זמן ההמתנה לילדים בין בשר לחלב

מהו זמן ההמתנה של ילדים בין אכילת בשר לחלב?

שאלה:

האם יש להקפיד על המתנה בין בשר לחלב גם אצל ילדים? ואם כן, כמה זמן?

 

התשובה בקצרה:

ראשית נקדים שיש לא מעט דעות ומנהגים בעניין זה. מה שיובא להלן הוא על פי ספרו של הרב טשזנר, “שערי תורת הבית – הלכות המצויות בבית”. בחרתי להביא דבריו כי נראה שהם משקפים את המנהג הרווח והמקובל, אך כאמור יש דעות אחרות.

כל עוד הילד אינו בר הבנה כלל (עד גיל שנתיים בערך), אין צורך כלל לחכות בין בשר לחלב. וראוי שבין הבשר לחלב יאכל וישתה (או לפחות יאכל או ישתה), אך אם לא מתאפשר, ניתן לתת לו חלב לאחר בשר גם אם לא יאכל וישתה.

מגיל שנתיים בערך (השלב שבו הילד בר הבנה מעט, והוא מבין באופן כללי ושטחי כשאומרים לו “זה אסור” ו”זה מותר”), יש לחכות שעה.

מגיל חמש או שש (שאז הבנת הילד התפתחה והוא מוגדר כמי שהגיע ל”חינוך” בכל ענייני המצוות), ימתין כשיעור הזמן הרגיל אצלו בין ארוחה לארוחה (הזמן המשוער הוא – מגיל חמש, בערך שלוש שעות; מגיל שבע שמונה עד גיל עשר, בערך ארבע שעות; ומגיל עשר, חמש שעות).

כשמגיע ממש סמוך לגיל מצוות, יש להמתין שש שעות, כגדול.

ועוד הוסיף המחבר (הרב טשזנר, שם):

  • “כל השיעורים האלו לילדים אינם חוק קבוע, ואם נחוץ להאכילם דברי חלב בפחות מזמן זה, אפשר להקל לעת הצורך”.
  • כשמדובר בממתקים (חלביים) ולא באוכל נחוץ, על אף שהיה ראוי להחמיר יותר (כי אחד הטעמים לכך שמקילים אצל ילדים, הוא משום נחיצות הדבר להתפתחותם, ובממתקים טעם זה כמובן שייך פחות), המנהג הוא בכל זאת לא לדקדק, וגם כאן להמתין כשיעורים האמורים לעיל. ועל כל פנים, אין לתת לילד ממתק חלבי פחות משעה לאחר אכילת בשר.
  • חלב אם, אינו חלבי אלא פרווה.

 

התשובה ביתר הרחבה:

כאמור לעיל בתשובה המקוצרת, ישנן דעות ומנהגים רבים לגבי זמן ההמתנה אצל ילדים.

[ר’ למשל: הגר”מ שטרנבוך, תשובות והנהגות, חלק א סימן תלה; הגר”ש ואזנר, שו”ת שבט הלוי, חלק ד תשובה פד; הגר”ע יוסף, יביע אומר, חלק א, יורה דעה תשובה ד, וכן ילקוט יוסף, דיני חינוך קטן ובר מצוה; “שולחן ערוך המקוצר” (הרב רצאבי), סימן קלו; “בדי השולחן” (חיבור ידוע על שו”ע יו”ד הבנוי כעין המשנה ברורה) בסימן פט ס”ק לז; הרה”ג שמריהו קרליץ, ב”חוט שני”, שבת חלק ד, עמ’ שט-שי; הרב ברוך רקובסקי, הקטן והלכותיו, פרק ה’; הרב פוקס בספר “הכשרות”, פרק י’ הלכה מד; ספר “חנוך לנער” (הרב בלויא) עמ’ סט; הלכות בשר וחלב לרב הופשטטר, פרק ב’ הלכה כט’; ועוד ספרים וחיבורים רבים מאוד].

מה שיובא להלן, הוא על פי ספרו של הרב טשזנר, “שערי תורת הבית – הלכות המצויות בבית”, סימן ד’ פרק ג’. בחרתי להביא דבריו כי נראה שהם משקפים את המנהג הרווח והמקובל.

להלן לשונו, בתוספות מועטות שלי בסוגריים מרובעים:

“א) כתבנו בפרקים הקודמים שאחרי אכילת בשר צריך להמתין שש שעות לפני שאוכלים דברי חלב. אולם, כל זה הוא לאדם מבוגר, אבל לילדים אין צורך לחכות כל כך, וזה משני טעמים: א’, דברי חלב נחוצים לגידול הילד וחז”ל לא תקנו דבר שמפריע לילד (עיין אורח חיים סימן שמג, בביאור הלכה, ובשו”ע הגר”ז שם הלכה ו’). ב, שהרי יש כמה דעות לגבי הזמן שצריך להמתין אחר אכילת בשר, ואף שלגבי אדם מבוגר כתבו הפוסקים להחמיר ולהמתין שש שעות, אבל לצורך ילדים ניתן לסמוך על הדעות המקילות בפחות מזה.

