א. הדלקה בבית הכנסת והדלקה בבית (והאם חוזר ומברך)
מלבד התקנה להדליק בבית, נוהגים להדליק ולברך גם בבית כנסת ובית מדרש, ומברכים על הדלקה זו, משום פרסומי ניסא (שו"ע, או"ח, תרעא, ז).
ומי שהדליק בבית הכנסת, אינו נפטר בכך מהדלקה בביתו, וחוזר אח"כ ומדליק בבית. וכמו כן, אף אם בירך בבית הכנסת, חוזר ומברך את הברכות בבית (מלבד ברכת שהחיינו, שאותה אין מברך שוב, אא"כ מדליק גם עבור אחרים, בני ביתו וכו'), כפי שנבאר בהלכה אחרת בנפרד.
ב. מיקום ההדלקה בבית הכנסת
בשונה מהדלקה שבבית, ההדלקה שבבית הכנסת אינה ליד הפתח, אלא בכותל דרום (או על שולחן שעומד אצל כותל דרום), בדומה למנורה בבית המקדש שהייתה בדרום (שו"ע שם, ומ"ב. ואוסיף שבספר "חנוכה" של הרב צבי כהן ראיתי שכותב על פי שו"ת בצל החכמה, "בכותל דרום, משליש הבית ולפנים, זכר למנורת המקדש").
וכשמציבים את החנוכיה בכותל הדרומי, יש להציבה באופן שהנרות יהיו מסודרים ממזרח למערב (ולא מצפון לדרום), כי כך היו הנרות מסודרים במקדש, ממזרח למערב (שו"ע ורמ"א שם. ובמס' מנחות דף צח ע"ב נחלקו תנאים האם הנרות היו מסודרים ממזרח למערב או מצפון לדרום, ועיין במ"ב שאין למחות במקומות שנהגו לסדר מצפון לדרום כי יש להם על מי לסמוך).
ג. אופן ההדלקה ומיקום המדליק
ביום הראשון מדליק את הנר הימני, וביום השני את שני הימניים וכו', כמו ההדלקה בבית (כך לפי המנהג הנפוץ, אם כי יש גם מנהגים אחרים. ועיין ספר "חנוכה", של הרב צבי כהן, פרק כא, סעיפים טז-יז).
יש שמקפידים על כך שהנר הימני יהיה תמיד הנר הסמוך לארון הקודש (הואיל והוא הנר שדולק בכל יום), ועל כן, יתאים המדליק את עמידתו בהתאם: אם הארון במזרח (והמנורה היא כאמור בקיר הדרומי), אזי יעמוד המדליק במרווח שבין המנורה לבין קיר הדרום, ויעמוד כשאחוריו לקיר ופניו לצפון, וכך כשמתחיל מהימני, זהו הנר הקרוב לארון הקודש (כך כתבו החתם סופר ופוסקים נוספים, וזו למעשה גם דעת המשנה ברורה בס"ק מג).
אך יש שאין מקפידים על כל הכלל הנ"ל (שהנר הפונה לארון הקודש יהיה הנר הדלוק בכל יום) אלא פשוט מציבים את המנורה סמוך לקיר הדרומי, עומדים מול המנורה ומדליקים בימין (עיין המקורות לשתי הדעות בספר "חנוכה" של הרב צבי כהן, פרק כא סעיפים טז-יז).
ד. גובה הנר בבית הכנסת–
בניגוד לחנוכיה המודלקת בבית, שבה יש מצווה להקפיד על כך שגובה הנר לא יעלה על עשרה טפחים (שו"ע, או"ח, תרעא, ו- "ומצוה להניחו פחות מעשרה טפחים". ומסביר המ"ב שהמטרה היא לפרסום נס, כי כך רואים כולם שהנר אינו לתאורה בלבד, כי אין מציבים נר לתאורה בגובה כה נמוך- "דאיכא פרסום הנס טפי כשהוא למטה, דדבר העשוי לאור אין דרך להניחה כל כך למטה"), בחנוכיה שבביהכנ"ס אין הקפדה על כך אלא אדרבה, המנהג להניחה במקום גבוה (מ"ב, תרעא, ס"ק כז).
ה. זמן הדלקת נרות בביהכנ"ס
מדליקים בין מנחה למעריב, כמבואר ברמ"א, או"ח, תרעא, ז- "ונוהגין להדליק בבית הכנסת בין מנחה למעריב". ומסביר המ"ב, שגם אנשים שבהדלקתם הרגילה בבית בחנוכה נוהגים להדליק מצאת הכוכבים ואילך, בבית הכנסת שונה הדבר ונוהגים להדליק בין מנחה למעריב. וזאת משום שאז מתקבץ העולם ויש יותר פרסום, וכן משום שאין נכון לעכב את העולם להדלקה אחר ערבית, כי הכול הולכים לבתיהם להדליק [כלשונו בס"ק מו- "רוצה לומר, אפילו הנוהגים להדליק בכל יום בצאת הכוכבים, בבית הכנסת נוהגים אחר מנחה, בשעה שהעולם מקובצים. וגם, דלאחר מעריב אין נכון לעכב העולם לזה, דצריך כל אחד למהר לילך לביתו להדליק נר חנוכה"].
