פתיחת בקבוקים בשבת

האם ומתי מותר לפתוח בקבוקי שתיה בשבת, והאם יש הבדל בין סוגי הבקבוקים השונים?

שאלה:

האם מותר לפתוח פקק בקבוק בשבת?

 

תשובה:

יש לחלק בין סוגי הבקבוקים השונים, כדלהלן:

 

א. פקקי מתכת, כגון של בקבוקי מיץ ענבים

בבקבוקי מיץ ענבים וכדומה, המציאות היא שהפקק עשוי ממתכת, ובתחתית הפקק יש טבעת, כך שבשעת הפתיחה (סיבוב הפקק), נפרד הפקק מהטבעת המצויה בתחתיתו.

פתיחת פקק כזה אסורה בשבת. וטעם האיסור הוא, שבשעת הפתיחה והפרדת הטבעת, רק אז נעשה הפקק לראשונה לכלי ראוי לשימוש (ביתר פירוט טכני ראו בהערה[1]). והעושה בשבת פעולה המשלימה לראשונה את מלאכתו של כלי, עובר על מלאכת “מכה בפטיש”. ואמנם יש פוסקים שהתירו את פתיחת הפקק, אך כבר פשט המנהג להחמיר כאוסרים[2], וכך גם נפסק בספר שמירת שבת כהלכתה[3].

עם זאת, אם לפני הפתיחה יקדים ויעשה נקב רחב בפקק, כגון על ידי סכין וכו’, אזי מותר לפתוח את הפקק (ההסבר לכך הוא, שכאשר הפקק מנוקב בנקב רחב, הוא כבר אינו חשוב ככלי, ולכן בפתיחת הטבעת לא נוצר כלי)[4]. ומותר גם בשבת לעשות נקב זה, אך ייזהר שלא למחוק ע”י כך אותיות או ציורים שעל הפקק[5]. עוד יש להוסיף, שלעתים פקקים כאלה עטופים בנייר אלומיניום או פלסטיק, ואין איסור לקרוע נייר זה בשבת כדי להגיע לפקק[6].

[ואם יכול וזוכר לפתוח מערב שבת את הפקק, כך שהפתיחה בשבת לא תהיה הפתיחה הראשונה, עדיף הדבר מהפתרון הנ”ל של הנקב[7]].

 

ב. פקקים של בקבוקי פלסטיק, כגון שתיה מתוקה

בפקקים של בקבוקי פלסטיק, כגון שתיה מתוקה, הדין קל יותר; ועל אף שגם בבקבוקים מסוג זה יש טבעת בתחתיתם, המשתחררת עם פתיחתם, בכל זאת נקטו הפוסקים שאין בהם משום איסור עשיית כלי. וההבדל בין פקק זה לבין פקק המתכת שאליו התייחסנו לעיל, נעוץ בתהליכי הייצור- כאן הייצור נעשה בצורה כזו שהפקק היה פקק גמור עוד לפני הרכבתו על הבקבוק (עיין הערה)[8].

[ואמנם, יש שכתבו לאסור גם פתיחת פקק מסוג זה, וזאת משום איסור אחר, מצד מלאכת “מחתך” (גדר מלאכה זו הוא הפרדת דבר מדבר אחר באופן מדויק ומדוד, ואף כאן, מפריד הפקק מהטבעת לפי סימון מדויק), אך לעומתם רבים מקלים (וגדר המחלוקת עיין בהערה)[9], וכך גם נפסק להקל בספר שמירת שבת כהלכתה[10]. נמצא, שהמקל לפתוח פקקים אלה יש לו בוודאי על מי לסמוך[11]].

 

ג. הוצאת פקק שעם מבקבוק יין באמצעות כלי המיוחד לכך

מותר להוציא פקק שעם מבקבוק, אפילו בעזרת כלי המיוחד לכך[12].

 

פקקי “כתר” שעל בקבוקי בירה

בקבוקי בירה שיש עליהם פקקי “כתר”, מותר לפתחם בשבת[13].

 

 

[1] כפי שמבאר הרה”ג אהרן רייכמן בספרו “להלכה” (חלק ב, סימן לג סעיף א)- “טעם הדבר, כי מאחר ואין הפקק ראוי לשימוש קודם הסרת הטבעת ממנו, שהרי אי אפשר לפתוח את הבקבוק מבלי לנתק טבעת זו, ורק על ידי הסרתו נעשה לכלי וראוי לשימוש לסגירת הבקבוק ופתיחתו, לכן יש בזה משום מכה בפטיש, כי בניתוקו מהטבעת נעשה לכלי”.

