דיני טעויות בתקיעה

שאלה:

כאשר חלה טעות בתקיעות (כגון שתקע תקיעה במקום שברים או תרועה או להיפך וכד’), כיצד ינהג? האם צריך לחזור על תקיעות, ואם כן מהיכן יחזור?

התשובה בקצרה:

יש הבדל בין שני מצבים של טעות: במצב הראשון, הטעות נובעת מבלבול מסוים במחשבת התוקע, דהיינו, מסיבה כלשהי התוקע חשב שצריך כעת לתקוע קול מסוים ולא את הקול הנכון (כגון, היה צריך לתקוע שברים, ומשום מה היה בדעתו שצריך תרועה וכך עשה); ואילו במצב השני, הטעות נובעת מניסיון תקיעה לא מוצלח, דהיינו, התוקע ניסה לבצע קול אחד ואגב נסיונו יצא קול אחר (כגון, התכוון לתקיעה, ויצא לו קול קצר כשברים וכו’):

במצב הראשון, עליו לחזור לראש ה”שורה” (כגון, אם בפעם השלישית של התשר”ת, במקום לעשות שברים עשה תרועה, יחזור לתקיעה של התשר”ת השלישי, ואין צורך לחזור על כל התשר”תים);

ואילו במצב השני,  בדרך כלל אינו צריך לחזור לתחילת השורה, אלא פשוט יחזור ויבצע שוב את הקול כהלכה.

התשובה ביתר הרחבה:

הדינים מבוארים ברובם בשו”ע סימן תקצ סעיף ז. וסיכם את הדברים (עם מעט תוספות מאחרונים) הפסקי תשובות בסימן תקצ אות ט, ונעתיק לשונו-

“ונסכם דינים אלו, מתי חוזר לתקיעה הראשונה ומתי אין צריך לחזור, באופן שיהיו שווים לכל נפש ולכתחילה ולכל הדעות (ובהוספת כמה פרטי דינים משו”ע הרב ומטה אפרים ועוד איזה אחרונים).

“יש לחלק בין אם טעה בסדר התקיעות והתבלבל והתחיל לתקוע קול אחר במקום הקול שצריך לתקוע, ובין אם לא התבלבל כלל אלא התחיל לתקוע הקול שצריך רק שלא עלה בידו לתקוע קול יפה ונתקע, ויצא הקול כמין קול שאינו לפי הסדר.

בטעה בסדר התקיעות, אפילו אם רק התחיל שבר אחד או יבבה אחת של תרועה, כיוון שאינו במקום הנכון, קלקל, וחוזר לתקיעה ראשונה [ומסביר המחבר בהערת שוליים 41, “וכמו שפסק השו”ע בסעיף ט, שאין צריך לחזור לתחילת הסדר, אלא לתחילת השורה. כגון אם טעה בפעם השלישית דתשר”ת, אין צריך לחזור ולתקוע כל השלשה פעמים תשר”ת, כיוון ששניים הראשונים היו כהוגן, אלא צריך לתקוע שוב רק תשר”ת, דהיינו השורה השלישית וכן כיוצא בזה בסדר תש”ת ובסדר תר”ת. ובהמשך מוסיף, שאמנם יש שכתבו שנכון וראוי לחזור לתחילת ה”סדר”, אך “מנהג העולם כדברי השו”ע ואינם מחמירים בזה”].

ולכן, אם הקדים בתשר”ת את התרועה לשברים, או שאחרי התרועה התבלבל והתחיל לתקוע שוב שברים, או שטעה בתש”ת והתחיל לתקוע תרועה לפני או אחרי השברים, או בתר”ת התחיל לתקוע שברים לפני או אחרי התרועה, בכל זה חוזר לתקיעה הראשונה, וכאמור אפילו עשה רק שבר אחד של שברים או יבבה אחת של תרועה.

וכן אם טעה בתש”ת ואחר השברים התחיל לעשות שוב שברים, אפילו התחיל לעשות שוב רק שבר אחד מהשברים ומיד תפס עצמו, וכן בתר”ת אם התבלבל ואחר התרועה התחיל לעשות שוב תרועה, אפילו עשה רק יבבה אחת של תרועה, קלקל, וחוזר לתקיעה ראשונה.

ובהתחיל לתקוע כהוגן אך לא עלתה בידו – בזה אע”פ שאגב נסיונו יצא כמין קול אחד או שניים של שבר או יבבה אחת או שניים של תרועה או תקיעה קצרה מהשיעור, לא קלקל הסדר, ויפסיק בנשימה, וינסה שוב לעשות כהוגן ואינו צריך לחזור לתקיעה ראשונה.

אמנם אם תוך כדי נסיונו לתקוע כהוגן יצא לו כמין שלושה שברים כשרים (ללא הפסק נשימה בין השברים) או ג’ יבבות של תרועה (ללא הפסק נשימה ביניהם) ונתקע והפסיק, קלקל, וצריך לחזור לתקיעה ראשונה. ויש חולקים לעניין ג’ יבבות של תרועה, וסוברים שכיוון שהבעל תוקע אין לו כל כוונה לצת ידי חובתו אלא בתרועה של ט’ יבבות, אם כן אינו הפסק ואינו צריך לחזור לתקיעה.

ובספק אם היו התקיעות כהלכה, ביום א’ של ראש השנה ובתקיעות דמיושב שהם מן התורה חוזר ותוקע. ובתקיעות דמעומד וכן בכל התקיעות ביום ב’ דראש השנה, אינו חייב לחזור ולתקוע”.