רבי שלמה אבן גבירול – לקט אמרות

לקט אמרות, ציטוטים ופתגמי חכמה ממשנתו של רבי שלמה אבן גבירול
ולנסיה אבן גבירול

רבי שלמה אבן גבירול – לקט פתגמים ואמרות לפי נושאים, בתוספת ציוני מקורות וביאורים [1]:

 

חברים ואויבים

“בני, שים קניינך בעולמך, אשה טובה וחבר טוב. תנוח אל האשה בבואך, ואל החבר בצאתך”[2].
*

“החברים, שלוש כתות:

מהם – כמזון, אשר לא תוכל לעמוד בלעדיו;

ומהם – כרפואה, אשר תצטרך אליו לעיתים;

ומהם – כמדווה, אשר אינך צריך לו לעולם”[3].
*

“אל תחליף חבר קדמון בחבר חדש, בעוד שלבו עמך”[4].
*

“אדם בלא חברים, כשמאל בלא ימין”[5].
*

“כשהגיע מוות לאחר מחברי, נפל נתח מנתחי”[6].
*

“אין נקב המחט צר, לשני אוהבים, ואין רוחב העולם מכיל שני שונאים”[7].
*

“היזהר משנאת האדם, אף מן הנקלה, כי פעמים שייחנק האדם הגדול בזבוב קטן”[8].
*

“אל ירבו בעיניך אלף אוהבים, ואל ימעט בעיניך שונא אחד”[9].
*

“כשתשאל על אדם, שאל מי רעהו”[10].
*

“וחברת הטובים מוסיפה השכל, ומחיה הלב, ומזכרת הדעת, ומאירה הפנים, ומפרסמת הטוב” [מבחר הפנינים, שער החברים].
*

“ושאלו לחכם, במה יתנקם האדם משונאו? אמר, שיוסיף מעלה בעצמו”[11].

 

חכמה וסכלות

 

“החכמה – אבידת המאמין;

צריך שיבקשנה, אפילו בדברי הכופרים”[12].

*
“אל תבוש לקבל את האמת מאיזה שיבוא,

אפילו מאדם פחות”[13].

*
“היזהר מפתי ירא שד-י,
וכסיל הא-ל עובד;
גם מחכם לא ירא חטא,
כי תקוותם – נצח תאבד”[14].

*

“לא תועיל פתיחת העין…

כאשר יהיה הלב עיוור”[15].

*
“הטובה שבמידות האדם,

שיהיה שואל” [16].
*

“כשתשב בין החכמים,

יהיה רצונך לשמוע יותר מלדבר”[17].
*

“תחילת החכמה – שתיקה;

שנית – שמיעה;

שלישית – זכרונות;

רביעית – מעשה.

חמישית – מורה” [18].
*

“האדם חכם בעודנו מבקש החכמה.

וכאשר יחשוב שהגיע עד תכליתה- הוא סכל” [19].
*

“ושאלו לחכם,

מפני מה חכמת יותר מחבריך?

אמר להם,

מפני שהוצאתי בשמן,

יותר ממה שהוציאו חבריי ביין” [20].
*

“ושאלו לחכם,

מי הם יותר גדולים, החכמים או העשירים?

אמר להם, החכמים.

אמרו לו, מפני מה החכמים בפתחי העשירים ואין העשירים בפתחי החכמים?

ואמר, מפני שהחכמים מכירין מעלת העושר,

והעשירים אינם מכירין מעלת החכמה”[21].
*

“…איזה אדם ראוי למלוך?…

החכם שמלך, או מלך שידרוש”[22] .
*

“לַמֵד חכמתך למי שאינו יודע,

ולמוד ממי שיודע.

וכאשר תעשה זה,

תדע מה שלא ידעת,

ותזכור את אשר ידעת”[23].
*

“בקשת החכמה בימי הזקנה,

כתיו על החול (תיו=אות, כתב).

ובקשת החכמה בימי הנערות,

כפיתוח על האבן”[24].

*

“…דעת בלי עושר,

כרגלים בלי מנעלים…

עושר בלי דעת,

כמנעלים בלא רגליים”[25].
*

“ואמר, דעות בני אדם ארבע:

יודע, ויודע שיודע- חכם, שאל מאיתו.

יודע, ואינו יודע שיודע- הזכירהו ועזרהו, שלא יהא נשכח[26].

