שאלה:
כשאומרים בתפילת שמונה עשרה “משיב הרוח ומוריד הגשם”, האם את המילה “הגשם” יש לומר בסגול תחת הגימל, או בקמץ?
התשובה בקצרה:
אין בעניין זה הכרעה חד משמעית, אלא דעות לכאן ולכאן. ומכל מקום, נראה שהדעה הרווחת יותר היא לומר בסגול.
התשובה ביתר הרחבה:
לפי דעה אחת, יש לומר “הגשם” בקמץ תחת הגימל, וזאת משום שהמילה באה בסוף המשפט (שהרי היא מסיימת את המשפט “משיב הרוח ומוריד הגשם”), והכלל הוא שמילים כמו “גשם”, “ארץ” וכו’, כאשר הן באות בסוף פסוק או באתנחתא, משתנה הניקוד שלהן מסגול לקמץ[1]. וכן דעת הגר”מ פיינשטיין באגרות משה [או”ח סימן ד, סימן מ אות טו; ומדגיש שם שההלכה הנ”ל במס’ נדרים אמורה לא רק לגבי קריאת התורה אלא גם בברכות וכד’], הרה”ג ישראל יעקב פישר [אבן ישראל, חלק ח סימן ט] והגרי”ש אלישיב [כמובא בשמו ב”פניני תפילה”, פרק ט, עמ’ קמה-קמו, תוך ציטוט דבריו; הגרי”ש אלישיב גם מוסיף, לפי הציטוט, כי אף החפץ חיים נהג לומר בקמץ].
אולם, רבים חולקים על כך וסוברים שיש לומר בסגול ולא בקמץ [אורחות רבינו הקהילות יעקב, חלק א ס”ק ריג; הגר”ח קנייבסקי ב”דעת נוטה”, תשובה קעא; ילקוט יוסף חלק א, סימן קיד סעיף טו; שו”ת רבבות אפרים חלק ג סימן סח; הרה”ג זילבר בשו”ת אז נדברו, חלק יב סימן כו; הגר”מ שטרנבוך בתשובות והנהגות, חלק א סימן פא; הגרש”ז אוירבך והגר”ש ואזנר (בהסכמותיהם לקונטרס “ברכות החיים”, המוקדש לשאלה זו ולהוכחת הדעה שיש לנקד בסגול) וכן פוסקים רבים וחשובים אחרים (כמובא בקונטרס ברכות החיים הנ”ל, ועיין גם חיזוק לדעה זו בהסכמות הרבנים שניתנו לספר); וכך גם מבוארת דעתו של גרש”ז אוירבך ב”הליכות שלמה” על הלכות תפילה, פרק ח סעיף יד- “המנהג הנכון הוא לומר מוריד הגשם“; ועיין שם בהערה 54, שם מובאים דבריו באגרת, שלאחר שראה את קונטרס ברכות החיים, התחיל לומר בסגול].
וטעמה של דעה זו הוא, ש”משיב הרוח ומוריד הגשם” אינו באמת סוף משפט; שהרי מיד ממשיכים ואומרים “מכלכל חיים בחסד וכו'”, וזהו למעשה המשך של המשפט (דהיינו, אומרים על הקב”ה שהוא משיב הרוח ומוריד הגשם, וכן מכלכל חיים בחסד וכו’)[2]. ויש שנקטו טעמים אחרים, קבליים, כגון, שיש עניין בכך שהמילה “גשם” תהיה מנוקדת כמו המילה “חסד” ועוד (עיין בהרחבה בקונטרס ברכות החיים הנ”ל). ועיין עוד בהערה להרחבה נוספת[3].
מכל מקום, נראה שהדעה הרווחת יותר בקרב המחברים והפוסקים היא לומר בסגול. וכך גם בפסקי תשובות (קיד, ו) כותב המחבר שיש לומר בסגול.
[1] כלל זה מקורו במס’ נדרים דף לז ע”ב (כפי שמוסבר שם הכלל על ידי הר”ן ןהרא”ש, בד”ה מקרא סופרים ארץ ארץ) ומדברי הגמ’ עולה שזוהי הלכה למשה מסיני; ויוער שיש לכלל זה כמה יוצאים מן הכלל, אך לא נאריך.
[2] לשיטה זו, המילה “הגשם” אינה נחשבת כלל לסוף משפט כסברת הדעה הקודמת, אלא לאמצע משפט, שכן מיד אחרי המילים “משיב הרוח ומוריד הגשם” ממשיכים מיד ואומרים “מכלכל חיים בחסד וכו'”. ואדרבה, בכוונה הסמיכו את משיב הרוח ומוריד הגשם יחד עם מכלכל חיים בחסד, משום שהגשמים מביאים חיים ופרנסה, ולכן סמכום יחד כמבואר בטור סימן קיד, והכל אם כן המשך אחד (ונימוק דומה לכך כותב הגר”מ שטרנבוך, שם: “וכנלע”ד שצריך לחבר עם ההמשך ‘מכלכל חיים בחסד’, שצריך גשמי רחמים ורצון להחיות, וגשם לבד אין בו תמיד ברכה, ולכן אין להפסיק באתנחתא ולבטא בקמץ, אלא יש לומר בסגול, להמשיך ל’מכלכל חיים’).
לעומת זאת הדעה הראשונה סוברת, שגם אם העניינים סמוכים כאמור, אין זה שולל שיש אתנחתא מסוימת, וכך כותב הרה”ג ישראל יעקב פישר, המחזיק כאמור בדעה הראשונה.
[3]הרב קרויס בקונטרס ברכות החיים (המוקדש כאמור לשאלה הנ”ל של ניקוד “הגשם” ולהוכחת השיטה שיש לומר בסגול), מאריך להראות שבסידורים הישנים הניקוד הוא בסגול, ושהסידור הראשון שבו מופיעה המילה “הגשם” בניקוד קמץ הוא הסידור “ויעתר יצחק”, של ר’ יצחק סטנוב, אשר היה אחד ה”משכילים”, ומאריך המחבר שגם מסיבה זו חשוב להקפיד על האמירה בסגול (שמירת המסורת ואי מתן פתח למשכילים לשנות דברים); נציין אמנם כי דברים אלה עוררו מורת רוח אצל הרה”ג ישראל יעקב פישר (כפי שהוא כותב בשו”ת אבן ישראל הנזכר לעיל), אשר סבר שלא ראוי לומר כך על ר’ יצחק סטנוב, וכמו כן, אפילו אם נכון שר’ יצחק סטנוב היה “משכיל”, אין לשלול רק משום כך את דבריו, והראיה, שבמסכת אבות מובאים דברי אלישע בן אבויה; כמו כן, בהמשך הוא מביא גם מקונטרס משיב הרוח של הרב שר שלום מרזל, שדחה את דברי הרב קרויס והראה שגם לפני סידורו הנ”ל של ר’ יצחק סטנוב היה סידור שנכתב בו בקמץ (וכמו כן מביא מהקונטרס הנ”ל, שסידורו של ר’ יצחק סטנוב אינו דבר שיש לשוללו כי הפרי מגדים בהקדמתו מפנה כמה פעמים לסידור זה); הרה”ג פישר סירב לתת הסכמה לקונטרס, ודעתו היא שיש לומר בקמץ, הכול כמתואר בשו”ת אבן ישראל הנ”ל.