[ובית כנסת שמתקיימים בו כמה מניינים לתפילת ערבית, ידלקו הנרות בכל המניינים. ואם כבו, ידליקם במניין הבא. מכל מקום, אין צורך לכבות במיוחד כדי לחזור ולהדליק במיוחד לכל מניין, אלא ניתן פשוט לשים שמן בכמות גדולה שתדלק לכל המניינים (הרב צבי כהן, חנוכה, כא, א)].
[הערה- אמרנו "בין מנחה לערבית", מתוך הנחה שמתפללים מנחה סמוך לערבית. כאשר עושים מנחה גדולה, דהיינו, מוקדם ביום, ידליקו לפני ערבית [ולא אחרי מנחה] (נטעי גבריאל, מא, ו)].
ו. מתי מדליקים בבית הכנסת בערב שבת ובמוצ"ש?
יידון בעז"ה בהלכה נפרדת.
ז. האם נוהגים להדליק בביהכנ"ס גם בשחרית?
בבוקר, מדליקים בביהכנ"ס אך בלי ברכה, כפי שמסכם הרב צבי כהן (חנוכה, כא, כג)- "נוהגים שבבית הכנסת בימות החול דולקים נרות חנוכה גם בבוקר, בשעת תפילת שחרית (כבמנורת המקדש- שלדעת הרמב"ם אם מצוה כבויה בשחרית, חוזר ומטיב). אך יש להיזהר שלא לברך עליהם"
[ובספר שערי החנוכה ראיתי, "עוד נוהגים בבית הכנסת בימות החול להדליק שוב את נרות חנוכה לתפילת שחרית אבל בלי ברכה. ושני טעמים נאמרו בזה. א', הואיל ולדעת הרמב"ם הדליקו הנרות בבית המקדש פעמיים, בלילה וגם ביום, ולדעתו בנס חנוכה דלק השמן שבפך שמונה לילות ושמונה ימים (שו"ת בניין שלמה סימן נג והביאו בשדה חמד מערכת חנוכה אות סד אות כד). ב', מצד הדין היה ראוי להשאיר הנרות שמדליקים בבית הכנסת בערב לכל הפחות למשך חצי שעה כמו הנרות שמדליקים בבית. אמנם בהרבה בתי כנסיות יש רק מניין אחד לערבית, ואחר סיום התפילה הולכים הקהל לביתם ולא נשאר שם איש, ושוב אין פרסומי ניסא בשארית חצי השעה. ולכן משלימים חסרון זמן זה בהדלקתם שוב בבוקר (שו"ת מלמד להועיל, או"ח סימן קכא)". ובהמשך הוא מוסיף, "גם מקום שמתפללים בו רק שחרית ולא מנחה ומעריב, יש להם להדליק בבוקר מטעם הראשון הנ"ל, והיות שאין מברכים על הדלקה זו אין להימנע מספק"].
ח. האם הכרח שבשעת ההדלקה והברכה בבית הכנסת יהיה מניין?
נחלקו אחרונים, אם צריך שבשעת ההדלקה והברכה יהיה מניין. יש אומרים שצריך, שהרי עיקר הסיבה שמדליקים בביהכ"ס ולא רק בבית, היא לפרסומי ניסא בציבור, ואם כן מה יועיל להדליק כשאין מניין? ולכן הם סוברים שאמנם יש להדליק אך בלי ברכה.
אולם, הכרעת הביאור הלכה (בסימן תרע"א ד"ה ויש נוהגים) היא לא כך. לדעתו, המיקל לסמוך ולברך גם כשאין מניין בשעת הדלקה ממש, יש לו על מי לסמוך, כי לצורך פרסומי הניסא המיוחד שבבית כנסת, די בכך שאחר כךיבואו אנשים ויראו הנרות דולקים, ולאו דווקא בשעת הדלקה. יחד עם זאת, לכתחילה נכון שכן יהיה מניין כבר בשעת הדלקה וברכה (כל זה בביאור הלכה שם).
ט. האם מותר לכבות הנרות לאחר היציאה מבית הכנסת בתום ערבית?
"אחר תפילת ערבית לא יכבו את הנרות אם לא דלקו עדיין חצי שעה, אפילו כל הציבור יוצא מבית הכנסת ולא יראו אחרים את הנרות. אלא אם כן קיים חשש גניבה או הדלקה" (הרב צבי כהן, חנוכה, פרק כא סעיף כב. והטעם להקל כשקיים חשש גניבה או הדלקה, הינו שבמקרים אלה, ניתן לסמוך על הסברא שסוף סוף, הואיל והטעם להדלקת ביהכנ"ס הוא לפרסומי ניסא לרבים, ממילא כשהרבים כבר הולכים, ניתן לכבות).