מהם חמשת הדברים שאירעו בי”ז תמוז? והאם היו בבית ראשון או שני?

מהם חמשת הדברים שאירעו בי"ז תמוז? ובאיזו תקופה אירעו? בית ראשון או בית שני?

שאלה:

ידועה האמרה, שחמישה דברים אירעו לאבותינו בי”ז תמוז. מה מקור הדברים, מהם הדברים ובאיזו תקופה אירעו?

תשובה

המשנה במסכת תענית (פרק ד משנה ו) מונה חמישה דברים שאירעו בי”ז תמוז, וחמישה דברים שאירעו בתשעה באב.

ביחס לשבעה עשר בתמוז אומרת המשנה: “בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפוסטמוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל”.

ונבאר בקצרה:

“נשתברו הלוחות” –

משה רבינו ירד עם הלוחות מהר סיני לאחר שהיה שם ארבעים יום, וכשראה את חטא העגל והמחולות, שבר את הלוחות, כמבואר בספר שמות, לב, יט.

“ובטל התמיד” –

מפרש הברטנורה, “שלא היה שם כבשים להקריב, שבאה העיר במצור”[1].

והנה, לא ברור לכאורה באיזה מצור מדובר (האם זהו אותו מצור שבסופו חרב בית המקדש בתשעה באב, או מצור אחר), וכן לא ברור אם מדובר בבית ראשון או שני.

התפארת ישראל, בפירושו למשנה, כותב שיש שתי אפשרויות באיזו מצור מדובר:

לפי פירושו הראשון, אין הכוונה למצור שהביא לחורבן הבית, אלא למצור אחר, בימי בית שני, שעליו מסופר בגמרא במסכת בבא קמא דף פב ע”ב. שם מסופר, שהייתה מלחמה פנימית בין היהודים בין מחנהו של “הורקנוס” לבין מחנהו של “אריסטובולוס” (ושניהם מבית חשמונאי), ומחנה הורקנוס התבצר בתוך ירושלים, ומחנה אריסטובולוס צר עליו מבחוץ; ובשלבים הראשונים, עוד היו לנצורים (מחנה הורקנוס) כבשים, כי שילמו כסף למחנה אריסטובולוס ותמורת זאת סיפקו להם כבשים מבחוץ; עד שיום אחד החליט מחנה אריסטובולוס להפסיק את אספקת הכבשים (ר’ לשון הגמרא בהערה[2]). ולכך כוונת המשנה גם כאן במסכת תענית, שבטל התמיד כי בטלו הכבשים, וקבלה הייתה ביד חז”ל שהיה זה ביום י”ז תמוז.

ואילו לפי פירושו השני של תפארת ישראל, כוונת המשנה כאן בתענית היא אכן לאותו מצור שבסופו חרב הבית. אלא שמוסיף התפארת ישראל, שאם כך הדבר, בעל כרחך צריך לומר שהכוונה לבית ראשון ולא לבית שני; כי בבית שני, המצור היה קצר מאוד, מניסן ועד אב, ובתמוז כבר הובקעה חומת ירושלים, וברור שבטלו כל הקרבנות, לרבות התמיד, ומה הדגש על “בטל התמיד”? אלא מדובר בבית ראשון, שצר נבוכדנצר על ירושלים ג’ שנים, כך שניתן לבאר שבאחת השנים הללו, עוד לפני שנת החורבן, נאלצו לבטל את התמיד בהעדר כבשים”.

[ואף ברמב”ם, הלכות תעניות, ה, ב, נכתב בקצרה “וחמישה דברים אירעו בו… ובטל התמיד מבית ראשון“].

כל זה לפי ברטנורה ותפארת ישראל, אך ממפרשים אחרים (ובכלל זה רש”י על הגמרא) עולה, שאין הכוונה כלל למצור ולמחסור בכבשים, אלא היה עניין אחר, שבסוף תקופת הבית השני, עוד לפני המצור, גזרה המלכות לבטל את התמיד ונאלצו לבטלו, וקבלה היא ביד חז”ל שהיה זה בי”ז תמוז (כך למשל מבואר במלאכת שלמה על המשנה, ששלוש שנים וחצי קודם החורבן, גזרה המלכות לבטל את התמיד).

וכך כותב רש”י במסכת תענית דף כו ע”ב, שבטל התמיד “לפי שגזרה המלכות מלהקריב עוד“. ועוד יותר מפורש כך ברש”י בפירושו לדניאל, ח, יד, שכתב שם, “והתמיד הוסר ו’ שנים לפני החורבן בית שני, והעמיד צלם בהיכל ויום י”ז בתמוז, היה ששרף אפוסטמוס את התורה ובטל את התמיד והעמיד צלם בהיכל, כמו ששנינו במסכת תענית” (ועוד מוסיף שם רש”י, “ושש שנים שכתבתי אין בידי ראיה מפורשת”, כלומר, אין לו אסמכתא מוחלטת שאכן מדובר בשש שנים, אך כך הדעת נותנת, עיין שם החשבון).

