מעבר בין שתי נשים

האם נכון שיש בעיה לעבור בין שתי נשים? מה מקור העניין וטעמו? ומהם הכללים ההלכתיים?

שאלות:

  • מה המקור לכך שגבר נמנע מלעבור בין שתי נשים, ואשה אינה עוברת בין שני גברים?
  • מהם הכללים בעניין זה?

תשובה:

א) מקור הדין וטעמו

המקור הוא בגמרא במסכת פסחים דף קיא ע”א. שם נאמר לגבי נשים, ש”אין ממצעין ולא מתמצעין”, דהיינו, אדם לא יעבור בין שתי נשים ואין אשה עוברת בין שני גברים.

המעיין בגמרא שם יראה, שעל פני הדברים אין העניין קשור כלל לגדרי צניעות וכדומה, אלא הוא עניין סגולי מסוים, בדומה לשאר דברים המוזכרים שם, כגון לעבור בין שני דקלים או בין בע”ח שונים (ובנוסף, מובא בגמ’ לחש סגולי למקרה שכבר נעשה הדבר ועברו ביניהם, וגם מזה מוכח שהוא עניין סגולי)[1].

מקור נוסף הוא במסכת הוריות דף יג ע”ב, שם מבואר שמעבר בין שתי נשים (וכן מעבר אשה בין שני גברים) הוא אחד הדברים ש”קשים ללימוד”, כלומר מקשים על לימוד התורה והבנתה (כלשון רש”י שם: “קשים ללמוד- שהעושה אותן יהא קשה לשמוע”).

דברים אלה לא נפסקו על ידי הרמב”ם והשולחן ערוך, אך הם כן מובאים באחרונים שונים[2].

ב) הכללים הנהוגים

בספר “מעדני שלמה – הלכות והליכות מרן הגרש”ז אויעברבאך זצוק”ל” (עמ’ שכז), מובא בשם הגרש”ז שעניין זה שייך רק כשיש “קשר” בין הנשים, כגון שמדברות ביניהן או הולכות יחד וכו’, אך אם בדרך מקרה הזדמן שעומדת אשה כאן ואשה כאן, אין מניעה לעבור ביניהן[3].

וכן עיין בספר שמירת הגוף והנפש, חלק א סימן קיא הערה ח, דברים דומים בשם שולחן חי סימן סז סעיף ב, “דנראה מצד הסברה דאם יושבים בפ”ע ואינם נקראים צוותא חדא אין חשש…”.

בנוסף, בספר “שמירת הגוף והנפש” הנ”ל, חלק א סימן קיא, מלקט המחבר מדברי הפוסקים כמה כללים, ונציין את חלקם (השכיחים בחיי המעשה):

א. דווקא כשהנשים עומדות קרוב זו לזו, אך כשיש מרחק בין הנשים, של ד’ אמות, אין מניעה לעבור ביניהן.

ב. ע”פ שו”ת שלמת חיים (הרב זוננפלד), דווקא כשעובר בין שתי נשים עומדות (או אשה בין שני גברים עומדים), אך אם כולם הולכים, אין קפידא.

ג. דווקא כשגבר אחד עובר בין שתי נשים, אך שיעברו שני גברים בין שתי נשים (או שתי נשים בין בין שני גברים) אין קפידא.

ד. י”א שדווקא באשה, ולא בבתולה[4].

ה) יש להסתפק אם העניין נאמר גם בנשים בני ביתו כגון אמו ואשתו וכו’ (וכן יש להסתפק אם העניין אמור ביהודיות דווקא או גם בגויות; וספק נוסף שם – האם הדין הוא דווקא כשעובר ביניהן, או גם כשיושב או עומד).

ו) אדם שמכורח הנסיבות צריך לעבור בין ב’ נשים, יאחז בידו דבר כלשהו, ונחשב כ”חציצה” לצורך העניין.

 

[1] אמנם ישנה שיטה שלפיה העניין קשור לצניעות (כי העובר בין שתי נשים יסתכל בהן), והיא שיטת רבינו ידעיה הפניני בחידושיו למסכת הוריות, אך הדברים קשים מן הגמ’ ומשאר המפרשים, וכבר העיר בספר שמירת הגוף והנפש, סימן קיא הערה יב, “אך הוא דבר חדש, ובכל הספרים האחרים שהזכרנו איו מוזכר בזה טעם כלל, והנסתרות לה’ אלוקינו; גם יש להעיר איך יכלכל הגמ’ בפסחים…”.

[2] אליה רבה בסימן ג אות י, שו”ע הרב הלכות שמירת הגוף והנפש סעיף ט, קיצור שולחן ערוך בסימן ג סעיף ח ועוד. ולפירוט רחב עיין בספר שמירת הגוף והנפש, חלק א, סימן קיא.

[3] ובלשון המחבר – “אמר מרן שהדין שאיש לא יעבור בין שתי נשים הוא רק כאשר יש קשר בין שתי נשים הללו, כגון שהולכות יחד והוא הולך ביניהן, אבל אם רק במקרה נזדמנו שתי נשים במדרכה בלי קשר ביניהן, ליכא שום קפידא מללכת ביניהן, דאם נאסור דבר כזה אין לדבר סוף…” (ועיין שם סברה נוספת).

[4] וכותב המחבר בהערה ט- “בשו”ת רבבות אפרים מביא מספר לב אליהו, בראשית עמ’ כו, מעשה שהיה אצל הגרש”ז זצוק”ל מקלם שעבר בין שתי נערות ואמר כי כל העניינים הסגוליים שמצינו בחז”ל, כלומר שלא ידענו טעם נגלה, צריך לדקדק בהם רק כמו שכתוב בלשון חז”ל ולא יותר, ובזה הרי כתיב שלא לעבור בין ב’ נשים, ובתולות לגבי דבר זה אינן בכלל נשים, עכ”ל. וכ”כ בשמו בספר זיכרון… ומציין דבמגילה דף יג ע”א מבואר דבתולה אינה בכלל נשים…”.

 

Photo by Tim Mossholder on Unsplash

Print Friendly, PDF & Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אהבתם? שתפו!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

רוצים לקבל עדכונים שוטפים על לימוד חדש?

הירשמו עכשיו לרשימת התפוצה שלנו!