דברי תורה לילדים ונוער – פרשיות אחרי קדושים

פָּרָשַׁת אַחֲרֵי מוֹת

כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם, לִפְנֵי ה' תִּטְהֲרוּ (טז, ל)

בְּדֶרֶךְ כְּלָל, הַלָּשׁוֹן "חֵטְא" מְצַיֶּנֶת שׁוֹגֵג, וְאִלּוּ הַלָּשׁוֹן "פֶּשַׁע" אוֹ "עָווֹן" מְצַיֶּנֶת עֲבֵרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּמֵזִיד.

וְאִם כָּךְ קָשֶׁה, מַדּוּעַ אוֹמֵר הַכָּתוּב שֶׁיּוֹם כִּפּוּר מְכַפֵּר עַל "חַטֹּאתֵיכֶם", הֲרֵי בֶּאֱמֶת יוֹם כִּפּוּר מְכַפֵּר גַּם עַל עֲבֵרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוֹת בְּמֵזִיד, וְהָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת כָּתוּב "פִּשְׁעֵיכֶם" וְכַדּוֹמֶה?

עוֹנֶה עַל כָּךְ הַשְׂפַת אֱמֶת: הַהֲלָכָה הִיא, שֶׁיּוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר רַק אִם אָדָם עָשָׂה תְּשׁוּבָה. וְהִנֵּה, הֲרֵי לְאַחַר שֶׁהָאָדָם עָשָׂה תְּשׁוּבָה, הַתְּשׁוּבָה הוֹפֶכֶת אֶת הַמֵּזִיד לְשׁוֹגֵג (כִּלְשׁוֹן חֲזַ"ל, "זְדוֹנוֹת נַעֲשׂוֹת לוֹ כִּשְׁגָגוֹת"). וְיוֹצֵא אִם כָּךְ שֶׁתַּפְקִידוֹ שֶׁל יוֹם כִּפּוּר הוּא לְכַפֵּר עַל הַשּׁוֹגֵג.

תְּשׁוּבָה נוֹסֶפֶת שֶׁכּוֹתֵב הַשְׂפַת אֱמֶת: בִּפְנִימִיּוּתוֹ שֶׁל הָאָדָם, הוּא לֹא בֶּאֱמֶת רוֹצֶה לַחְטֹא, וְגַם כְּשֶׁהוּא עוֹבֵר בְּמֵזִיד, בִּפְנִימִיּוּתוֹ הוּא אֵינוֹ רוֹצֶה בְּכָךְ. וְלָכֵן כָּל עֲבֵרָה הִיא בְּעֹמֶק הַדְּבָרִים שׁוֹגֵג וְלֹא מֵזִיד, וְלָכֵן אוֹמֶרֶת הַתּוֹרָה "חַטֹּאתֵיכֶם",  לוֹמַר שֶׁבְּיוֹם כִּפּוּר, הָעֲבֵרָה מִתְכַּפֶּרֶת מִתּוֹךְ כָּךְ שהקב"ה מַכִּיר שֶׁכָּל עֲבֵרָה אֵצֶל יְהוּדִי, הִיא בְּעֹמֶק הַדְּבָרִים שׁוֹגֵג.

כִּי בַּיּוֹם הַזֶּה, יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם, לִפְנֵי ה' תְּטַהֲרוּ (טז, ל)

בְּפָסוּק זֶה מֻבְטָח לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁבְּיוֹם הַכִּפּוּרִים הקב"ה "יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם… לְטַהֵר אֶתְכֶם".

מַהוּ הַהֶבְדֵּל בֵּין "לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם" לְבֵין "לְטַהֵר אֶתְכֶם"? הַאִם אֵלֶּה הֵן הַבְטָחוֹת שׁוֹנוֹת אוֹ כֶּפֶל לָשׁוֹן?