“והובקעה העיר”-

חומת העיר ירושלים הובקעה בי”ז תמוז (ולאחר מכן בתשעה באב חרב הבית).

וכפי שמסבירה הגמרא במסכת תענית (כח ע”ב), בבית ראשון נבקעה החומה לא בי”ז תמוז אלא בט’ בתמוז (כמפורש בירמיהו נב, ו-ז, “בתשעה לחודש, ויחזק הרעב בעיר… ותיבקע העיר”), ולפיכך, התאריך י”ז תמוז מתייחס רק לביהמ”ק השני[3].

ומבואר בלחם משנה (על הרמב”ם הלכות תעניות, ה, ב), שבאמת לאחר חורבן בית ראשון הצום היה בט’ תמוז, אך לאחר שחרב הבית השני הוחלף הצום לי”ז תמוז, כי חורבן בית שני חמור לנו יותר [ועוד כתבו המפרשים, שמה שלא קבעו לצום פעמיים, גם בט’ וגם בי”ז, הוא משום שלא רצו להטריח את הציבור יותר מדי – עיין מגן אברהם בסימן תקמט ומה שהוסיף שם].

ומוסיף הלחם משנה ושואל, אם כן מדוע לא החליפו גם את התאריך עשרה בטבת? הרי תאריך זה נכון רק לבית ראשון, ואילו בבית שני מן הסתם החל המצור בתאריך אחר, ומדוע לא החליפו וקבעו לתאריך זה, הואיל וחורבן בית שני חמור יותר? והוא מתרץ, שלא חשו להחליף כל תאריך, אלא רק בט’ תמוז וי”ז תמוז, הואיל ושני התאריכים מאותו חודש, החליפו מט’ תמוז לי”ז תמוז.

“ושרף אפוסטמוס את התורה”-

לא מבואר בדיוק מתי היה הדבר ומה היה המאורע; ואעתיק את שראיתי באתר “דעת”: “איננו יודעים מי הוא היה, מתי זה היה ואיפה זה קרה, ויש כאן השערות רבות. לפי אחת מהן הכוונה לאנטיוכוס אפיפנס החמישי, מימי החשמונאים, כמסופר בספר החשמונאים – א’ (א’, נו): ‘וספרי התורה אשר מצאו קרעו וישרפו באש’, אלא שהשם אפיפנס השתבש לאפוסטמוס. לפי השערה אחרת קרה הדבר בתקופת שלטון הרומאים, לפני המרד הגדול”. ועיין עוד באריכות בספר התודעה.

“והעמיד צלם בהיכל”-

מי העמיד צלם בהיכל ומתי? בברטנורה מביא, שנחלקו אמוראים בתלמוד הירושלמי – יש אומרים שהכוונה לצלם שהעמיד מנשה בהיכל בבית ראשון, ויש אומרים שהכוונה לצלם שהעמיד אפוסטמוס בבית שני (ובלשון ברטנורה: “פליגי בה אמוראי בירושלמי, חד אמר צלם של מנשה, ובבית ראשון מיירי. וחד אמר צלם של אפוסטמוס שהיה משרי היונים ובבית שני היה””).

[והנה, לכאורה לשון המשנה מוכיחה שהכוונה לאפוסטמוס, שהרי הלשון היא “ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל”. וכתב על כך התוספות יו”ט, שלפי הדעה שהכוונה למנשה, צריך לגרוס במשנה “והועמד” ולא “והעמיד”].

 

[1] קרבן התמיד מורכב משני כבשים שמקריבים בכל יום (אחד בבוקר ואחד בין הערבים); וכשלא היו להם כבשים, מחמת המצור, נאלצו לבטל את קרבן התמיד.

[2] “תנו רבנן, כשצרו בית חשמונאי זה על זה, היה הורקנוס מבפנים ואריסטובלוס מבחוץ, ובכל יום היו משלשים להם בקופה דינרין, והיו מעלין להם תמידים. היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יוונית, אמר להם, כל זמן שעוסקין בעבודה, אין נמסרים בידכם. למחר שילשלו דינרין בקופה והעלו להם חזיר. כיון שהגיע לחצי החומה, נעץ צפרניו בחומה ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה…”.

[3] כך לפי הבבלי, ואילו הירושלמי חולק על הבבלי, וסובר שגם בבית ראשון הובקעה העיר בי”ז תמוז, ומה שכתוב בפסוק ט’ תמוז הוא משום שתאריך זה משקף את חשבונם המוטעה, שטעו מחמת הצרות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אהבתם? שתפו!

רוצים לקבל עדכונים שוטפים על לימוד חדש?

הירשמו עכשיו לרשימת התפוצה שלנו!