הזמן הראוי לעשיית פרוזבול (ודין שמיטת כספים בחשבון בנק)

שאלה:

בשנת השמיטה, מהו הזמן הנכון ביותר לעשיית ה”פרוזבול” (שהוא, כידוע, הנוסח המאפשר לגבות חובות מבלי ששנת השמיטה תשמוט אותם)? האם נכון שכדאי להתאחר בעשיית הפרוזבול סמוך ככל הניתן לסוף השנה, או שמא אין מניעה גם לעשותו בתחילת או באמצע חודש אלול?

תשובה:

כאשר אדם עושה פרוזבול, הוא משמר בכך את כל החובות שנוצרו לפני עשיית הפרוזבול; כלומר כל חוב שנוצר לפני עשיית הפרוזבול, חל עליו הפרוזבול, כך שחוב כזה לא יישמט בהגיע סוף השנה השביעית (שהוא הרגע המשמט את החובות אלמלא הפרוזבול); אך אין הפרוזבול חל על החובות הנוצרים לאחר עשיית הפרוזבול.

ולפי זה, כאשר אדם עושה פרוזבול לא בסוף השנה ממש אלא במהלך חודש אלול, למשל, אזי כל הכספים שילווה לאחרים לאחר עשיית הפרוזבול, יישמטו בסוף שנת השביעית ולא יוכל לגבותם!

עם זאת, אחרונים רבים סוברים, שאין בעיה לעשות פרוזבול באמצע אלול; ומה שאמרנו שתהיה לכאורה בעיה בחובות שנוצרו באלול לאחר הפרוזבול, אומרים האחרונים הנ”ל שלגבי חובות הנוצרים בחודש אלול, בלאו הכי אין איסור לגבותם (גם בלי הפרוזבול), ומדוע? כי סתם הלוואה שאדם מלווה, הזכות לגבותה מתחילה רק משלושים יום לאחר מתן ההלוואה (על פי הכלל “סתם הלוואה שלושים יום”), ואם כך, כל הלוואה שאדם מלווה באמצע אלול של שנת השמיטה, זמן גבייתה יתחיל רק בשנה השמינית, ולכן אין שום בעיה לגבות, כי הכלל הוא שהשביעית אינה משמטת חובות שהזמן לגבייתם הוא רק לאחר סוף השביעית[1].

ובכל זאת, למרות סברת האחרונים הנ”ל וגם אם נסמוך עליה, בימינו כן ראוי להשתדל ולעשות את הפרוזבול סמוך ככל הניתן לסוף השנה; וזאת מפאת מציאות ימינו, שבה יש לאדם חשבון בנק; וכל אדם ביחס לחשבון העו”ש שלו, נחשב כ”מלווה של הבנק” (ומדוע יש כאן יחסי הלוואה? כי הבנק רשאי להשתמש בכסף שבחשבון, וכך הוא “לווה” את הכסף מהאדם המפקיד, רק שהאדם המפקיד רשאי לדרוש ולהוציא אותו בכל עת, כך שיש כאן יחסי הלוואה); ולפיכך, נדרש פרוזבול כדי שיוכל האדם לדרוש מהבנק את הכספים שבחשבון; ואם יעשה פרוזבול באמצע אלול, לא יועיל הפרוזבול לכספים שייכנסו לחשבון לאחר עשיית הפרוזבול (וכאן אין שייך הקולא של “סתם הלוואה שלושים יום וכו'”, כי אדם רשאי לדרוש את כספו מהבנק בכל רגע נתון בלי לחכות שלושים יום). ולהבהרת העניין, אעתיק בזה את לשונו הבהירה של הרב יוסף צבי רימון, בספר “שמיטה- הלכה ממקורה”, תשע”ד, עמ’ 343:

“ברם, במציאות שלנו, נראה שיש להשתדל מאוד לעשות את הפרוזבול סמוך לראש השנה. כפי שכתבנו, אחת הסיבות המרכזיות שכולנו עושים פרוזבול, היא הכספים שיש לנו בבנק. חשבון העובר ושב הוא הלוואה (שהרי הבנק יכול להשתמש בכסף מתי שרוצה), שניתן להוציא אותה בכל רגע. לכן אם ייכנס כסף לחשבון עובר ושב לפני ראש השנה (לאחר כתיבת הפרוזבול), הבנק לא יצטרך לתת לנו את הכסף לאחר ראש השנה, כיוון שאנו יכולים בכל רגע לתבוע את הכסף בחזרה (=כלומר, ולכן לא חלה כאן הקולא שאמרנו לעיל, שאין שביעית משמטת חוב שזמן פירעונו הוא לאחר שביעית, וממילא יהיה איסור לגבות את החוב לאחר שביעית- י.ו.) …

ואמנם ישנן שיטות הסוברות שהכסף שבבנק אינו נשמט… אולם כדי לצאת ידי כל השיטות, ראוי לעשות את הפרוזבול בזמן שבו אנו יודעים שאחריו לא ייכנס כסף לחשבון עד ראש השנה. מבחינה פרקטית, נראה להציע לעשות פרוזבול ביחד עם התרת נדרים, וכך ייכללו בתוך הפרוזבול כל כספינו בבנק, לכל הדעות“.

[נוסיף, שהשאלה אם הכסף המופקד בבנק הוא אכן בגדר הלוואה הנשמטת בשביעית כמו כל הלוואה, שנויה במחלוקת בין האחרונים. יש הסוברים שהואיל ובעלי הבנקים אינם אחראים באופן אישי לחוב, אלא רק “הבנק” אחראי כחברה בע”מ, לא חלה בזה מצוות השמטת כספים, שנאמרה רק ביחס ללווה פרטי (“את אחיך תשמט ידך”). אך יש חולקים על כך וסוברים שדיני שמיטת כספים חלים גם ביחסים מול בנק. לסברות ומראי מקומות בעניין זה עיין בספרו הנ”ל של הרב רימון, עמ’ 333-332].

[1] ואמנם לדעת הב”ח, חו”מ, אות יג, הכלל הנ”ל ששביעית אינה משמטת חוב שזמן פירעונו לאחר שביעית, נכון רק כאשר קבעו במפורש שהזמן הוא לאחר שמיטה, ואינו נכון בסתם הלוואה. אך אחרונים רבים חולקים עליו (עיין בספרו של הרב יוסף צבי רימון, “שמיטה- הלכה ממקורה”, תשע”ד, עמ’ 342 הערה 39. הוא מפנה לרש”ש במס’ מכות ג’ ע”ב, למנחת חינוך תעז, ועוד אחרים).