שאלה:
כאמור בהלכה הקודמת, נוהגים להדליק נרות חנוכה בבית הכנסת בברכה. האם מי שהדליק ובירך בבית הכנסת, צריך להדליק ולברך שוב בביתו?
התשובה בקצרה:
גם מי שהדליק ובירך בבית הכנסת, יחזור ויברך בביתו. אך את ברכת שהחיינו (שמברכים בלילה הראשון של חנוכה) לא יחזור ויברך בביתו לאחר שכבר בירך בבית הכנסת.
אולם, אם ההדלקה בביתו היא גם עבור אחרים, דין שהחיינו כדין שאר הברכות, וחוזר ומברך אותה גם אם הדליק בבית הכנסת.
התשובה ביתר הרחבה:
כאמור בהלכה הקודמת, נוהגים להדליק בבית הכנסת בברכה, מלבד ההדלקה בבית, וכך כותב השולחן ערוך (או”ח, תרעא, ז), שנוהגים להדליק בבית הכנסת מלבד ההדלקה בבית, כדי לפרסם את הנס. והדלקה זו היא בברכה: “ומדליקין ומברכין בבית הכנסת, משום פרסומי ניסא”.
[ומוסיף המשנה ברורה, שאמנם מדובר בדבר שיסודו במנהג, אבל בכל זאת מברכים, כי מצאנו גם במקומות אחרים שמברכים על דברים על אף שיסודם במנהג, עיין שם].
מי שהדליק בבית הכנסת ובירך שם את ברכות ההדלקה, צריך לחזור ולהדליק בברכה בביתו; כי אלו הן הדלקות נפרדות, ויש חיוב על כל אחד להדליק בביתו, ואינו יוצא ידי חובה במה שהדליק בבית הכנסת. לכן, חוזר ומדליק שוב בביתו בברכה (רמ”א, שם, ומ”ב ס”ק מה).
כאן עולה השאלה, האם גם את ברכת שהחיינו (שמברכים בפעם הראשונה שמדליקים) יחזור ויברך? או שמא את ברכת “שהחיינו” ניתן לברך פעם אחת בלבד?
לעניין זה נפסק במשנה ברורה (שם) שאת ברכת שהחיינו לא יחזור ויברך; אולם, אם ההדלקה שהוא מדליק בביתו אינה רק לעצמו, אלא גם לאשתו ובני ביתו, אז כן יברך שהחיינו (ובלשון המשנה ברורה- “ומכל מקום לא יחזיר לומר בביתו ברכת שהחיינו, אם לא שמדליק להוציא אשתו ובני ביתו”). ולטעם ההבדל בין שהחיינו לשאר הברכות לעניין זה, עיין רבבות אפרים, חלק ג, סימן תמז אות ב.
נמצא לסיכום- המדליק בבית הכנסת, יברך שם את הברכות, ולאחר מכן כשמגיע לביתו יברך שוב; מלבד ברכת שהחיינו (ביום הראשון), שאותה לא יברך אא”כ ההדלקה בביתו היא לא רק לעצמו אלא גם לבני ביתו.