בְּפֵרוּשׁ הַעֲמֵק דָּבָר עַל הַתּוֹרָה, מְפֹרָשׁ כָּךְ: יֵשׁ עֲבֵרוֹת, שֶׁחוּץ מֵעֶצֶם הָאִסּוּר, יֵשׁ בָּהֶן גַּם הַשְׁפָּעָה עַל נֶפֶשׁ הָאָדָם לְטַמֵּא אוֹתָהּ, כְּגוֹן אֲכִילַת מַאֲכָלִים אֲסוּרִים; וּבִדְבָרִים מִסּוּג זֶה, אֲפִלּוּ אִם אָדָם עוֹשֶׂה אוֹתָם בְּהֶתֵּר, כְּגוֹן בִּשְׁעַת פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ, יֵשׁ לָהֶם הַשְׁפָּעַת טֻמְאָה עַל הַנֶּפֶשׁ; וְאִם כֵּן, אֶפְשָׁר הָיָה לַחֲשֹׁב, שֶׁכּוֹחוֹ שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים הוּא רַק לְכַפֵּר עַל הָעֹנֶשׁ עַל הָעֲבֵרוֹת, אַךְ אֵין בְּכוֹחוֹ לְטַהֵר אֶת הַנֶּפֶשׁ מֵאוֹתָן הַשְׁפָּעוֹת טֻמְאָה. וְלָכֵן מַדְגִּישָׁה הַתּוֹרָה שֶׁאֵין זֶה כָּךְ, אֶלָּא יוֹם הַכִּפּוּרִים מוֹעִיל גַּם "לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם" (מֵהָעֹנֶשׁ) וְגַם "לְטַהֵר אֶתְכֶם", מֵאוֹתָהּ טֻמְאַת הַנֶּפֶשׁ.

פָּרָשַׁת קְדוֹשִׁים

קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם (יט, ב)

הַפָּסוּק אוֹמֵר "קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ". וּמַמְשִׁיךְ הַפָּסוּק וּמַסְבִּיר, "כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם".

נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה, אֵיזֶה מִין הֶסְבֵּר הוּא זֶה? וְכִי בִּגְלַל שהקב"ה קָדוֹשׁ, גַּם אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִהְיוֹת קְדוֹשִׁים? וְכִי בָּאִים לְהַשְׁווֹת בֵּין אָדָם לקב"ה?

וּמָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, כְּאִלּוּ יָבוֹא גְּדוֹל הַדּוֹר וְיֹאמַר לְאָדָם פָּשׁוּט – תִּלְמַד עֶשְׂרִים שָׁעוֹת בִּימָמָה, וּמַדּוּעַ? כִּי גַּם אֲנִי עוֹשֶׂה זֹאת…

אֶלָּא הַתְּשׁוּבָה הִיא, שֶׁכַּוָּנַת הַפָּסוּק הִיא כָּךְ: בַּחֵלֶק הָרִאשׁוֹן מְצַוֶּה הַפָּסוּק, "קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ", וְאָז מַמְשִׁיךְ הַפָּסוּק וְאוֹמֵר, אַל תִּשְׁאֲלוּ אֵיךְ נוּכַל לִהְיוֹת קְדוֹשִׁים, הֲרֵי אֲנַחְנוּ בָּשָׂר וָדָם וְנוֹצַרְנוּ מֵעָפָר מִן הָאֲדָמָה, וַאֲנַחְנוּ כָּל כָּךְ גַּשְׁמִיִּים, וְאֵיךְ בְּכוֹחֵנוּ לִהְיוֹת קְדוֹשִׁים? בָּא הַפָּסוּק וְעוֹנֶה עַל כָּךְ, זִכְרוּ אֶת הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁלָּכֶם, מֵאַיִן נוֹצַרְתֶּם: "כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם" – אֲנִי הקב"ה יָצַרְתִּי אֶתְכֶם, וְנָתַתִּי בַּנְּשָׁמָה שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִכֶּם חֵלֶק אֱלוֹקִי, שֶׁיָּכוֹל לְהִתְקַדֵּשׁ וְלַעֲלוֹת מַעְלָה מַעְלָה וּלְהִתְחַבֵּר לַקְּדֻשָּׁה.

[וּמָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְאָב הָאוֹמֵר לִבְנוֹ – זְכֹר מִי הוּא אָבִיךָ וּמָה הִיא מִשְׁפַּחְתְּךָ, וְאִם יֵשׁ לְךָ שָׁרָשִׁים כָּאֵלֶּה, בְּוַדַּאי יֵשׁ לְךָ אֶת הַכּוֹחוֹת לַעֲשׂוֹת גַּם דְּבָרִים שֶׁלֹּא חָשַׁבְתָּ שֶׁתּוּכַל. וְכָךְ גַּם כָּאן, הַמָּקוֹר שֶׁלָּנוּ הוּא הקב"ה. נִשְׁמָתֵנוּ הִיא כִּבְיָכוֹל חֵלֶק מִמֶּנּוּ, חֵלֶק אָלֹק מִמַּעַל, וְלָכֵן בִּיכָלְתֵּנוּ לִהְיוֹת קְדוֹשִׁים].

***

וְיֵשׁ גַּם הֶסְבֵּר נוֹסָף לַמִּלִּים "כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם: הַפָּסוּק בָּא לְהַסְבִּיר, לָמָּה חָשׁוּב לִהְיוֹת קְדוֹשִׁים. כִּי הוֹאִיל והקב"ה הוּא קָדוֹשׁ, לֹא נִתָּן לְהִתְחַבֵּר אֵלָיו אִם לֹא נְקַדֵּשׁ גַּם אֶת עַצְמֵנוּ. וְזוֹ הַכַּוָּנָה "כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם" – מֵאַחַר שֶׁאֲנִי קָדוֹשׁ, לָכֵן מִי שֶׁמִּתְרַחֵק מִן הַקְּדֻשָּׁה וּמְטַמֵּא אֶת עַצְמוֹ, מִתְרַחֵק מִן הקב"ה וּמִתְנַתֵּק מִמֶּנּוּ.

דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ (יט, ב)

בְּדֶרֶךְ כְּלָל, הַלָּשׁוֹן הִיא "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", וְאִלּוּ כָּאן הַתּוֹרָה מַדְגִּישָׁה שֶׁהַדִּבּוּר הוּא "אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", יֵשׁ כָּאן הַדְגָּשָׁה מְיֻחֶדֶת לְכַנֵּס אֶת כֻּלָּם יַחַד.

רַשִׁ"י וּמְפָרְשִׁים נוֹסָפִים, שׁוֹאֲלִים לָמָּה בֶּאֱמֶת דַּוְקָא כָּאן יֵשׁ דָּגֵשׁ מְיֻחָד לְדַבֵּר אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אַחַד הַהֶסְבֵּרִים הוּא הַהֶסְבֵּר שֶׁל הַאַלְשֵׁיךְ הַקָּדוֹשׁ: אֲנָשִׁים לִפְעָמִים חוֹשְׁבִים, שֶׁהַמֻּשָּׂג "קְדֻשָּׁה" שַׁיָּךְ לִיחִידִים, וְאָדָם רָגִיל אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת קָדוֹשׁ. וְלָכֵן, בָּאָה הַתּוֹרָה לְהַדְגִּישׁ שֶׁאֵין זֶה כָּךְ, אֶלָּא "דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", הַקְּדֻשָּׁה הִיא דָּבָר שֶׁשַּׁיָּךְ לְכֻלָּם, לְלֹא יוֹצֵא מִן הַכְּלָל.

וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם, לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ (יט, ט)

כְּלוֹמַר, כְּשֶׁהָאָדָם קוֹצֵר אֶת שָׂדֵהוּ, לֹא יִקְצֹר אֶת הַשָּׂדֶה כֻּלָּהּ, אֶלָּא יַשְׁאִיר תְּבוּאָה לַעֲנִיִּים בְּסוֹף הַשָּׂדֶה (בִּ"פְּאַת שָׁדְךָ"), וְזוֹהִי מִצְוַת "פֵּאָה".

