הגבהת ספר תורה – לפי מנהגי בני אשכנז ובני ספרד

שאלה:

מהם ההבדלים בין מנהג האשכנזים לבין מנהג הספרדים בהגבהת ספר התורה בשעת הקריאה, וממה נובעים הבדלים אלה?

התשובה בקצרה:

גם הספרדים וגם האשכנזים מגביהים את ספר התורה להראותו לכל העם. אך ישנם שני הבדלים מרכזיים בין המנהגים:

האחד, למנהג הספרדים מגביהים לפני הקריאה, ולמנהג האשכנזים אחרי הקריאה.

השני, בצורת האחיזה – למנהג האשכנזים צורת האחיזה היא כשהכתב אל מול פני המגביה, ולמנהג הספרדים המגביה מחזיק באופן שהכתב מופנה כלפי חוץ.

ולסיבת ההבדלים האמורים, עיין להלן בתשובה המורחבת.

התשובה ביתר הרחבה:

א. הגבהת הספר לפני הקריאה או לאחריה

הספרדים נוהגים כפי שנפסק בשולחן ערוך (או”ח, קלד, ב), להגביה את הספר לפני הקריאה (וכפי שמסביר המשנה ברורה  בסימן קלד, ס”ק ח, שהשו”ע הקדים דיני הגבהה לדיני קריאה, “שכן מנהג הספרדים להגביה קודם הקריאה”).

ואילו האשכנזים נוהגים כפי שכתב שם הרמ”א, להגביה אחרי הקריאה, כפי שכותב שם הרמ”א – “ונהגו לעשות כן אחר שקראו בתורה”.

מניין נובע הבדל זה? כפי שמסכם הפסקי תשובות (קלד, ט), מנהג הספרדים המגביהים לפני הקריאה הוא המנהג הקדום והמקורי, כפי שמבואר במסכת סופרים; ואילו מנהג אשכנז להגביה לאחר הקריאה, הוא מנהג שנוצר בשלב מאוחר יותר, כאשר ראו שההמון טועה לחשוב שההגבהה היא השלב החשוב, ולכן אחרי ההגבהה היו עוזבים מבלי לשמוע קריאת התורה; ומפני בעיה זו, תיקנו בשלב מאוחר שההגבהה תהיה לאחר הקריאה.

[וכך מסכם הפסקי תשובות: “ולדברי המחבר יש לעשות ההגבהה לפני קריאת התורה, ובמקור הדברים במסכת סופרים פרק יד הלכה ד משמע להדיא שאכן יש לעשות ההגבהה לפני הקריאה… ומ”מ שינו בני אשכנו מנהג זה ועושים ההגבהה אחר הקריאה, מפני המון העם שחושבים שראיית הס”ת עדיפא מן הקריאה, ואחר ההגבהה עוזבים את בית הכנסת… לכן התקינו לקרות בו תחילה ואח”כ להגביהו ולהראות הכתב”].

[הערה – יש קהילות אשכנזים הנוהגים להגביה לפני הקריאה, כמנהג הספרדים; וכן, יש הנוהגים להגביה גם לפני הקריאה וגם לאחריה – עיין פסקי תשובות, שם, וכך ראיתי בכמה ספרים].

ב. הגבהת הספר כשהכתב כלפי העם או כלפי המגביה

הרמ”א כותב (או”ח, קמז, ד), שצורת האחיזה בשעת ההגבהה היא כשהכתב כלפי המגביה (“כשהספר עומד לפניו יהיה הכתב נגד פניו”). (ואמנם כל הציבור רואה את הכתוב, על ידי שהמגביה מסתובב אנה ואנה ומראה, אך מכל מקום הכתב כלפי המגביה).

ומסביר המשנה ברורה בס”ק טז – “דאף שמצווה להראות הכתב לעם, כדאיתא במסכת סופרים, אפילו הכי צריך להיות הכתב נגד פניו של האוחז הספר תורה… דכיוון שהוא עוסק בספר תורה, כבוד התורה הוא להיות הכתב נגד פניו” [כך לפי הסבר המשנה ברורה. טעם נוסף הנמצא בספרים לצורת אחיזה זו, הוא שגם המגביה יוכל לראות בספר התורה, כי לראייה זו יש תועלת והשפעה על הנפש].

זו כאמור צורת האחיזה לפי הרמ”א. לעומת זאת, מלשון השולחן ערוך (שם) קשה להסיק בצורה חד משמעית אם הכתב כלפי המגביה או כלפי העם. ומכל מקום, מנהג הספרדים הוא להגביה כשהכתב כלפי העם, לא כרמ”א.

וראיתי בספר שיח תפילה לרב טשזנר, שההבדל ביניהם נובע מהדרך שבה מוחזק ספר התורה: אצל הספרדים, ספר התורה מונח בתוך תיק כבד, ולכן קשה להחזיקו בדרך שבה נוהגים האשכנזים.

וכך מסכם הרב טשזנר: “ויש הבדלים במנהג. הספרדים נוהגים להגביה את הספר תורה לפני שקוראים בו, והאשכנזים עושים כן אחרי הקריאה. ועוד הבדל, מנהג אשכנז הוא להגביה את הספר תורה כשהכתב הוא כלפי פני המגביה, בכדי שגם הוא יוכל להסתכל בתוך הכתב בזמן שמגביה, שכתבו המקובלים שיש בזה תיקון גדול לנפש. אלא שצריך להרים את הספר מעל ראשו, כדי לא להסתיר את הכתב מעיני הצבור… אכן הספרדים, היות שנוהגים לשים את הספרי תורה שלהם בתוך תיק, ולא ניתן להחזיק את הספר נגד פני המגביה מחשש שמא יפול חס וחלילה, מחזיקים את הס”ת נגד פני הצבור”.

[וממשיך הרב טשזנר – “ועוד נוהגים הספרדים, שהגבאי מראה את מקום התחלת הקריאה באצבע של הספר תורה של כסף בזמן שמגביהים את הספר ומסובבים אתו. ולמנהג שלהם שעושים את ההגבהה לפני הקריאה, הרי זה מנהג טוב להראות לצבור את מקום הקריאה. אכן למנהג אשכנז שעושים את ההגבהה אחרי הקריאה, אין טעם להצביע על מקום התחלת הקריאה אחרי שכבר גמרו לקרות בתורה, על כן לא נהגו בזה. ומכל מקום לכתחילה, בזמן ההגבהה יש לפתוח את הספר באותו מקום שבו קראו, ולא לגלול את הספר למקום אחר לפני שמגביהים אותו”].