל יותר מכביצה, לצאת גם דעת הסוברים, דלצאת ידי מצוות עשה, בעינן שיאכל שיעור המחייב לאכול בסוכה כל שבעה, דהיינו יותר מכביצה").

[וביום טוב בסעודת היום, וכן בסעודות שבת חול המועד, די בכזית, שם אכילת פת אינה מדין סוכה, אלא כדי לצאת ידי סעודת השבת או יו"ט. ולכן, די בכזית, וכך מסכם המשנה ברורה בס"ק כג: "בשבת ויו"ט צריך לאכול כזית פת, אך לא בעי סוכה". ומוסיף המשנה ברורה, "ואף דבסימן רצא כתב המגן אברהם דלסעודת שבת צריך ג"כ כביצה ויותר, כדי דליהוי סעודת קבע, התם למצוה בעלמא לכתחילה, ובדיעבד די בכזית"].

[1] לשון תוס': "ומשמע הכא דבי"ט לא הוי חובה, ואי בעי לא אכיל כלל חוץ מליל י"ט הראשון; ולפי זהף אם טעה ולא הזכיר של י"ט בברכת המזון, אינו צריך לחזור; והא דאמרינן פרק שלשה שאכלו (ברכות דף מט:) שבתות וי"ט דלא סגי ליה דלא אכיל אם טעה חוזר, לא מיתוקמא אלא בלילי י"ט הראשון של פסח ובלילי י"ט הראשון של חג".

ועוד הוסיפו התוס', "והא דאשכחן בפ' ב' דביצה (דף טו:) ובפ' אלו דברים בפסחים (דף סח:) גבי י"ט, חלקהו חציו לה' וחציו לכם, חציו לאכילה וחציו לבית המדרש, דברי ר' יהושע, אפשר בבישרא ופירי דאין בהן ברכת המזון ולא בעי הזכרת י"ט, אבל לילי י"ט הראשון של חג, לא סגי בלא פת כיון דילפינן מחג המצות…".

[2] ביחס לפסח כותב הר"ן: "לפיכך נראה, דמה שחידש הכתוב בלילי יום טוב הראשון של פסח מדכתב 'בערב תאכלו מצות' (שמות יב, יח) היינו לחייבו בדין מצה ראויה, דאילו מדין יום טוב יוצא בכל שהוא פת, אפילו במצה עשירה".

וביחס לסוכות כותב הר"ן כך: "וביום טוב הראשון של סוכות, גמרינן נמי, דמחייב לאכול שיעור שהוא חייב לאכול בסוכה, דאילו מדין יום טוב, סגי ליה לאכול כביצה עראי חוץ לסוכה. וגמרינן מחג המצות, דמיחייב לאכול שיעור המחוייב לאכול בסוכה, ולפיכך נראה שהוא חייב לאכול יותר מכביצה [-עד כאן האפשרות הראשונה בר"ן, ומכאן והלאה האפשרות השניה-] אלא שיש אומרים כך, כיוון דגמרינן מחג המצות, לגמרי גמרינן מיניה, מה התם בכזית אף הכא בכזית; ואע"ג דבשאר ימות החג כזית עראי הוא, ורשאי לאוכלו חוץ לסוכה, אפילו הכי, בלילה הראשון, כיוון שהכתוב קבעו חובה לאכלו, עשאו אכילת קבע…".

[3] השו"ע, תרלט, ג, פוסק – "אכילה בסוכה בליל יום טוב הראשון חובה, אפילו אכל כזית פת, יצא ידי חובתו. מכאן ואילך, רשות". ומסביר המשנה ברורה ס"ק יט: "רוצה לומר, דבליל יו"ט הראשון מחוייב לאכול בסוכה ואפילו אם אינו אוכל אלא כזית, מה שאין כן מליל זה והלאה, אפילו בשבת ויו"ט דמחויב לאכול פת, אינו מחויב לאכול בסוכה אלא אם אוכל יותר מכביצה דהוי אכילת קבע. והטעם דלילה זה חמיר, דגמרינן חמישה עשר חמישה עשר מחג המצות…".  ובביאור הלכה הוא מוסיף, שהדברים הללו מקורם בר"ן, כדי ליישב את הקושיה שפתחנו בה (ובהמשך מעלה הביאור הלכה אופן נוסף לביאור הקושיה, אך להלכה הוא כאמור מקבל את תירוצו השני של הר"ן). ובסעיף קטן כב שוב כותב המשנה ברורה, "דאע"ג דבשאר הימים שיעור אכילה חוץ לסוכה בכביצה, אבל ליל ראשון שהוא חובה טפי, אפילו לא בעי למיכל אלא כזית, אסור לאכול חוצה לה, הלכך יוצא בה נמי ידי סוכה וצריך לברך לישב בסוכה על זה".