סכך פסול פוסל בארבעה ואוויר בשלושה – הכללים ההלכתיים

מה הדין כאשר לא כל הסכך כשר, וחלקים בו פסולים, באמצע או בצד?

ומה הדין כשלא כל הסוכה מסוככת, ובאמצע יש חללים ההולכים על פני כל הסוכה?

הגמרא דנה בכך בדף יז ע”א וע”ב, ולהלן סיכום הכללים להלכה על פי השו”ע:

א. סכך פסול הממוקם באמצע הסוכה (רחוק מהדפנות)

כאשר הסוכה מסוככת בסכך כשר, ובאמצע הסכך (כלומר, רחוק מהדפנות) יש סכך פסול, הדינים הם כדלקמן:

אם רוחב הסכך הפסול הוא פחות מד’ טפחים: כאשר רוחב הסכך הפסול הוא פחות מד’ טפחים, אין הסוכה נפסלת.

אך האם במקרה כזה מותר גם לישון או לאכול תחת הסכך הפסול עצמו? השו”ע מיקל בדבר ומתיר, אך המשנה ברורה מביא שיש פוסקים החולקים על כך וסוברים, שאמנם הסוכה כשרה, אך אין לישון ולאכול תחת הסכך הפסול אא”כ רוחבו פחות מג’ טפחים. ופוסק המ”ב ש”יש להחמיר לכתחילה” [שו”ע, תרלב, א – “אבל פחות מארבעה כשרה, ומותר לישן תחתיו”; משנה ברורה ס”ק ג – “ויש פוסקים שסוברין דאף דפחות מד’ טפחים הסוכה כשרה, מכל מקום תחת אותו המקום אסור לישן ולאכול, אא”כ אותו המקום הוא פחות מג’ טפחים. לכן יש להחמיר לכתחילה”].

אם רוחב הסכך הפסול הוא ד’ טפחים: אם רוחב הסכך הפסול הוא ד’ טפחים, הסוכה פסולה (שו”ע, תרלב, א).

אך יש להדגיש, שדין זה שסכך ברוחב ד’ טפחים פוסל את הסוכה, הוא דווקא כאשר הסכך מונח באופן שהוא מחלק את הסוכה לשניים, כך שבכל אחד מצדי הסכך אנו נותרים ללא סוכה כשרה. כיצד? אם יש לסוכה שלוש דפנות (ובצד הרביעי היא פתוחה ללא דופן), והסכך הפסול הולך מהפתח ומגיע עד הדופן האמצעי (הדופן שמול הפתח), ורוחבו של הסכך הוא ד’ טפחים; במקרה כזה, הסכך הפסול מחלק למעשה את הסוכה לשני חלקים נפרדים, שבכל אחד מהם רק דופן וחצי, ולכן היא פסולה. אך אם הסכך הפסול מונח לרוחב הסוכה, ומגיע מצד לצד, במקרה כזה החלק הפנימי של הסוכה (החלק שמהסכך הפסול ופנימה) יהיה כשר, שהרי יש שם ג’ דפנות, ורק החלק החיצון (החלק שמהסכך הפסול כלפי הצד הפתוח של הסוכה) ייחשב כסוכה פסולה, ע”י שהסכך הפסול הפריד אותה מהחלק הפנימי. וכמו כן חשוב להדגיש, שבמקרה האחרון, מה שהחלק החיצון פסול, הוא דווקא כשהסכך מונח לרוחב ממש מקצה לקצה, אך אם הוא אינו מגיע מקצה לקצה, אזי אין הפרדה מוחלטת בין החלק החיצון לפנימי, ואז הסוכה כולה כשרה לרבות החלק החיצון (ורק אין יוצאים ידי חובה תחת הסכך הפסול עצמו). ובאותה מידה, אם הסכך מונח לאורך (מהפתח אל הדופן האמצעי) באופן שאמרנו לעיל שפוסל את הסוכה כולה, הוא דווקא כשהסכך תופס את כל האורך, אך אם לא, אזי אין כאן הפרדה מוחלטת של חלקי הסוכה, והיא כשרה למעט החלק שתחת הסכך הפסול (שו”ע, תרלב, א; מ”ב שם, ס”ק ב; וכן רמ”א שם בסוף סעיף ב’, החל מהמילים “והא דסכך פסול פוסל בארבעה”).