וכן בפסקי תשובות, שיד, ו: “כי בתחילת עשייתו בבית החרושת אינו אלא כמין פקק רחב בלא חריצי ההברגה, ואינו ראוי לשמש כפקק כהוגן וכראוי, ומניחים אותו על הבקבוק, ועל ידי הידוק של מכונה נעשה בו חריצי ההברגה וחריצי הטבעת, ונשלם תבניתו כפקק הברגה, וכיוון שאי אפשר להוציאו ולהשתמש בו כפקק ללא קריעת הטבעת, נמצא שעל ידי קריעת הטבעת נגמר ונשלם מלאכת עשיית הפקק לשימוש חוזר”.   ועיין גם אורחות שבת, פרק יב הערה כח.

[2] כפי שמסכם הפסקי תשובות, שיד, ו- “אבל פקקים אשר עם פתיחתן מתנתק טבעת הנשארת על צוואר הבקבוק או נקרעת, רבו הדעות בזה כידוע, ולמעשה אם כי מצינו לגדולי הפוסקים המתירים גם בפקקי מתכת, ולכן נסתם מאיתנו האפשרות לגעור ולמחות באלו המקילין, ובפרט המקומות עם ריבוי אוכלוסין, אשר תכולת הבקבוקים נגמר תיכף עם פתיחתן, ואין משתמשים עם הפקק אף לא לכיסוי הבקבוק שממנו נפתח (או כשזורק לאשפה את הפקק תיכף ומיד לפתיחתו), מכל מקום בוודאי יש לירא ולחשוש לשאר גדולי הפוסקים הכותבים שיש בפתיחת פקקי מתכת משום חשש חיוב חטאת (איסור דאורייתא) של תיקון מנא ומכה בפטיש…” (ובהערות שם מסכם המחבר ביתר הרחבה את טעמי המחמירים והמקלים, עיין שם). ועיין דברי שמירת שבת כהלכתה בהערה הבאה.

[3] שמירת שבת כהלכתה (מהדורת תש”ע), ט, יח- “אסור לפתוח לראשונה את מכסה הפח מבקבוק אשר עם פתיחתו הופך המכסה לכלי ראוי לשימוש כפקק הברגה, כגון מכסה המצוי על גבי בקבוקי יין”.

[4] שמירת שבת כהלכתה (שם), פסקי תשובות (שם) וספר “להלכה” (שם). בספר “להלכה” מסוכם ההיתר כך: “אבל כשעושה תחילה נקב בפקק אין לחוש אח”כ לאיסור בפתיחתו, כי כשהפקק מנוקב בנקב רחב אינו חשוב ככלי, ואם כן אינו יוצר שום כלי בהסרת הטבעת ממנו. וכן אין לחוש בעשיית הנקב בפקק משום סותר, כי עדיין אין שם כלי על הפקק”.

[5] שמירת שבת כהלכתה (שם) וספר “להלכה” (שם) ועוד.

[6] עיין ספר “להלכה” (שם). אין בכך איסור קורע, כי עטיפות ארעיות שקורעים ומשליכים כדי להגיע אל הדבר העטוף בהן, כגון עטיפות שלגונים וכו’, אין איסור בקריעתם.

[7] עיין פסקי תשובות (שם), שהואיל ויש המתחבטים בהיתר זה של הנקב, עדיף לפתוח מערב שבת.

[8] ספר “להלכה” (שם באות ח): “הנה משום איסור תיקון מנא (=תיקון כלי) אין לחוש, כי פקקים אלה נעשים ונגמרים עוד לפני נתינתם על הבקבוק, וגם לאחר הידוקם על הבקבוק אין אנו אומרים שבהידוקם נתבטל מהם שם כלי, הואיל ואין הרצועה המחוברת לפקק מחובר בחיבור גמור, וניכר שאינו חלק מהפקק (ואינו דומה לפקק מתכת דלעיל, כי שם הטבעת היא גוף אחד עם הפקק). ועוד, כי בדרך כלל המציאות מוכיחה שאפשר להשתמש בפקקים אלו בלא להפריד מהם הרצועה, על ידי שתוחבים קיסם או ברזל בין הפקק לבקבוק, ומסובבים אותו עד שהפקק משתחרר  מעט”.

וכן בפסקי תשובות (שם): “ופקקי פלסטיק שפיר יש להקל לפותחן, כיוון שהפקק מוכן ועומד על מתכונתו ובשלימותו עוד קודם שנתהדק על הבקבוק, כולל הטבעת שבתחתיתה עם חיבוריה הדקים לפקק, לכן הגם כי עתה לאחר שנתהדק על ידי המכונה על פי הבקבוק אי אפשר לפתחו מבלי שייקרע הטבעת, מכל מקום, כיוון שכבר היה פקק  מושלם קודם הידוקו לבקבוק, וגם יש אפשרות – אם כי רחוקה – של פתיחת הפקק גם בלי הפרדת הטבעת ממנו, אזי מעולם לא פקע שם כלי  ממנו, וכיוון שניכר על הטבעת שאינה חלק מהכלי אלא דקה היא ומחוברת בקל, ועומדת לתלישה ולקריעה, הוי ליה כעין מסיר מגופה וקורע את העור מעל פי החבית שאין בזה איסור”.

