“שים שלום” או “שלום רב” – ההבדל בין הנוסחים והמנהגים השונים

מתי אומרים "שים שלום" בסוף תפילת שמונה עשרה, ומתי הנוסח מתחלף ל"שלום רב"? מה פשר ההבדל בין המנהגים והנוסחים השונים?

שאלה:

המעיין בסידור יראה, שבתפילת שחרית ובתפילת מוסף, הברכה האחרונה בשמונה עשרה היא ברכת “שים שלום”, ואילו במנחה ובערבית, יש נוסחים שונים בסידורים – יש סידורים שכתוב בהם לומר “שלום רב”, יש סידורים שכתוב בהם לומר “שים שלום” ויש סידורים המחלקים בין מנחה לערבית (שבמנחה אומרים “שים שלום” ובערבית “שלום רב”). מה שורש המנהגים השונים?

 

תשובה:

 

אכן, ישנם מספר מנהגים שונים בעניין אמירת “שים שלום” ו”שלום רב”, ונסביר כל אחד מהם ואת שורשו (מבוסס על הרמ”א על שו”ע אורח חיים, סימן קכז, ופסקי תשובות שם באות ו’):

 

א) המנהג הראשון- בשחרית ומוסף אומרים “שים שלום” ובמנחה וערבית “שלום רב”:

ברמ”א, סימן קכז, מובא מנהג, שלפיו אומרים “שים שלום” רק בתפילה הראויה לנשיאת כפים, כלומר, רק בשחרית ובמוסף, שיש בהן נשיאת כפים של הכהנים, ולא במנחה ובערבית שאין בהן נשיאת כפים. והטעם הוא, שנוסח ברכת “שים שלום” מכוון כנגד הנוסח של ברכת כהנים (“ברכנו אבינו” כנגד “יברכך ה'”, “באור פניך” כנגד “יאר ה’ פניו אליך” ו”שים שלום” כנגד “וישם לך שלום”), ולכן אומרים “שים שלום” רק בתפילות הראויות לנשיאת כפים, ולא בערבית ומנחה, שאז יש לומר נוסח חלופי, “שלום רב” (מלבד מנחה של תענית ציבור, שאז אומרים שים שלום הואיל ויש במנחה זו נשיאת כפים; ויש אומרים שגם במנחה של שבת אומרים “שים שלום”, וזאת משום שיש בה קריאת התורה, ובשים שלום נאמר “כי באור פניך נתת לנו תורת חיים”- רמ”א שם).

 

ב) המנהג השני- לומר תמיד “שים שלום”, גם במנחה וערבית:

המשנה ברורה מביא בשם סידור האר”י, שסובר שאין לחלק, ותמיד יש לומר שים שלום, וכך מביא הפסקי תשובות בשם סידור יעבץ, שכתב שהעיקר כאר”י, שגם במנחה וערבית אומרים שים שלום (וכך אכן הנוסח בסידורי עדות המזרח שראיתי).

 

ג) המנהג השלישי- לומר “שים שלום” גם במנחה, אך לא בערבית:

בחלק מהסידורים מודפס לומר שים שלום במנחה אך לא בערבית, וכך מובא בפסקי תשובות בשם ליקוטי מהרי”ח ובשם סידור אוצר התפילות ועוד.

טעם הנוהגים כך הוא, שהואיל ובחלק מתפילות המנחה יש לעתים נשיאת כפים, ואז בוודאי ראוי לומר “שים שלום” (כמוסבר לעיל, שבמנחה בתענית ציבור יש נשיאת כפים, וכן הבאנו לעיל שבמנחה של שבת, אע”פ שאין נשיאת כפים, יש מקום לנוסח שים שלום מטעם אחר, כדלעיל), לכן כבר לא חילקו בין מנחה זו למנחה אחרת, ותמיד יש לומר במנחה את נוסח “שים שלום”.

[ואגב נציין את דברי הגמרא במסכת מגילה דף יח, שבה מבואר שכאשר קבעו את ברכת שים שלום בסוף התפילה, השיקול היה כדי להסמיך ברכה זו לברכת כהנים; וכך מבואר בפירוש במסכת מגילה דף יח ע”א, שהואיל וברכת השלום היא הברכה המרכזית של הקב”ה (כאמור בספר תהלים “ה’ יברך את עמו בשלום”), לכן אומרים אותה לאחר ברכת כהנים, שבה הקב”ה והכהנים מברכים את ישראל, כאמור “ואני אברכם”].

Print Friendly, PDF & Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אהבתם? שתפו!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

רוצים לקבל עדכונים שוטפים על לימוד חדש?

הירשמו עכשיו לרשימת התפוצה שלנו!