אינו יודע, ולא יודע שלא יודע- למדהו.

אינו יודע, והוא מראה בעצמו שיודע- סכל, הרחיקהו”[27].
*

“החכם, כשאינו עושה כחכמתו,

תוכחתו נופלת על הלבבות כאשר יפול הגשם על האבנים”[28] .
*

“בקשת החכמה כחיפוש המטמונים,

ולא יערכנה (=לא ישווה לה) זהב ופנינים”[29].
*

“אין ראוי שתתבייש לשאול כאשר אינך יודע, כדי שתדע;

ולא תתבייש כששואלים ממך מה שלא ידעת, לומר איני יודע”[30].

*

“טוב שוטה מחצי שוטה.

רוצה לומר, לסבול שוטה שרוצה להראות שהוא דעתן (=בעל דעת)”[31].

 

שתיקה ודיבור

 

“כשאני מדבר דבר, הוא מושל בי.

וכשאיני מדבר בו – אני מושל בו”[32].
*

“כל דבר שתסתיר אותו מאויבך,

אל תגלהו לאוהבך”[33].
*

“אם תתחרט פעם אחת על השתיקה,

תתחרט שתי פעמים על הדיבור”[34].
*

“מי שאינו שומע לדבריך,

סלק מעליו טורח אמריך”[35].

 

אצילות, מידות ו”טאקט”

 

“אריסטוטלוס כתב אל אלכסנדרוס מוקדון…

מוֹשֶלְךָ בעם בהטבתך להם, טוב משתמשול בהם בהכרחתך[36].

כי מה מועיל קניין הגופים? אך קניין, הוא קניין הלבבות.

כי כשתקנה הלבבות בהיטיבך, נוטים הגופים עמהם”[37].
*

“לא ראיתי חומס נפשו, כמקנא;

אבלו מתמיד, ונפשו דואבת, ושכלו חסר ולבו הומה”[38].
*

“מחול למי שהרע לך, ותן למי שמנע ממך”[39].
*

“שמונה הם, אם יבזו אותם אל יאשימו כי אם עצמם:

הבא לסעודה שאינו קרוא לה;

והמצווה בבית אדם בפניו;

והמבקש כבוד משונאו;

והשואל שאלה מכילי (=קמצן);

והנכנס בדברי בני אדם מבלי שיכניסו אותו בם;

והמזלזל במלך;

והיושב במקום שאינו ראוי לו;

והמספר דברים למי שאינו מאזין לו”[40].
*

“מי שאינו שומע לדבריך,

סלק מעליו טורח אמריך”[41].

 

שירי היתול על האדם ה”כבד” (חסר הטאקט)[42]:

 

“ואמר, כָּתוּב לנו בספרים,

בא על איש חולה, בין המבקרים,

איש כבד, וישאל מה מחלתו,

אשר הציקתהו,

 

ויען החולה, כך וכך, וזה שם כאבי.

אמר הכבד, מחולי זה מת אבי!

 

ויחר לחולה מאוד ויתעצב אל לבו,

ויבושו המבקרים וכל אשר סביבו!

 

ויאמר הכבד, אל יחר לך אשר דברתי באזנך,

אקרא אל ה’ ויחונך.

ויאמרו לו היושבים שם, תוסף נא בתפילתך,

 

לבל נראה עוד אנוש כבד,

יתעשת האלוקים לנו ולא נאבד”[43].

 

תיאור נוסף של המחבר, מתייחס למסיבה שבה אנשים שמחים ועולזים, עד שמגיע האיש ה”כבד”:

 

“ואנשי הידידות היו שותים בבית משתיהם,

והתוף בידיהם.

 

והשיר היה להם לעבד,

ויבוא אליהם איש כבד.

 

אז חשך אור שמחתם,

ותהפוך לאבל רנתם.

 

וירד הכבד ויאמר, למה רעים פניכם,

שתו ואשורר לכם.

 

ובפתחו לרנן,

חשבוהו מתלונן.

 

ותכפול האנחה, כי נהפך להם מתוק למר,

וישא האחר משלו ויאמר:

 

מה לי ולכבד,

כי עת אשר ישב עמי, ששון לבי ינוד ויגרש,

אתאבל, בעת אראה פניו -היות עיוור, ובעת ידבר – מי יתן אהי חרש!”.

