כיבוס ושטיפת רצפה בבין המצרים ולפני ת”ב (ודין “שבוע שחל בו” כשתשעה באב בשבת)

דין כיבוס ושטיפת רצפה בבין המצרים ו"שבוע שחל בו", והאם נוהג "שבוע שחל בו" כשת"ב חל בשבת ונדחה לראשון
image_printהדפסה - print

שאלות:

א. ממתי מתחיל האיסור לכבס לפני תשעה באב, לעדות המזרח ולבני אשכנז?

ב. האם איסור זה כולל גם שטיפת רצפה?

ג . כשתשעה באב חל ביום ראשון, מה נחשב ל”שבוע שחל בו” לעניין איסור כיבוס?

תשובות:

א) ממתי מתחיל איסור כיבוס:

אין חולק על כך שלפי דין הגמרא, האיסור לכבס (וכך גם להסתפר) מתחיל רק מ”שבוע שחל בו”, כלומר, מיום א’ של השבוע שבו חל תשעה באב, עד התענית עצמה[1].

וכך פוסק גם השולחן ערוך (או”ח, תקנא, ג), וכך אכן נוהגים מרבית עדות המזרח.

אולם, הרמ”א כתב (שם, וכן בסעיף ד) שמנהגנו להחמיר יותר, ולהתחיל איסור כיבוס כבר מר”ח אב. וכך נוהגים האשכנזים (ובאיסור תספורת מחמירים האשכנזים אף יותר, כבר מי”ז תמוז).

לסיכום: מרבית עדות המזרח נוהגים כשו”ע, שאין הכיבוס אסור עד שבוע שחל בו תשעה באב. והאשכנזים מחמירים כרמ”א, שהאיסור מתחיל מראש חודש.

ב) האם איסור כיבוס כולל גם שטיפת רצפה:

אחרוני דורנו מחמירים, שגם שטיפת הרצפה כלולה באיסור הכיבוס (לעדות המזרח בשבוע שחל בו ולבני אשכנז בתשעת הימים, כמבואר לעיל).

אולם, יש כמה אופנים שהדבר מותר, וכפי שמסכם הפסקי תשובות (תקנא, אות טו):

יש להימנע מלשטוף את הרצפה בימים אלו, אלא אם כן ישנה מהרגיל, כגון שישטוף במים בלא חומר ניקוי, או על כל פנים יפחית בכמות חומר הניקוי, וכל שכן שלא יבריק את הרצפות בחומר הברקה.

ולכבוד שבת, אין להחמיר בכל זה.

וכן מותר להדיח את הרצפה כרגיל במקום שנתרבה רפש ולכלוך“.

ג) דין “שבוע שחל בו” כאשר צום תשעה באב הוא ביום ראשון:

כאמור לעיל, למנהג ספרד, איסור תספורת וכיבוס מתחיל רק מ”שבוע שחל בו תשעה באב”.

והנה, כאשר תשעה באב חל ביום ראשון, בוודאי אין כלל מקום לדין “שבוע שחל בו תשעה באב” (שהרי לא היו כלל “ימי שבוע” לפני התענית). ונמצא שכאשר תשעה באב חל ביום ראשון, למנהג עדות המזרח מותרים בכיבוס בכל השבוע שלפני תשעה באב.

לעומת זאת, כאשר תשעה באב חל במקור בשבת (ורק נדחה ליום ראשון), כאן כבר נחלקו הדעות- יש אומרים שגם בזה אין גדר של “שבוע שחל בו”, ומותרים בכיבוס בכל השבוע שלפני, ויש אומרים להיפך, שכל השבוע שלפני התענית נחשב ל”שבוע שחל בו” (שתי הדעות מובאות בשו”ע, תקנא, ד, וכמוסבר שם במשנה ברורה ס”ק לח).

לעניין ההכרעה למעשה במחלוקת זו, ראיתי בפסקי תשובות, תקנא, אות כג, שכותב שעדות המזרח נוהגים להקל בזה, על פי הבן איש חי וכף החיים, ולכן בכל השבוע שלפני מותרים לכבס.

[ולעניין האשכנזים, עיין בהערה[2]].

 

[1] בגמרא במסכת תענית מבואר שההלכה היא כרבי שמעון בן גמליאל, שאיסור כיבוס ותספורת אינו מתחיל מראש חודש אב אלא רק מ”שבוע שחל בו”, וזאת בניגוד לדעת רבי מאיר, הסובר שהאיסור מתחיל בראש חודש.

[2] לכאורה, לאשכנזים אין נפקות במחלוקת זו, כי איסור הכיבוס נוהג כבר מר”ח, ולא משבוע שחל בו, וכל הנדון כאן הוא איפוא רק לבני ספרד. אולם, אין הדבר מדויק, כי ישנם מקרים גבוליים שבהם גם האשכנזים הולכים לפי שבוע שחל בו ולא לפי ר”ח. לדוגמה, מי שאין לו אלא בגד אחד, מותר לו לכבס עד שבוע שחל בו (כמבואר במ”ב, ס”ק כט). דוגמה נוספת- אדם הלומד נגינה, ניתן להתיר לו להמשיך עד שבוע שחל בו, אם ההימנעות תביא להפסד שכר למורה ולעצירת מיומנות אצל התלמיד (פסקי תשובות, תקנא, יד). נמצא שבמקרים מסוימים, יש גם לאשכנזים נפקא מינה בשאלה הנ”ל, מה הדין כשתשעה באב חל בשבת ונדחה ליום ראשון, האם בשבוע שלפניו יש לאסור מדין “שבוע שחל בו”.

והכרעת האשכנזים בשאלה זו היא כדלהלן: בפעולות שאסורות בשבוע שחל בו מדין הגמרא, כמו הדוגמה לעיל של בגד אחד לכבסו, יש להחמיר; אך בדברים שאיסורם אינו אלא מכוח מנהג, כמו דוגמת הנגינה שהבאנו, יש להקל- פסקי תשובות, תקנא, כג, ועיין שם עוד.

image_printהדפסה - print
Print Friendly, PDF & Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אהבתם? שתפו!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

רוצים לקבל עדכונים שוטפים על לימוד חדש?

הירשמו עכשיו לרשימת התפוצה שלנו!