ב) על כן, תינוק עד גיל שנתיים [-שאין בו הבנה כלל; ואגב אציין שראיתי פוסקים רבים שכותבים שגיל זה הוא עד גיל שלוש – י.ו] אין צורך לחכות, ורק שיאכל וישתה משהו ביניהם [-בין הבשר לחלב – י.ו.], ואם אי אפשר לעשות את שניהם [כלומר – שגם יאכל וגם ישתה בין הבשר לחלב – י.ו.], לכל הפחות שיאכל או ישתה, בין הבשר לדברי חלב. ואם לא ניתן להאכילו או להשקותו ביניהם, אין זה מעכב [-ועל כל פנים לא ייתן לו שניהם יחד (ראיתי בפוסקים רבים) – י.ו].

ומגיל שנתיים עד גיל ארבע או חמש יש לחכות שעה [- הערה להבנת העניין: בחינוך למצוות, מבחינים בין חינוך למצוות עשה, לבין חינוך למניעת איסורים ומצוות לא תעשה: במצוות עשה, החינוך מתחיל מהשלב שבו הילד מבין את העניין, והוא מוערך בגיל חמש בערך. ואילו באיסורים ומצוות לא תעשה, החינוך מתחיל מוקדם יותר, מהשלב שבו יש לילד הבנה בסיסית, שניתן לומר לו באופן כללי מאוד “זה מותר” או “זה אסור”, כמבואר במשנה ברורה סימן שמג, ס”ק ג. גיל זה מתחיל בערך משנתיים או שלוש, כעולה מדברי הפוסקים. על פי זה כותב כאן המחבר, שהחל מהגיל המוקדם הנ”ל, מתחילים להקפיד על שעה המתנה בין בשר לחלב  – י.ו.] .

ג) וכשמגיע הילד לגיל חינוך שהוא לערך מבן חמש או שש, שמענו מפוסק מפורסם שיש לנהוג בשיעור המתנה לילד בין בשר לחלב, לפי זמני הסעודה של הילד. כי חז”ל לא הזכירו בתקנה זו שיעור שש שעות, אלא מארוחה לארוחה [-כלומר, בגמרא לא כתוב במפורש להמתין “שש שעות”, אלא שלא יאכל “באותה ארוחה”; רק שאנו נוהגים להלכה כדעה המחמירה, שכוונת הגמרא לומר שבין בשרי לחלבי יש להמתין כשיעור הזמן הרגיל להפסקה בין ארוחה לארוחה, והועמד שיעור זמן זה בפוסקים על שש שעות – י.ו], והרי לילד זהו השיעור של מארוחה לארוחה שלו. לפיכך אם אוכל בצהרים בשרי יכול לאכול חלבי בארוחת ערב שלו, וילדים קטנים אוכלים את הארוחת ערב שלהם כשלוש שעות אחר ארוחת צהרים, וילדים יותר גדולים כארבע שעות אחרי כן, כי מה שילד יותר גדול הוא הולך לישון יותר מאוחר, ובמקביל, מפסיק ליותר זמן בין הארוחות.

ד) ולפי הנ”ל, הזמן המשוער להמתנה מגיל חמש, לערך שלוש שעות, ומגיל שבע שמונה עד גיל עשר, לערך ארבע שעות, ומגיל עשר, חמש שעות.

ה) ומגיל מצוות, והיינו שתים עשר לבת ושלוש עשרה לבן – ואולי אף סמוך לגיל הזה – יש להמתין שש שעות, כמו גדול.

ו) וכל השיעורים האלו לילדים אינם חוק קבוע ואם נחוץ להאכילם דברי חלב בפחות מזמן זה, אפשר להקל לעת הצורך.

ז) אולם ממתקים המכילים דברי חלב, כמו שוקולד חלבי או גלידה חלבית, היה ראוי לא לתת אף לילד קטן עד שיחכה שש שעות אחר אכילת בשר, כי הממתק החלבי אינו נחוץ לגידול הילד, שהרי אפשר לתת לו ממתק פרווה. אולם לא נהגו לדקדק בזה ונותנים לילדים אף דברי חלב כאלו אחר הזמן שהם נוהגים לחכות בין בשר לחב, כפי הגיל שלהם, וכנ”ל. ועל כל פנים אין לתת לילד ממתק חלבי פחות משעה אחר אכילת בשר.

ח) ודע שחלב אם אינו חלבי אלא פרווה, ואף שאין ראוי לתת ליונק חלב אם ביחד ממש עם בשר משום מראית העין, אבל אין צורך לחכות אחר אכילת הבשר לפני ששותה החלב אם”.

 

Photo by Anita Jankovic on Unsplash

Print Friendly, PDF & Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אהבתם? שתפו!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

רוצים לקבל עדכונים שוטפים על לימוד חדש?

הירשמו עכשיו לרשימת התפוצה שלנו!