(כל אמרותיו של ר’ שלמה קרליבך המצוטטות להלן, הן מתוך סדרת הספרים “פתחו שערי הלב” אלא אם צוין מקור אחר):
“אתה יכול ללמוד, ולדעת יותר, או להרגיש יותר,
אבל עדיין- אין זה אור.
לפעמים, אתה לומד מילה אחת,
וזה נכנס עמוק בתוך ליבך.
פתאום אתה נוגע במקום עמוק בתוכך,
יותר עמוק מכל דבר אחר,
וזה – נקרא אור”.
*
“יש גלות קשה:
אני נמצא במקום מסוים,
יש לי בית, יש לי פרנסה, ואני יודע מה לעשות,
אבל אני מרגיש שאני לא במקום הנכון;
יש גלות עוד יותר קשה:
אני לא יכול לעשות מה שאני רוצה,
כי אחרים אומרים לי מה לעשות;
ויש גלות קשה מזו:
אני בעצמי לא יודע מה לעשות”.
*
כל אחד מכם ודאי הרגיש פעמים רבות, שמישהו כועס עליו מאוד,
והכעס, הוא בלי מידה וגבול.
כשאתם מרגישים כך, אתם לא יודעים עד כמה אתם משמעותיים לאותו אדם.
אם למשמעות שלכם בעיניו היו מידה וגבול,
גם לכעסו היה מידה וגבול”.
*
“כשמתחתנים, החתן מכסה את פני הכלה.
זה תמוה מאוד: הוא בוודאי אוהב את הפנים שלה,
ובכן, מדוע מכסים את פני הכלה?
אלא שהחתן אומר לכלה:
אני נשבע לך, שברור לי שאני עדיין לא מכיר אותך.
אני מקווה שבכל יום הקדוש ברוך הוא יגלה לי כמה מעט אני מכיר אותך.
בוודאי, את יפה מאוד. אבל אני רוצה לדעת את הפנימיות שלך”.
*
“כששני אנשים באמת אוהבים זה את זה,
הם יכולים לשבת ולהסתכל זה על זה במשך שנים,
ולא לומר זה לזה אף מילה“.
*
“כל כך הרבה ילדים כועסים על הוריהם,
בגלל שברגעים מיוחדים,
כשנפתחו לפניהם שערים,
ההורים היו עסוקים במשהו אחר”.
*
“לפעמים הורה מסתכל על הילד שלו וחושב,
הילד שלי קטן, ועדיין לא מבין כלום,
אין לי מה לדבר אתו.
כשהילד הזה יגדל, הוא יאמר להורים שלו,
אני גדול, ואתם לא מבינים כלום,
אין לי מה לדבר אתכם”.
*
“הרבה הורים אוהבים את הילדים שלהם,
אבל לא נותנים להם כבוד”.
*
“כל מה שילד צריך,
זה אדם אחד שיאמין בו”.
*
“נרות שבת קודש,
מביאים אהבה בין איש לאשתו,
ונרות חנוכה,
מביאים אהבה בין הורים לילדים”.
*
“כשהילד שלך בוכה,
אל תאמר לו, ‘תהיה בשקט’
לעולם אל תאמר לו זאת,
כי לעולם לא תדע למה הילד באמת בוכה”.
*
“אדם לא מסוגל להירדם כשמישהו אחר מחבק אותו,
אלא אם כן הוא ממש קרוב אליו.
ילדים קטנים שנרדמים בידי הוריהם,
איזו קרבה גדולה זו”.
*
“אם אנחנו נותנים לילדים שלנו מקום,
הם יעשו לנו מקום,
במקומות שאנחנו לעולם לא היינו מגיעים אליהם לבד”.
*
“אם אני הייתי הרב הראשי לישראל,
התקנה הראשונה שהייתי מתקן היא,
שלצעוק על האשה או על הילדים,
זו עבירה פלילית”.
*
” ‘והנה רחל בתו, באה עם הצאן’ (בראשית כט, ו).
היא הלכה, והצאן בא איתה יחד, בשמחה;
רחל לא צעקה על הצאן שילכו ישר;
כשיעקב אבינו ראה זאת, הוא ידע נאמנה שהיא בת זוגו”.
*
לפעמים צריך ללכת לפני הילדים, להראות להם את הדרך.
לפעמים אפשר ללכת עם הילדים, כשיודעים את הדרך.
ולפעמים, צריך ללכת אחרי הילדים, שיראו לנו את הדרך”.
*
“כשילדי מבקש ממני מיץ,
אני קופץ כמו משוגע להביא לו מיץ,
כי קורה משהו ביני לבינו,
שהוא יותר עמוק מהצורך למיץ”.
*
“כשילדים הולכים לישון,
יש לומר להם כמה יפים הם.
וכשהם קמים,
יש לומר להם כמה יפה העולם”.
*
“יש דבר שנקרא ‘לימוד’,
ויש דבר שנקרא ‘מסירה’:
לפעמים, אדם לומד אצל רב גדול,
שיכול ללמד אותו את כל התורה כולה,
אבל הרב לא מוסר לו כלום.
ואולי מוישלה שואב מים לא יודע כלום ללמד את בנו,
אבל הוא ממש מוסר לבנו יהדות”.
*
“ברור לי, שתשעים וחמישה אחוזים מהפושעים
הם אנשים שאף אחד לא אמר להם מעולם
כמה שהם טובים ויפים”.
*
“יש שני מיני אמת בעולם:
אם אני אומר לך שהיום יום ראשון, אז היום יום ראשון.
אבל כשאני אומר למישהו שהוא יפה, זו אמת אחרת.
כי ברגע שאני אומר את זה, זה קורה”.
*
“כל אדם צריך אדם אחד כדי לאהוב אותו.
וכל אדם צריך רגע אחד כדי להחזיק בו”.
*
“עד שמישהו יאמר לך, ‘אני אוהב אותך’,
אתה עדיין זר בעולם”.
*
“שיר שלא מעורר אותך לבכות- גם לא יעורר אותך לשמוח”.
*
“יש דמעות של צער; ויש דמעות של עומק”.
*
“אם ה’ היה נותן לי שני לבבות,
הייתי יכול להשתמש באחד כדי לשנוא ובשני כדי לאהוב.
אבל מכיוון שה’ נתן לי רק לב אחד,
יש לי מקום רק לאהבה”.
(מתוך: הרבי מקרן הרחוב, פרק יב).