[אם יש בסוכה ד’ דפנות, ולא רק שלוש, שוב נמצא שהסוכה כשרה, כי גם לאחר שנאמר הסוכה התחלקה לשני חלקים על ידי הסכך הפסול, עדיין כל חלק כשר בפני עצמו על ידי שלוש דפנות; אך כמובן אין ישנים תחת הסכך הפסול במקרה כזה].

סכך פסול הממוקם בצד הסכך (סמוך לדפנות)

אם הסכך הפסול אינו באמצע אלא בצד, סמוך לדופן, אין הסוכה נפסלת, כי רואים את הסכך הפסול כאילו היא המשך של הדופן, המתעקמת כביכול. זוהי ההלכה הנקראת “דופן עקומה”. אך הלכה זו אמורה רק עד ארבע אמות (לא טפחים, אלא אמות), כלומר, אין רואים את הדופן כ”מתעקמת” אלא לשיעור של ד’ אמות, אך ביותר משיעור זה (כלומר שלאחר שכביכול “מעקמים” את הדופן יש צורך ביותר מד’ אמות עד שמגיעים לסכך כשר), הסוכה פסולה (שם בשו”ע – “מן הצד, אינו פוסל אלא בארבע אמות, אבל פחות מארבע אמות, כשרה, דאמרינן דופן עקומה, דהיינו, לומר שאנו רואים כאילו הכותל נעקם, וייחשב זה הסכך הפסול מגוף הכותל, ודבר זה הלכה למשה מסיני”).

אך אסור לישון ולאכול וכו’ תחת הסכך הפסול הנ”ל, כי אמנם נכון שאין הסכך פוסל את הסוכה כולה, ורואים אותו כ”דופן עקומה”, אך סוף סוף, הישן שם נמצא תחת סכך פסול (למעשה, תחת דופן), ושיעור ד’ אמות אינו בטל לסוכה, כך שהנמצא שם תחת הסכך הפסול עצמו, אינו יוצא ידי סוכה [שם בשו”ע – “ומיהו, אין ישנים תחתיו, כל זמן שיש בו ארבעה טפחים”(מה שמדגיש השו”ע “אם אין בו ארבעה טפחים”, הוא כשיטתו לעיל, שבפחות מד’ טפחים, בטל הסכך הפסול ומותר אף לישון תחתיו)].

ועוד מבואר שם בשו”ע, שמה שהכשרנו לעיל (בסכך פסול באמצע עד ד’ טפחים, ובצד עד ד’ אמות), הוא דווקא בסוכה גדולה, שבניכוי הסכך הפסול יש בה שיעור סוכה ז’ על ז’. אך אם לאחר הניכוי אין בה ז’ על ז’, יש להחמיר יותר. ובלשונו: “במה דברים אמורים, בסוכה גדולה, שיש בה יותר על הסכך פסול, שבעה על שבעה טפחים” (כלומר, שגם אם ננכה את הסכך הפסול, נישאר עם שיעור סוכה, שהוא ז’ על ז’ טפחים). “אבל בסוכה קטנה, שאין בה אלא שבעה על שבעה – בין באמצע בין מן הצד, בשלושה טפחים פסולה; בפחות משלושה, כשרה וישנים תחתיו, ומצטרף להשלים הסוכה לכשיעור”.

האם אומרים “דופן עקומה” רק כשהדפנות מגיעות לסכך? לכאורה, ממה שכותב השו”ע שרואים כאילו הכותל נעקם, מדייק המשנה ברורה בס”ק ד’, “משמע לכאורה מלשון זה, דדווקא כשהדפנות מגיעות לסכך, אבל אם אין הדפנות מגיעות לסכך, אף דבעלמא לא קפדינן בזה, כדלעיל בסימן תר”ל סעיף ט’, דחשבינן כאילו מגיעות למעלה עד הסכך, אפילו הכי, בענייננו דיש סכך פסול על הסוכה, ואנו רוצין להכשירה משום דופן עקומה, לא אמרינן דופן עקומה בזה”. עד כאן דעה מחמירה במשנה ברורה, אך בהמשך מביא המשנה ברורה שיש חולקים ומקלים: “ויש אומרים, דאפילו אינם מגיעים הדפנות לסכך, נמי אמרינן רואין כאילו הדופן מגיע עד למעלה ונכפף”. ומסיים המ”ב, שיש אופן שבו ייתכן שכולם יקלו: “ואפשר, היכי דמן הדפנות עד הסכך הוא פחות מג’ טפחים, לכולי עלמא יש להקל, דאמרינן לבוד ודופן עקומה”.

