"חלה שליסל" – חלת מפתח

שאלה:

מדוע יש הנוהגים לאפות לשבת שלאחר הפסח "שליסל חלה" (חלה שיש בה צורת מפתח)?

תשובה:

מנהג זה מובא בספרים שונים, וניתנו לו טעמים ורמזים רבים [למשל, בספר "קול מנחם" (קאליב), מובאים לא פחות משלושים ושלושה טעמים למנהג זה- "ואמרתי בחסדי השי"ת ל"ג טעמים למנהג ישראל תורה לעשות 'שליסל חלה' בשבת אחר פסח…"].

המקור הידוע הראשון שמתייחס למנהג זה, הוא בספר "אוהב ישראל" (הספר חובר על ידי רבי אברהם יהושע השיל מאפטא, שמכונה גם "האוהב ישראל" או "האוהב ישראל מאפטא"), בחלק הליקוטים על פרשת שמיני (עמ' שצב במהדורת אור החיים תשע"א, ומובאים הדברים גם בספר טעמי המנהגים ומקורי הדינים). המחבר מתייחס למנהג זה כמנהג ידוע "מימים קדמונים": "המנהג הוא מימים קדמונים לנקוב את החלות בשבת שלאחר פסח במפתחות ונעשה על החלה צורת מפתח. ומנהג ישראל תורה הוא וצריך טעם…"

ולעניין הטעם למנהג, ממשיך האוהב ישראל וכותב מספר הסברים. למשל, ההסבר הראשון הוא כך: כידוע, לאחר שעברו בני ישראל את הירדן בניסן, ועשו את חג הפסח הראשון בארץ ישראל, הם פסקו מלאכול מן, ואז החלו לאכול מתבואת הארץ (כמפורש בספר יהושע, ה, יב – "וישבות המן… ויאכלו מתבואת ארץ כנען בשנה ההיא"). ונמצא, שבתקופה זו הוצרכו בני ישראל לפתיחת שערי פרנסה (שהרי פסק המן שירד בקביעות מן השמים). לפיכך, נהגו לאורך הדורות לעשות בתקופה זו צורת מפתח בחלה, כמעין תפילה שיפתח לנו הקב"ה שערי פרנסה.

[ובלשונו: "וכבר ביארנו טעמים על זה לעיל. והנה יש עוד לאלוה מילין טעם א' ע"פ פשוטו, כי הנה בעת הזאת, כשאכלו ישראל מן המן, מהקרבת העומר ואילך, לא אכלו עוד מן המן… והיו ישראל צריכין לפרנסה, כי עד עתה היה להם המן. וזאת ידוע שלכל דבר יש שער, כמו שאנחנו מתפללין שיפתח לנו השי"ת שערי פרנסה. ומזה נשתרבב המנהג להיות עושין צורת מפתח על החלות לרמז שיפתח לנו השי"ת שערי פרנסה"].

[ונראה להוסיף, שאע"פ שהמעבר לתבואה רגילה במקום מן היה כבר בט"ז ניסן, עוד לפני שתם חג הפסח כולו, מכל מקום מנהג עשיית המפתח הוא לאחר חלוף כל החג, שהרי רק אז ניתן לאפות חלות ולתת בהן צורות].

***

לאחר הסבר זה כותב האוהב ישראל הסברים נוספים, יותר על דרך הקבלה. למשל, שבימים אלה של ספירת העומר, אנו מתקדמים בחמישים שערים, ולכל שער יש מפתח, ועוד טעם נוסף שם על דרך הנסתר.

טעם נוסף (ראיתי בספר נחל יצחק) – כידוע, המצה מסמלת מידה של פשטות, ענווה. החמץ לעומתה מסמל גאווה. לאחר הפסח חוזרים לאכול חמץ, ועל רקע זה מזכירים לאדם, שצריך שיהיה בידו מנעול ומפתח לדעת מתי לפתוח ומתי לנעול כל מידה, מתי להשתמש בה ומתי להימנע ממנה.

***

להרחבה יתרה בעניין המנהג ומקורותיו ר' במאמר שיצא על ידי מכון "סגולת אמת" של הרב חיים פוקס שליט"א.