ובשמירת שבת כהלכתה הערה עג: “שמעתי מהגרש”ז אויערבך זצ”ל, דאם פקק ההברגה נעשה כולו לפני ההרכבה על הבקבוק (כפקק של פלסטיק), הואיל והטבעת שבקצה עוד לפני הפתיחה ניכר שהיא דבר נפרד מגוף הפקק, וניכר הדבר שעשוי רק שבתחילה יהא ראוי לסגירה מוחלטת, ושיהא ניכר אם מישהו פתח אותו, נראה דמותר, כיוון דהפקק שהיה בתחילה נשאר עכשיו, רק בלי הטבעת האחרונה שהייתה תלויה בו, ורואין את הטבעת כהדבקה של טיט או שעווה, כיוון שגם לאחר ההפרדה חשיב פקק הברגה, רק הפסיד את האפשרות של סגירה מוחלטת…”.

[9] בספר “להלכה”, אות י, מסוכמות הדעות כך: “לדעת הגרי”ש אלישיב שליט”א יש לחוש בפתיחתו לאיסור מחתך אם מנתק לגמרי את הפקק מהרצועה. כי בשעת הפרדת הטבעת מהרצועה הוא מקפיד על המידה שייפרד לפי הסימון כדי שיקבל צורתו כפקק ויהיה נוח להשתמש בו. ולדעת הגרשז”א זצ”ל אין בזה משום מחתך, וב’ טעמים לדבר: א. כי איסור מחתך הוא רק במכוון למידה מסוימת, מה שאין כן בפותח בקבוק שסיבת הפתיחה במקום זה דווקא הוא רק כי הפותח מעונין לפתחו בצורה נוחה ורגילה, ואין דעתו נתונה על צורת המידה של הבקבוק כלל; ב. כי יסוד איסור מחתך הוא ביצירת מידה חדשה לאיזה חפץ, אבל כאן שמידת הפקק כבר עשויה וניכרת, ומחוברת לרצועה בצורה שאפשר להפרידו בנקל, נמצא שבהפרדת הפקק אינו יוצר את מידת הפקק אלא רק מפרידו מהרצועה”.

[10] פרק ט סעיף יח (במהדורת תש”ע). ועיין שם בהערה עג, שאין בזה איסור מחתך או קורע.

[11] ואם עושה כך שהפקק לא יופרד לגמרי מהרצועה, בזה יוצא אף לדעת המחמירים (ספר “להלכה”, אות יא, וכתב שם שכך לכתחילה ראוי לנהוג, אך מכל מקום המקל שלא לעשות כן אלא להפריד לגמרי, יש לו על מי לסמוך; ועוד מביא שם המחבר דיון בפוסקים, האם כאשר נמצא לפנינו פקק שלא הופרד לגמרי מהרצועה, מותר להפרידו לגמרי מהרצועה. יש אוסרים ויש מתירים, ולכתחילה ראוי להחמיר אך המקל יש לו על מי לסמוך, עיין שם הצדדים).

[12]עיין ספר “להלכה”, סימן לג סעיף ו [“מותר להוציא פקק שעם מבקבוק, אפילו בעזרת כלי המיוחד לכך, ואף אם צריך לעשות נקב בפקק כדי להוציאו, אין בזה חשש. וכן אם קשה להוציאו ורוצה לשוברו כדי להגיע ליין, גם כן מותר. טעם הדבר: בהוצאת הפקק מהבקבוק אין שום צד איסור שהרי הפקק ראוי לתשמיש גם קודם לכן, ולכן לא שייך בזה כלל תיקון מנא. וכן אין לחוש בעשיית הנקב בפקק או בשבירתו משום איסור סותר, כי דינו ככלי גרוע וזול (מוסתקי) המבואר דינו להדיא בשו”ע (שיד, א) שמותר לשוברו בשבת לצורך הוצאת אוכל ממנו”], וכך מבואר בפוסקים אחרים.

[13]עיין ספר “להלכה”, סימן לג סעיף ז [שהדבר מותר אפילו בעזרת כלי מיוחד, ואפילו אם הפקק מתעקם, ואין בכך משום איסור “סותר”, על פי המבואר בשו”ע שיד, א, שאין איסור סותר בשבירת כלי גרוע וזול כדי להוציא את תכולתו, עיין שם]. וכן באורחות שבת ופוסקים אחרים.

Print Friendly, PDF & Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אהבתם? שתפו!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

רוצים לקבל עדכונים שוטפים על לימוד חדש?

הירשמו עכשיו לרשימת התפוצה שלנו!