חלל אוויר באמצע הסכך או בצד הסכך, האם ומתי הוא פוסל

בניגוד לסכך פסול, שפוסל את הסוכה רק כשרוחבו ד’ טפחים (ומן הצד, בד’ אמות), אוויר חמור יותר, ופוסל את הסוכה כבר כשרוחבו ג’ טפחים (בין באמצע ובין בצד). וכך פוסק השו”ע (תרלב, ב), “אוויר, בין בגדולה בין בקטנה, שווים, דבין באמצע בין מן הצד, בשלושה טפחים פסולה”.

חומרה נוספת באוויר על פני סכך פסול, הינה שבאוויר, גם כשרוחבו פחות מג’ טפחים והסוכה כשרה, מכל מקום אין ישנים תחתיו! וכך ממשיך שם השו”ע, “בפחות משלושה, כשרה, ומצטרף להשלים הסוכה, ואין ישנים תחתיו”.

יחד עם זאת (בדומה למה שהדגשנו בסכך פסול), מה שאנו פוסלים סוכה כשרוחב האוויר הוא ג’ טפחים, זהו דווקא כאשר אורך החלל הולך על פני כל הסוכה. כך שהוא מחלק אותה לשניים, באופן שמכל צד אין כדי סוכה כשרה [כמו שציירנו לעיל, שהסוכה היא בעלת ג’ דפנות, ובצד הרביעי היא פתוחה, והאוויר (שרוחבו כאמור ג’ טפחים) נמשך מהפתח עד הדופן האמצעי שכנגד הפתח, ובאופן כזה האוויר חילק את הסוכה לשניים כך שבכל צד יש דופן וחצי והסוכה פסולה; ואם האוויר הוא לרוחב הסוכה ולא לאורך, אזי החלק הפנימי (מהאוויר ופנימה) כשר, ורק החלק החיצון פסול, כי נחשב שהופרד מהחלק הפנימי על ידי האוויר הנ”ל]. וכך כותב הרמ”א בסוף סעיף ב’, “והא דסכך פסול פוסל בארבעה ואוויר בשלושה, היינו דווקא שהפסיק הסוכה לשתים ולא נשאר שיעור הכשר סוכה עם דפנות במקום אחד…”. אך אם אורך האוויר לא הולך על פני כל הסוכה, כך שהוא אינו מחלק אותה לגמרי לשניים, אזי הסוכה אינה פסולה (וכן מה שאמרנו שאם האוויר לרוחב, הוא יוצר הפרדה בין החלק הפנימי לחיצון, אין זה אלא כשהאוויר ממש מצד לצד, אך אם לא, אין הפרדה מוחלטת ואז אף החלק החיצון כשר).

וכן הדין שאמרנו שאין ישנים תחת אוויר (ואף אם רוחבו פחות מג’ טפחים), הוא גם כן דווקא באופן שהאוויר נמשך על פני כל הסוכה ומחלק אותה לשניים. אך אם הוא אינו מחלק אותה לשניים, מותר לישון תחת האוויר, גם אם יש בו ג’ טפחים, שהרי “אין סוכה שאין בה נקבים נקבים” (רמ”א שם, על פי הר”ן). אך כאן יש הגבלה אחת בכל זאת, והיא, שאם שיעור האוויר הוא “שיש בו כדי לעמוד בו ראשו ורובו” (ולפי הגרסה המובאת במשנה ברורה, “ראשו או רובו”), אזי אין ישנים שם, אף אם אינו הולך מצד לצד (שם).

ג. שילובים של סכך פסול ואוויר

בסעיף ג’ כותב השו”ע, “סכך פסול פחות מארבעה, ואוויר אצלו פחות משלושה, אין מצטרפים לפסול. הלכך, אם אוויר שלושה במקום אחד, אפילו מיעטו בסכך פסול, כשר”.

הסיבה לכך שאין מצרפים סכך פסול יחד עם אוויר כדי לפסול את הסוכה, היא משום הכלל ההלכתי שאין מצרפים שני דברים שאין שיעורים שווה (כגון כאן, שסכך פסול פוסל בד’, ואוויר פוסל בג’) – מ”ב, ס”ק יז.

[וממשיך השו”ע, “והני מילי בסוכה גדולה, אבל בקטנה, שאין בה אלא שבעה על שבעה, אם יש בין שניהם שלושה טפחים, מצטרפים לפסול”. ומסביר המשנה ברורה, שמכיוון שבסוכה קטנה השיעורים שווים (כי בסוכה קטנה, סכך פסול פוסל אותה בג’ טפחים, וכן אוויר פוסל אותה בג’ טפחים), לכן הם מצטרפים].

