נטילת כדור אקמול בשבת – האם מותרת?

מדוע גזרו שלא לבצע פעולות רפואה בשבת, ומתי מותר בכל זאת לקחת בשבת כדור אקמול, סירופ או כל רפואה אחרת?

שאלה:

האם מותר בשבת לקחת, לצורך רפואה או הקלה על הכאב, סירופ, טיפות או גלולות וכו’, כגון כדור אקמול?

התשובה בקצרה:

גזרו חכמים, שבשבת אין לעשות פעולות רפואה, כגון לקחת תרופות (טעם הגזירה – עיין להלן בתשובה המורחבת).

אך גזירה זו מתייחסת רק למצב שבו האדם בריא ומתפקד, ומטרת נטילת התרופה היא רק לפתור כאב נקודתי מסוים (דוגמה שכיחה: אדם מתפקד והולך כרגיל, אך יש לו כאב ראש, והוא בא לקחת כדור אקמול וכד’). במקרה כזה, גזרו חכמים את האיסור.

אך אם מדובר באדם שחלה, לא החילו חכמים גזירה זו, והדבר מותר (כמובן, כשאין בכך עשיית מלאכה האסורה בשבת), ובכלל זה לקחת סירופ, טיפות או גלולות.

ומתי מוגדר האדם כ”חולה”, שהדברים הנ”ל מותרים לו? המקרים השכיחים הם שהאדם נפל למשכב; או שיש לו חום, באופן שבדרך כלל אין יוצאים כך מהבית; או שסובל מהכאב ברמה כזו שנחלש כל גופו. כמו כן, יש כאלה שתמיד נחשבים ל”חולה” ולא גזרו בהם – כך הדין ביולדת, וכן בקטן.

התשובה ביתר הרחבה:

חכמים גזרו שלא לעשות בשבת פעולה שניכר שהיא לרפואה, אפילו אם אין בפעולה זו שום מלאכה האסורה בשבת[1]. וטעם הגזירה הוא “משום שחיקת סממנים”, כלומר, חששו שאם יתירו, יבוא האדם גם “לשחוק סממנים”, לשחוק חומרים כדי להכין מהם תרופה, דבר האסור מדאורייתא משום מלאכת טוחן (משנה ברורה, שכז, ס”ק א).

אולם, גזירה זו מתייחסת רק לאדם שלמעשה בריא, ומטרתו בנטילת התרופה היא רק לפתור כאב מסוים (ובלשון השו”ע, או”ח, שכח, א- “מי שיש לו מיחוש בעלמא, והוא מתחזק והולך כבריא”).

לעומת זאת, כאשר אדם נכנס לגדר “חולה”, ואפילו “חולה שאין בו סכנה”, אין הגזירה חלה עליו ומותר לו לקחת תרופה (משנה ברורה, שכח, ס”ק א; וכך מבואר גם ברמ”א, שכח, סוף סעיף לז ובמשנה ברורה שם ס”ק קכא).

ה”חולה” שלגביו אין הגזירה חלה, הוא אדם שמתקיים לגביו אחד מהמקרים הבאים – כפי שמסכם מחבר הספר שמירת שבת כהלכתה, בתחילת פרק לג:

  1. מי שנפל למשכב מחמת חוליו (מקורו ברמ”א, שכח, סוף סעיף לז).
  2. אדם הסובל מחום למעלה מן הרגיל אצלו, ואפילו לא נפל למשכב, אך ברמה שכרגיל אין יוצאים מפתח הבית מחמת כך (בהערה, מביא השמירת שבת כהלכתה את דעת קצות השולחן שלפיה רמת החום הקובעת היא 38 מעלות, אך הוא עצמו אינו מסכים לכך – “וכתבנו שלא כדבריו, כי נראה שאין לקבוע כללים בזה, אלא יש לדון בכל מקרה לגופו… ואדרבה, מצינו שחום מעט באדם לפעמים הוא סימן למחלה שיש בה סכנה…”).
  3. אדם הסובל מכאב המחליש כל גופו (על פי רמ”א, שכח, יז, שם מבואר שבמקרה כזה מותר לקחת תרופה אפילו לא נפל למשכב). לדוגמה, אדם שיש לו מיגרנה, או כאב שיניים ברמה שהוא מצטער הרבה ונחלש כל גופו (שם בשש”כ, וכן בפרק לד סעיף ז).
  4. מי שכעת בריא, אך עלול ליפול למשכב אם לא יקבל תרופה, כגון חולה אסטמה, סכרת או דלקת פרקים.
  5. מי שקיימת אצלו סכנת אבר, כגון שבר. ולא דווקא כשיש סכנה שהאבר יפסיק לתפקד לגמרי, אלא אפילו אם יש רק חשש שהאבר לא יתפקד כמו אצל כל אדם, כגון שיצלע.
  6. דלקת עיניים (לא מדובר בכאב עיניים חלש; ומאידך גיסא, גם לא מדובר במחלת עיניים רצינית, שהרי היא כפיקוח נפש והכל מותר; אלא מדובר בדלקת עיניים, או כאב עיניים משמעותי- עיין שם בפרק לד סעיף ח).

במקרים האמורים כאן, לא גזרו חכמים גזירת רפואה. ולכן, למשל, בעוד שאסור לקחת כדור אקמול כדי להקל על כאב ראש סתם, הרי שאם אדם נפל למשכב, או שיש לו חום כאמור לעיל, מותר לו לקחת כדור. וכך, למשל, על אף שאסור לקחת כדור כדי להקל על כאב שיניים מועט, מותר לקחת כדור במקרה של כאב שיניים הגורם לאדם להצטער הרבה ונחלש כל גופו (שש”כ, פרק לד, סעיפים ו-ז).

בנוסף, יש כאלה שמלכתחילה נחשבים תמיד כחולה, ולא גזרו לגביהם את הגזירה:

  • כך, יולדת מיום שמיני עד סוף יום שלושים ללידתה, נחשבת כחולה שאין בו סכנה.
  • וכן קטן, נחשב כחולה שאין סכנה, ואין הגזירה חלה עליו, כמבואר ברמ”א, סימן שכח סעיף יז.

 

[1] . למשל, אסור לסוך חומץ לצורך רפואה (שו”ע, או”ח, שכז, א), או לבלוע דברים שאנשים בולעים אותם רק לצורכי רפואה (שו”ע, שכח, לז- “וכל שאינו מאכל ומשקה [של] בריאים, אסור לאכלו ולשתותו לרפואה”).

Print Friendly, PDF & Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אהבתם? שתפו!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

רוצים לקבל עדכונים שוטפים על לימוד חדש?

הירשמו עכשיו לרשימת התפוצה שלנו!