יֵשׁ לְהָבִין, מַדּוּעַ הַפָּסוּק פּוֹתֵחַ בִּלְשׁוֹן רַבִּים ("וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם") וּמַמְשִׁיךְ בִּלְשׁוֹן יָחִיד ("פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ").

מַסְבִּיר רַבִּי שִׁמְשׁוֹן רְפָאֵל הִירְשׁ: אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שַׁיֶּכֶת לֹא לְאָדָם פְּרָטִי, אֶלָּא לִכְלַל הַצִּבּוּר. וְגַם אַחֲרֵי שֶׁהָאָרֶץ הִתְחַלְּקָה וַאֲנָשִׁים קִבְּלוּ שָׂדוֹת, עֲלֵיהֶם לְהָבִין שֶׁאָמְנָם זֶה רְכוּשׁ שֶׁנִּתַּן לָהֶם, אֲבָל לֹא כְּדֵי שֶׁיִּנְהֲגוּ בּוֹ בְּאָנוֹכִיּוּת, אֶלָּא עֲדַיִן צָרִיךְ לְהִתְחַשֵּׁב גַּם בַּכְּלָל. וְלָכֵן הִצְטַוֵּינוּ לָתֵת מַתְּנוֹת עֲנִיִּים מֵהַשָּׂדֶה. זוֹ הַסִּבָּה, שֶׁמִּצַּד אֶחָד אוֹמֵר הַכָּתוּב "שָׂדְךָ", כִּי הַשָּׂדֶה הִיא בֶּאֱמֶת רְכוּשׁ פְּרָטִי שֶׁל הָאָדָם, אַךְ מִצַּד שֵׁנִי כָּתוּב גַּם "אַרְצְכֶם", לִזְכֹּר אֶת שַׁיָּכוּת הָאָרֶץ גַּם לַכְּלָל, וְשֶׁכָּל בַּעַל רְכוּשׁ צָרִיךְ לֹא לִנְהֹג בְּאָנוֹכִיּוּת מֻחְלֶטֶת אֶלָּא לְהִתְחַשֵּׁב גַּם בַּכְּלָל.

בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ (יט, טו)

רַשִׁ"י מַסְבִּיר כַּמָּה הֶסְבֵּרִים לְפָסוּק זֶה, וְאֶחָד מֵהֶם הוּא, שֶׁיֵּשׁ כָּאן צִוּוּי לָדוּן אָדָם לְכַף זְכוּת.

נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה, אִם כָּךְ, מַדּוּעַ לְשׁוֹן הַפָּסוּק הִיא לִשְׁפֹּט "בְּצֶדֶק"?  הֲרֵי הַצִּוּוּי הוּא לְלַמֵּד זְכוּת, וּמָה הַקֶּשֶׁר לְ"צֶדֶק"? הָיָה עָדִיף לִכְאוֹרָה לִכְתּוֹב "לְטוֹב", אוֹ "בְּטוֹב", אוֹ "לְכַף זְכוּת" וְכַדּוֹמֶה, וְלֹא "בְּצֶדֶק"?

מְתָרְצִים הָאַחֲרוֹנִים: כְּשֶׁאָדָם לֹא מְלַמֵּד זְכוּת, אֶלָּא מְלַמֵּד חוֹבָה, בְּרֹב הַפְּעָמִים אֵין זֶה "צֶדֶק", אֶלָּא רְאִיָּה עֲקֻמָּה שֶׁל הַשֵּׁנִי. שֶׁהֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר בְּפִרְקֵי אָבוֹת (אָבוֹת ב, ד) "אַל תָּדוּן אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ", אֵין אָדָם בֶּאֱמֶת יָכוֹל לָדַעַת לָמָּה חֲבֵרוֹ הִתְנַהֵג בְּצוּרָה מְסֻיֶּמֶת, וְגַם אִם נִדְמֶה לוֹ שֶׁהוּא מֵבִין, הוּא אֵינוֹ מֵבִין. וּבְכָל זֹאת הַנְּטִיָּה שֶׁלָּנוּ הִיא לָדוּן אֶת הַשֵּׁנִי לְכַף חוֹבָה, וְכָךְ אָנוּ פּוֹעֲלִים נֶגֶד הַצֶּדֶק. וְכַאֲשֶׁר אָדָם לֹא עוֹשֶׂה כָּךְ, אֶלָּא מִשְׁתַּדֵּל לָדוּן לְכַף זְכוּת, הוּא מְתַקֵּן אֶת הָעִוּוּת וּמַחֲזִיק אֶת הַצֶּדֶק לִמְקוֹמוֹ, וּבְכָךְ הוּא עוֹשֶׂה "צֶדֶק".

