השחרת הצד הפנימי של רצועות התפילין – הידור?

שאלה:

יש הנוהגים לצבוע את רצועות התפילין בשחור גם מבפנים. האם באמת יש בזה מעלה או עניין הלכתי כלשהו?

התשובה בקצרה:

אין חובה לצבוע מבפנים בשחור, כי ההלכה למשה מסיני לצבוע בשחור מתייחסת רק לצד החיצון (המקום החלק יותר, שהוא צד השיער שבעור הבהמה).

האם בכל זאת יש בצביעת הצד הפנימי משום הידור או נוי? בשו”ע ובמשנה ברורה מבואר, שעל אף שהרמב”ם כותב שיש בכך נוי, מכל מקום לא נהגו בכך (“אין אנו נוהגין כהרמב”ם בזה”).

[יש שבכל זאת נוהגים לצבוע מבפנים, ומסתמכים גם על האר”י שכותב שיש בכך עניין, אך המנהג הוא לא להדר בזה, אפילו לא על דרך החומרא, מלבד מי שיש לו קבלה ומסורת לנהוג כך. ואף את “חוד הרצועה”, דהיינו, המקום הגבולי בין הפנים לחוץ, אין המנהג לצבוע (מכל מקום, אין בזה איסור)].

התשובה ביתר הרחבה:

הלכה למשה מסיני, שיהיה רצועות התפילין שחורות מבחוץ (= מצד השיער שבעור הבהמה, שהוא החלק יותר- מ”ב, לג, יט). אך מבפנים, יכול לצבוע באיזה צבע שירצה (או לא לצבען כלל). [ההגבלה היחידה היא לא לצבוע את הצד הפנימי באדום, כי זהו גנאי, שמא יאמרו שהצבע האדום בא מפצעים שבגופו] (רמב”ם, הלכות תפילין, ג, יד; שו”ע, או”ח, לג, ג).

נמצא, שאין חובה לצבוע מבפנים בשחור. השאלה היא, האם מכל מקום יש בזה הידור, מצד נוי.

הרמב”ם כותב, שעל אף שאין חובה לצבוע מבפנים, מכל מקום יש בזה נוי לתפילין (הלכות תפילין, ג, יד- “ונוי הוא לתפילין, שיהיו כולן שחורות, הקציצה והרצועה כולה”). אולם, השו”ע בהלכות תפילין (או”ח, לג, ג) כותב שמבפנים יכול לצבוע באיזה צבע שירצה (מלבד אדום כאמור), ואינו מזכיר כלל שיש נוי בצביעת הצד הפנימי בשחור [ובלשון השו”ע- “הלכה למשה מסיני שיהיו הרצועות שחורות מבחוץ, אבל מצד פנים יעשה מאיזה צבע שירצה (ומוסיף המ”ב- רוצה לומר, אם ירצה לצבוע… אבל אין מחוייב לצובען בשום צבע”) חוץ מאדום, שמא יאמרו שמדם חטטיו נצבעו והאדימו“]. ומוסיף המ”ב, שעל אף שלפי הרמב”ם יש עניין בהשחרה מבפנים, אין אנו נוהגים כרמב”ם בעניין זה [ובלשונו- “דאף דלהרמב”ם צריך להשחירן גם מבפנים, כמו שהבתים הם שחורין, אין אנו נוהגין כהרמב”ם בזה“].

וכך מובא בפסקי תשובות, שעל אף שאמנם יש מביאים בשם האר”י שיש בזה נוי והידור (וכמו כן יש אומרים שלפחות יצבע את “חודי הרצועות”, דהיינו, המקום שגבולי שבין הפנים לחוץ), מכל מקום אין המנהג להדר בזה, אפילו אצל גדולים וצדיקים, ובלשונו- “… אמנם למעשה בעלי השו”ע ונושאי כליו וכל גדולי הפוסקים אחריהם לא כתבו כן אפילו לא לשם הידור בעלמא, וגדולי וצדיקי הדורות אשר היו מהדרין ומדקדקין מאוד בהידור המצוות, בכל זאת לא נהגו לצבוע אף לא חודי הרצועות… ולכן מלבד אלו אשר קבלה ומסורת בידם מזה, או אלו אשר כל מעשיהם מכוונים על פי תורת האר”י ז”ל ותלמידיו, אין להנהיג בזה דרך הוראה ואף לא בחודי הרצועות ואף לא כחומרא בעלמא“[1].

[1] ובשו”ת שבט הלוי, חלק ט סימן טז, נשאל הרב וואזנר האם יש בזה עניין, ותשובתו היא שאם יחידים ינהגו כן, תבוא עליהם ברכה, אך אין להנהיג בזה דרך הוראה [“כיון שבעלי השו”ע הב”י, והרמ”א בד”מ, והלבוש, וכל הבאים אחריהם לא כתבו כן אפילו להידור בעלמא… מכלל דגדולי ישראל פוסקי הדורות לא חששו להנהיג אפילו לנוי בעלמא, וכן מוכח בשו”ע הרב שם, ובודאי הי’ להם טעם מדוע לא הנהיגו כן בדבר קל כזה, וא”כ למה לן לשנות פני ההלכה… ע”כ אומר בטח דאם יחידים ינהגו כן תבא עליהם ברכה, אבל להנהיג דרך הוראה לא ראיתי צורך, והנח להם לישראל כי בני נביאים הם”].