בסעיף ד’ נשאר השו”ע בספק להלכה במקרה הבא – מה הדין כאשר יש שני סככים פסולים, ורוחב כל אחד מהם הוא שני טפחים, אך מפריד ביניהם אוויר פחות משלושה טפחים? מצד אחד הסוכה כשרה, כי אין סכך פסול מצטרף לאוויר, אך מצד שני, לכאורה מצטרפים שני הפסולים, כי אין ביניהם הפסק חשוב. השו”ע נשאר בספק (“אם יש סכך פסול שני טפחים ועוד סכך פסול שני טפחים, ואוויר פסול פחות משלושה מפסיק ביניהם, יש להסתפק אם שני הפסולים מצטרפים לפסול הסוכה”) והמשנה ברורה פוסק, “ולכן אם אפשר לתקן, יתקן, ואם אי אפשר לתקן, ואין לו סוכה אחרת, יישב בה ולא יברך, דספק ברכות להקל”.

מה שברור הוא, שאם בשני הסככים הפסולים הנ”ל אין יחד ד’ טפחים, כאן אין אנו מחמירים עד כדי כך, שנאמר שהאוויר שביניהם נחשב כסתום ומצטרף לחברם (כגון, טפח וחצי סכך פסול, טפח אוויר וטפח וחצי סכך פסול, אין אומרים שלפנינו ד’ טפחים מחוברים ופסול), וכך כותב המ”ב בס”ק כ, “מיהו, אם אין בפסולים ד’, לא אמרינן שיהא חשוב כסתום מחמת לבוד, דלא אמרינן לבוד להחמיר”. ומסבירים האחרונים שהכוונה היא, ש”לבוד” כזה, שבו מחשיבים את החלל באמצע כסתום ומלא, זה אין אומרים להחמיר, אבל לבוד מסוג של קירוב בלבד, כמו ברישא של הסעיף שבו יש שני סככים פסולים של ב’ טפחים ואנו דנים אם האוויר יקרב ביניהם, בזה הסתפק השו”ע על פי הראשונים. והמעוניין להבין את גדר הספק בדיוק, בתוספת עומק בכל הנ”ל, מופנה לעיין בשיעורו של הגר”א עוזר בנושא – לחצו כאן

ד. סכך פסול וסכך כשר לסירוגין, באופן שרוחב כל סכך פסול אינו ארבעה טפחים – האם הסוכה כשרה?

מה הדין כשמניח סכך פסול וסכך כשר לסירוגין, באופן שרוחב כל סכך פסול אינו ארבעה טפחים – האם הסוכה כשרה? מצד אחד, אין ברוחב של כל סכך פסול ד’ טפחים, אך מצד שני, שיעורו שווה לשיעור הסכך הכשר, והאם ניתן להכשיר כך?

סוגיה זו עולה בדף טו ע”א במשנה ובגמרא שם. ולהלכה פוסק השו”ע בסימן תרלא, סעיף ח, שאם הרוב סכך כשר, הסוכה כשרה, ואם הרוב סכך פסול, הסוכה פסולה. ואם שווים בדיוק, הסוכה פסולה, כי אמנם עקרונית ההלכה היא שיש להקל ב”פרוץ כעומד”, אך אנו חוששים שלמרות מראית העין, לא ניתן למלא סכך כשר באופן שישווה באמת לסכך הפסול, כי “אי אפשר לצמצם” (אי אפשר לדייק). לפיכך, אין כשר אלא באופן שיש ודאות שהסכך הכשר רב על הסכך הפסול. וזו לשונו:

“סככה בשפודין, שהם פסולים לסכך בהם, ואין בהם ארבעה, ואין מהם ארבעה במקום אחד (כלומר, אין בכל שיפוד ארבעה, וכן אינו מניח שני שיפודים יחד באופן שנוצר רצף ארבעה), והניח בין שפוד לשפוד כמלוא שפוד ונתן שם סכך כשר, פסול, שאי אפשר לצמצם שימלא כל האוויר מסכך כשר, ונמצא הפסול מרובה. אבל אם העדיף סכך הכשר מעט על הפסול, או אם היה הפסול נתון שתי ונתן הכשר ערב, או איפכא, כשר, שאז מתמלא כל האוויר מסכך כשר” [ומוסיף השו”ע, “ודווקא בסוכה גדולה, אבל בסוכה קטנה, צריך להיות מן השפודים פחות משלושה במקום אחד”].