 

 

 

[1] רובם מספרו “מבחר הפנינים”, לעתים בנוסח הספר המודפס ולעתים בנוסח המופיע באתר האינטרנט “דעת”.

[2] מבחר הפנינים, שער מצוות החכם לבנו.

[3] מבחר הפנינים, שער החברים.

[4] מבחר הפנינים, שער החברים [ובמקום אחר: “אל תחליף אלוף (=אהוב) בחנתו, באיש חדש ולא ידעתו”].

[5] מבחר הפנינים, שער החברים.

[6] מבחר הפנינים, שער החברים.

[7] מבחר הפנינים, שער האהבה (השוו: סנהדרין דף ז ע”א].

[8] מבחר הפנינים, שער השנאה, ובמהדורה אחרת – בשער המידות.

[9] מבחר הפנינים, שער החברים.

[10] ובהמשך: “כי כל אדם יעשה מעשה רעהו” – אנשים מושפעים מחברתם ומחבריהם (מובא במבחר הפנינים, שער החברים, ובמהדורה אחרת- שער הורות דרך ישרה) [מימרא זו מובאת גם בספר חסידים לרבי יהודה החסיד, אות פ]

[11] מבחר הפנינים, שער השנאה.

[12]  מבחר הפנינים, שער החכמה.

[13]  מבחר הפנינים, שער החכמה.

[14]דהיינו, היזהר מטיפש ירא שמים ועובד ה’, אך היזהר גם מחכם שאינו ירא חטא.

(פתגם זה מופיע בחיבורו של אבן גבירול, “שקל הקודש”, שבו הוא מנסח את כל האמרות שבמבחר הפנינים על דרך חרוזים. במבחר הפנינים עצמו, בשער החכמה, מופיע הפתגם בנוסח מעט פחות שנון- “היזהרו מן הכסיל שעובד, ומן החכם החוטא”, וכוונתו היא כנ”ל).

[15] מבחר הפנינים, שער הורות דרך ישרה.

[הציטוט המלא: “כתב החכם לבנו, שלום לך בני בחירי… עיין בכתביי, ותן לבך במה שיש בו, כי לא תועיל פתיחת העין בו, כאשר יהיה הלב עיוור”].

[16]  מבחר הפנינים, שער החכמה.

[17]  מבחר הפנינים, שער החכמה.

[18]  מבחר הפנינים, שער החכמה [פירוש האמרה: השלב הראשון בדרך לחכמה הוא להכין עצמו לשתוק, להכין עצמו יותר לקבל מאשר להשמיע. השלב השני הוא לשמוע, לדעת להקשיב ולהפנים. השלב השלישי הוא לזכור. השלב הרביעי הוא להטמיע את הדברים על ידי יישומם הלכה למעשה. השלב החמישי הוא הוראת החכמה לאחרים].

[19]  מבחר הפנינים, שער החכמה.

[20]  מבחר הפנינים, שער החכמה [פירוש האמרה: בזמן שחבריי הוציאו הוצאות על יין ותענוגות, הוצאתי הוצאות על שמן, כדי שאוכל ללמוד בלילה, לאור הנר].

[21]  מבחר הפנינים, שער החכמה.

[22]  מבחר הפנינים, שער החכמה [פירוש האמרה: מי ראוי למלוך? אחד מהשניים: או מי שחכם מעיקרו, או מי שאינו חכם כל כך אך הוא דורש ושואל בעצת חכמיו, ואינו יהיר כדי להחליט בעצמו].

[23]  מבחר הפנינים, שער החכמה.

[24]  מבחר הפנינים, שער החכמה [פירוש האמרה: חכמה שאדם רוכש רק בזקנותו, קשה לה להחזיק מעמד, והרי היא ככתיבה על חול, שהיא ארעית. חכמה שאדם מטמיע בתוכו כבר בימי נעוריו, מחזיקה מעמד כחריטה על אבן. והשוו מסכת אבות ד, כ, “הלומד ילד למה הוא דומה וכו'”].

[ואף על פי כן מדגיש המחבר, מספר פתגמים לאחר מכן, שלעולם לא מאוחר ללמוד: “שאלו לחכם, היאך נאה לזקן שילמוד? ואמר: אם הכסילות גנאי היא לו, הלימוד נאה לו”. כלומר,מי שמואס בכסילות די הצורך ומרגיש שאיפה לחכמה, ראוי שילמד, בכל שלב שהוא].

