הליכה במעבר חציה בשבת

שאלה:

האם מותר לאדם להמתין בשבת לפני מעבר חציה, בשעה שנהגים נוסעים בכביש? הרי הוא גורם להם לעצור עבורו, וכך נמצא שמכוחו הם מרבים במלאכות האסורות בשבת (ע”י עצירת הרכב, המדליקה אורות אחוריים, וכן התנעתו מחדש)?

התשובה בקצרה:

אם הנהגים גויים ניתן להקל (ואין הדבר נחשב לבקשה מגוי לעשות מלאכה בשבת, כי הולך הרגל בסך הכול הולך כדרכו ועוסק בשלו, בשונה ממצב שבו הוא מסמן לנהגים לעצור וכיוצא בזה). ואם הנהגים יהודים, מעיקר הדין יש להקל, אך אם אפשר ראוי להימנע מכך ולהמתין לחצות בשעה שאין רכבים נוסעים.

התשובה ביתר הרחבה:

א. במקום שבו הנהגים גויים

במקום שבו הנהגים הם גויים, כגון בחו”ל וכדומה, יש להקל, שהרי גוי אינו מצווה על שמירת השבת ולא נאסר עליו לחלל שבת.

ועל אף שאסור ליהודי לרמוז לגוי לעשות מלאכה עבור יהודי, חציית הכביש אינה אסורה משום כך, כי הולך הרגל בסך הכול הולך כדרכו, והגוי עוצר לפי הכללים וחוקי התנועה.

וכך מבואר בספר אורחות שבת, פרק כג, סעיף כט (ומעין זה בשמירת שבת כהלכתה, חלק א, מהדורת תש”ע, פרק כט הערה רז): “ההולך בדרך ורוצה לחצות כביש, מותר לעמוד על שפת המדרכה אף שהדבר יגרום לכך שנהגים נכרים יעצרו כדי לאפשר לו לעבור”. ובהערה סו מוסיף המחבר – “נראה שעמידתו של אדם על שפת המדרכה אינה מוגדרת כרמיזה לנהגים שיעצרו, שהרי לא עשה שום מעשה כדי לרמוז לנהגים לעצור, אלא הגיע למקום כדרך הילוכו, משום שלא הייתה לו אפשרות לחצות את הכביש. ואף אם ירד לכביש ונמנע מלעבור בו מחמת המכוניות הנוסעות, נראה דאין זה כרמיזה לנהגים לעצור את המכוניות“.

האם מותר גם לסמן לנהגים בידו לעצור? שם בהמשך סעיף כט, כותב המחבר לאסור (“אך אסור לעשות תנועה בידו כדי לרמוז לנהגים לעצור, וראה הערה“). אך בהערה סז מביא המחבר דעה שונה, בשם הגר”ש (שמואל) אוירבך, המתלבט שמא ניתן להתיר (“ומו”ר הגר”ש אויערבאך שליט”א כתב דאפשר שעיקר פעולת הנהגים היא מצד חוקי הנהיגה שלהם, ואין תנועתו של הישראל מחייבת לו כבקשה. ואם נכרי החנה מכוניתו בשטח שלי יש לומר דיכול לומר שזה מפריע, והנהג יסע משם, כיוון שאין זו רשותו“).

ב. במקום שבו הנהגים יהודים

במקום שבו הנהגים יהודים, יש לכאורה יותר מקום להתלבטות, שהרי יהודי מצווה על שמירת השבת, וכאשר הולך הרגל גורם לכך שיעבור איסורים, הוא לכאורה עובר על “לפני עיוור לא תתן מכשול” (איסור הכולל גרימה לאדם אחר לעבור איסורים).

בספר אורחות שבת הנ”ל (שם בהערה סו) מבואר שמעיקר הדין אין איסור, כי מותר לאדם לעשות פעולות כדרכו מבלי לחשוש מה יעשה אדם אחר. ואף כאן, הוא אינו משכנע או אומר לאדם אחר לעשות איסור, אלא בסך הכול הולך כדרכו. אך יחד עם זאת, “ממידת חסידות” ראוי להימנע מכך אם הדבר מתאפשר בקלות.

ובלשונו: “גם לגבי כביש שנוהגים בו נהגים יהודים, נראה שמן הדין אין חשש מלעמוד על שפת המדרכה, דכיוון שהולך כדרכו אין צריך לחוש למה שיעשה מחלל השבת, אם לא ממידת חסידות במקום שאפשר להימנע בקל“.