***

וְרָאוּי לְהָבִיא כָּאן אֶת דִּבְרֵי הַגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת דַּף קכז: "הַדָּן חֲבֵרוֹ לְכַף זְכוּת, דָּנִין אוֹתוֹ לִזְכוּת". וְאוֹמֵר עַל כָּךְ הֶחָפֵץ חַיִּים בְּסֵפֶר שְׁמִירַת הַלָּשׁוֹן: כָּל אָדָם שֶׁדָּן אֲחֵרִים לְכַף זְכוּת, לְמַעֲשֶׂה דָּן אֶת עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת! כִּי כְּמוֹ שֶׁאָדָם מִתְיַחֵס לַאֲחֵרִים, כָּךְ מִתְיַחֲסִים אֵלָיו מִשָּׁמַיִם, וְאִם הוּא מִשְׁתַּדֵּל בְּכָל כּוֹחוֹ לָדוּן אֶת חֲבֵרוֹ לְכַף זְכוּת, גַּם מִשָּׁמַיִם, כְּשֶׁיָּדוּנוּ אוֹתוֹ, כָּךְ יִתְיַחֲסוּ אֵלָיו. וּמְסַיֵּם הֶחָפֵץ חַיִּים: "עַל כֵּן צָרִיךְ שֶׁיֵּדַע הָאָדָם בְּנַפְשׁוֹ בְּעוֹדוֹ בַּחַיִּים, כִּי בְּעֵת שֶׁהוּא דָּן אֶת חֲבֵרוֹ, בֵּין לְטוֹב בֵּין לְמוּטָב, אָז בְּדִבּוּרוֹ זֶה מַמָּשׁ הוּא מְסַדֵּר דִּין לְעַצְמוֹ"(!)

לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ, הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ (יט, יז)

מָה הַקֶּשֶׁר בֵּין "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" לְבֵין "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ"? מַסְבִּיר הָרַשְׁבָּ"ם – לִפְעָמִים כְּשֶׁאֲנַחְנוּ רוֹאִים רַע אֵצֶל אַחֵר, אֲנַחְנוּ כּוֹעֲסִים אַךְ שׁוֹמְרִים זֹאת בַּלֵּב, וְכָךְ בָּאִים לִידֵי שִׂנְאָה שֶׁנִּשְׁאֶרֶת. וּבָאָה הַתּוֹרָה לְהַזְהִיר, אַל תִּשְׁמֹר אֶת הַדְּבָרִים בַּלֵּב, אֶלָּא תֹּאמַר לַחֲבֵרְךָ מָה מַפְרִיעַ לְךָ וּמָה סִבַּת כַּעַסְךָ, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יָבוֹא שָׁלוֹם בֵּינֵיכֶם.

הֶסְבֵּר אַחֵר: הַתּוֹרָה בָּאָה לוֹמַר כָּךְ – אִם אַתָּה רוֹצֶה שֶׁהַתּוֹכָחָה שֶׁלְּךָ תִּתְקַבֵּל, אַל תָּבוֹא לַחֲבֵרְךָ מִתּוֹךְ שִׂנְאָה וְכַעַס, אֶלָּא מִתּוֹךְ אַהֲבָה וּדְאָגָה. וּכְבָר נֶאֱמַר בְּפִרְקֵי אָבוֹת (א, יב) "הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן… אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה" – רַק מִי שֶׁאוֹהֵב, יָכוֹל לְלַמֵּד וּלְקָרֵב.