[25] מבחר הפנינים, שער העושר.

[26] פירוש: ישנם אנשים שהידע והחכמה אצורים בתוכם, אך הם אינם מודעים לכך. עליך לעזור להם “לגלות את עצמם”.

[27]  מבחר הפנינים, שער החכמה.

[28]  מבחר הפנינים, שער החכמה [פירוש האמרה: אם החכם אינו מיישם באורח חייו את הידע שלו, הוא לא יוכל ללמד ולהוכיחאחרים. ניתן ללמוד רק ממי שמהווה דוגמה אישית למה שהוא מלמד].

[29]  מבחר הפנינים, שער החכמה.

[30]  מבחר הפנינים, שער החכמה.

[31] מבחר הפנינים, שער המוסר.

[32] מבחר הפנינים, שער השתיקה [מובא בניסוח דומה בספר חסידים לרבי יהודה החסיד, אות פו]. [ובמבחר הפנינים, שער הסתרת הסוד, אומר אבן גבירול “סודך – אסירך: אם תגלהו – תהיה אסירו”].

[33] מבחר הפנינים, שער הסתרת הסוד [ובספר חסידים לר’ יהודה החסיד אות פה, נאמר “אל תגלה לאוהבך שום דבר שתסתיר משונאך, אם לא בחנתו פעמים רבות להיות אוהב נאמן”].

[34] מבחר הפנינים, שער השתיקה [פירוש: אם הינך מתלבט בין דיבור לשתיקה, דע שהסיכוי שתתחרט על השתיקה נמוך בהרבה מהסיכוי שתתחרט על הדיבור. והשוו ספר חסידים אות פו].

[35]  מבחר הפנינים, שער המוסר [וכדברי הגמרא במסכת יבמות דף ס”ה: “כשם שמצווה לומר דבר הנשמע, כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע”].

[36] טוב למשול על עם באמצעות הטבה לאנשים, מאשר למשול עליהם באמצעות הכרחתם.

[37] מבחר הפנינים, שער ההנהגה [השווה: מלכים א, פרק יב, עצת הזקנים מול עצת הילדים]. [אך בהמשך מסייג המחבר עצמו: “כשתנהיגו בני אדם, תנהיגו נדיבי האדם בנחת וכבוד, והנבלים, בהכנעות. כי הנדיב, כשתכבדהו תקנהו. ולא תקנה הנבלים כי אם בהכנעה ובבזיון”].

[38] מבחר הפנינים, שער הקנאה.

[39] מבחר הפנינים, שער המחילה.

[40] מבחר הפנינים, שער המידות (ובמהדורה אחרת- שער הראוי לקלון).

[41]  מבחר הפנינים, שער המוסר [וכדברי הגמרא במסכת יבמות דף ס”ה: “כשם שמצווה לומר דבר הנשמע, כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע”].

[42] אבן גבירול מתאר באופן ביקורתי, אך מבודח, את הנזקים הסביבתיים שגורם האדם ה”כבד”. האדם ה”כבד” שאליו מתייחס המחבר הוא אדם חסר טאקט ורגישות סביבתית, המכביד על זולתו, מקפיד לומר את הדברים הלא נכונים בזמן הלא נכון, נכנס למקומות שהוא אינו אמור להיות בהם, ובאופן כללי מכביד על סביבתו ושומעיו.

[ובלשונו באחד המקומות: “איש כבד- יבוא בסוד אחרים בלי רצונם/ ישחק לפניהם בעת עצבונם/ וישב על שולחן אינו קרוי לו/ ויתעבר על ריב לא לו/ וישב במקום אין נאה לו/ יועץ לאין דורש עצתו/ ויחבק לאין דורש קרבתו…/ ומלת לשונו לא תכלה/ וסוד אחרים יגלה” (מבחר הפנינים, שער ביקור חולים, תוספת)].

[43] יתעשת לנו האלוקים ולא נאבד – על משקל הפסוק הידוע בספר יונה.

 

Photo by travelnow.or.crylater on Unsplash

Print Friendly, PDF & Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אהבתם? שתפו!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

רוצים לקבל עדכונים שוטפים על לימוד חדש?

הירשמו עכשיו לרשימת התפוצה שלנו!