המוצא מוקצה בבגד השבת שלבוש בו – כיצד ינהג?

הלבוש בגד בשבת ומצא בו מוקצה, כיצד ינהג?
image_printהדפסה - print

שאלה:

אדם הלבוש בבגדי השבת שלו וגילה תוך כדי השבת, שבכיס בגדו מונח דבר מוקצה, כיצד ינהג?

התשובה בקצרה:

ינער את המוקצה מבגדו במקום שבו הוא נמצא, וכך יפול המוקצה מאליו. אך אם אינו יכול, מחשש הפסד ממון או שמתבייש מהסובבים, רשאי ללכת כדרכו עם המוקצה בכיסו, עד שיגיע למקום צנעה ושם ינערו מכיסו.

התשובה ביתר הרחבה:

ראשית נדון, האם הבגד עצמו הופך להיות מוקצה; הרי נמצא בו דבר מוקצה, וכל דבר שנמצא בו מוקצה בשבת, הרי הוא עצמו מוקצה (וזהו אחד מסוגי המוקצה, הידוע בשמו “בסיס לדבר האסור”, שכל שמונח עליו או בתוכו מוקצה, נעשה גם הוא מוקצה, אף אם במהלך השבת הסירו ממנו את המוקצה).

התשובה לכך היא, שהבגד עצמו לא נעשה מוקצה; כי הכלל הנ”ל, שכל דבר שמונח בו מוקצה בשבת נעשה בעצמו מוקצה, הוא דווקא כאשר המוקצה הונח שם כדי שיישאר שם בשבת; אך כאשר המוקצה נשכח שם בשגגה ולא היה מתוכנן להיות שם בשבת, אין הדבר נעשה מוקצה. ואם כן גם כאן, הרי מדובר בבגד שבת שלבוש בו, ושכח את המוקצה בפנים, ולכן אין הבגד נעשה מוקצה.

[אם אכן מדובר במקרה שהמוקצה היה מתוכנן להישאר שם (ובשבת שכח ולקח את הבגד או לבש אותו), הדין עשוי להשתנות, והבגד אכן יהפוך במקרים מסוימים ל”בסיס לדבר האסור”. הדבר תלוי בשאלה כיצד עשוי הכיס (אם מדובר בכיס כגון כיס חולצה, שאז החולצה עצמה היא הדופן של הכיס, נעשה כל הבגד ל”בסיס”; ואם מדובר בכיס כגון של מכנסיים, שהוא ככיס בפני עצמו התפור בשפתותיו אל הבגד, ואין המכנס עצמו הדופן שלו, אזי לא כל הבגד נעשה בסיס), אך כאמור מציאות זו שכיחה פחות, וכאן אנו דנים באופן ששכח מוקצה בכיס, והבגד בוודאי אינו בסיס, וכך גם לא הכיס].

נמצא, אם כן, שהבגד עצמו אינו מוקצה. ולכן, כל הנדון הוא מצד הדבר המוקצה עצמו – האם יש איסור לאדם ללכת כשהמוקצה בכיסו, למרות שמטלטל בכך את המוקצה?

התשובה לכך היא, שמכיוון שלא מדובר בטלטול ישיר בידו, אלא בעקיפין, נמצא שההליכה היא “טלטול מן הצד” (כינוי הלכתי לטלטול בעקיפין ע”י דבר אחר), והכלל ב”טלטול מן הצד” הוא, שאם הטלטול הוא בעיקרו למטרה מותרת ולא לצורך המוקצה (מה שמכונה בהלכה “טלטול מן הצד לצורך דבר המותר”), יש להתירו בעת הצורך. ולכן כאן, זוהי ההלכה – אם הדבר ניתן, יש לנער את הכיס במקום וכך ייפול שם המוקצה, אך אם חושש מהפסד ממון או מתבייש מהסובבים, הדבר מותר.

וכך מסוכמים הדברים בספר שמירת שבת כהלכתה, פרק כ סעיף עה (מהדורת תש”ע): “עם כל זה, המוצא דבר מוקצה בכיס של בגדי השבת שהוא לבוש בהם, אינו צריך לחוש דין בסיס, לא לגבי הבגד ולא לגבי הכיס, כי לבטח לא הייתה דעתו שיהא המוקצה מונח שם בשבת, אלא ששכח להוציאו מבעוד יום, ובכגון זה אין הבסיס נאסר, וכדלעיל סעיף נה. ואם אפשר, ינער את המוקצה מכיסו במקום שבו הוא נמצא, אך אם חושש שיאבד המוקצה או יתקלקל, אם ינערנו שם, או שהוא כבר לבוש בבגד ואי אפשר לו לפשוט אותו שם כדי לנער את המוקצה מכיסו, או שהוא מתבייש לנערו שם בפני הבריות, מותר לטלטל את הבגד כשהמוקצה בכיסו, וינערנו במקום שיוכל“.

[בהערה רעט מביא המחבר מספר פוסקים הדנים בשאלה, האם יש כאן סברה נוספת להיתר (חוץ ממה שאינו מזיז את המוקצה במישרין אלא באמצעות הבגד), והיא, שהטלטול נעשה לא באמצעות היד אלא באמצעות אבר גוף אחר (כגון, אם נמצא במכנס, הנענוע הוא ע”י הרגל), וזהו “טלטול בגופו”, שהוא קל יותר. ומביא המחבר שאמנם יש שהתירו מסברה זו, אך מצד שני יש לדון, שמא כל הסברה של טלטול בגופו היא דווקא כשמטלטל שלא כדרך הרגילה, כגון במרפק וכו’, ואילו כאן, הטלטול אינו נעשה בדרך משונה].

image_printהדפסה - print
Print Friendly, PDF & Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אהבתם? שתפו!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

רוצים לקבל עדכונים שוטפים על לימוד חדש?

הירשמו עכשיו לרשימת התפוצה שלנו!