וכך מבואר גם בספר שמירת שבת כהלכתה, ש”אם אפשר”, יש להימנע מלעמוד באופן הגורם לעצור[1].

שאלה זו נדונה גם בשו”ת מנחת אשר (הרה”ג אשר וייס), חלק ב סימן לב אות ב[2], ושם המחבר מתיר אף מבלי להזכיר שראוי להימנע מכך.

[המחבר מבסס שם את ההיתר על מספר סברות: תחילה משתמש המחבר בסברה דלעיל, שאין איסור “לפני עיוור” כאשר אדם עוסק בשלו לפי תומו[3], אך בהמשך כותב המחבר שטעם זה להיתר אינו פשוט בעיניו, שהרי הולך הרגל סוף סוף מבצע פעולה הגורמת לנהג לעצור בעל כרחו, ונמצא שהעצירה היא תוצאה הכרחית של הפעולה והדבר ידוע, ושמא יש בזה לפני עיוור[4]. לכן מעדיף המחבר סברות אחרות להתיר – ראשית, אין זה ברור כלל שהנהג עובר “יותר איסורים” על ידי עצירה והנעה שוב, מאשר על ידי נסיעה רצופה[5]. ושנית, אפילו אם כן מרבה איסורים, הרי סוף סוף הנהג בכל מקרה עוסק במלאכת איסור, וכל הגרימה היא רק לריבוי איסורים, ויש אומרים שאין איסור “לפני עיוור” כאשר כל הגרימה היא רק לריבוי איסורים. על סמך הסברות הנ”ל כותב המחבר להתיר, מבלי להוסיף אפילו שראוי אם אפשר להימנע מכך. אך כאמור לעיל, בשמירת שבת כהלכתה ובאורחות שבת מבואר שאם אפשר בקלות, ראוי להימנע מכך].

[וכן ראיתי בכמה מאחרוני זמננו שמביאים בשם הגרי”ש אלישיב שאין לחשוש לכך, ושבכגון זה נאמר “הלעיטהו לרשע וימות” וכו’, וטרם ביררתי דעתו היטב. ומכל מקום כאמור לעיל, בשמירת שבת כהלכתה ובאורחות שבת, בשניהם מבואר שמעיקר הדין הדבר מותר ושעדיף להחמיר אם ניתן בקלות].

[1] חלק א’, מהדורת תש”ע, פרק כט סעיף עא: “החוצה את הכביש, גם במקום שמותר לחצות מצד חוקי הרשות, כאשר הוא רואה מכונית עם נהג יהודי מתקרבת, אל יחצה, אם אפשר, עד שהכביש יהיה פנוי, כדי למעט באיסורי תורה הכרוכים בעצירה והמשך הנסיעה של הנהג, הנאלץ לעצור במעבר החציה“.

[2] “ובמה ששאל אם מותר לעבור במעבר חציה בשבת ולגרום בכך לנהג הרכב לעצור, האם עובר בכך משום לפני עיוור לא תתן מכשול…”.

[3] “ראשית, כיוון שאינו אלא מהלך לפי תומו ואין כל קשר בינו ובין רוכבי הרכב, נראה דאין בזה לפני עיוור, דאין ‘לפני עיוור’ אלא מעין פשטיה דקרא, כשנותן מכשול לפני העיוור ולא כאשר הוא עוסק בשלו ובמותר לו, ופלוני נכשל על ידו”.

[4] “אמנם סברה זו אינה פשוטה בעיני, ואפשר דכיוון שבהכרח צריכים הנהגים לעצור, אפשר שיש בזה לפני עיוור”.

[5]  “אך מטעם אחר נראה דיש להקל, והוא, דמאן יימר (=שמי אומר) דיש איסור טפי (=שיש איסור יותר) כשהנהג בולם ושוב חוזר לנסוע, מאשר אילו היה ממשיך בנסיעה רצופה? הלוא במשך הנסיעה לוחץ הוא על הדוושה ומספק דלק למנוע ויש בזה מלאכת מבעיר, ולכאורה אין כאן בהכרח כל תוספת עבירה כשהוא עוצר ושב לנסוע, מאשר בהמשך נסיעתו”.

קרדיט צילום: unsplash